מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא ישראל כהן ממשפחת הבילו"יים שלי

סיפורו של ישראל כהן
שרשי הביל"ויים
סיפור משפחתה של סבתא יעל

שמי תמר חמאם, אני תעדתי את סיפוריהם של סבי וסבתי. בתיעוד הקודם העלתי את סיפורה של משפחתה של סבתי יעל (דפנא) כהן.

הביל"ויים

סבתא שלי היא ממשפחת הנקין, שהיו מהבילויים (ביל"ו – בית יעקב לכו ונלכה), הבילויים עלו לארץ אחרי הפרעות הקשות ברוסיה. הם הקימו את גדרה בשנת 1884, מרדכי הנקין סבא רבא של סבתא שלי היה המוכתר הראשון של גדרה. האדמות נקנו מידי פרדיננד פילבר הקונסול הצרפתי.

מרדכי הנקין נולד באוקראינה בשנת 1861, קיבל חינוך מסורתי, וכשהתבגר הצטרף לתנועת חיבת ציון. עלה לארץ עם אחרוני הבילויים, יצא לגדרה עם משפחות בלקינד, פינברג וחנקין.

בשנת 1886 עזב הבלוי מנדל מוחולבסקי את הארץ וחזר לרוסיה וכך קיבל מרדכי את נחלתו. הוא למד את מנהגי הערבים והסתובב איתם, שימש כמוכתר הראשון של גדרה. למרדכי ולאה אשתו נולדו 7 ילדים. בתם הצעירה בלה היא סבתא של סבתא שלי (יעל).

המורה והאהבה החדשה

כשגדרה כבר הייתה מושבה "ותיקה" הגיע למושבה מורה חדש, משה בלושטיין (דפנא). הוא היה מורה מסוג חדש, מדבר ומזמר עברית, אהב טבע, הוא הכניס חיים לבית הספר, הוציא את הילדים לטבע, לשדות. מכיוון שלא היו שירים לילדים, הוא חיבר מנגינות לשירי משוררים וגם כתב בעצמו. הילדים שלא היו רגילים למורה שכזה, "התאהבו" במורה החדש. וכמו שקורה בסרטים, המורה ותלמידתו בלה הנקין מתאהבים. כאשר מלאו לבלה 17, הם מתחתנים, בהתחלה ההורים לא היו מרוצים מהשידוך, אבל הזיווג עלה יפה. לבלה ומשה נולדו שני ילדים, אביטל הבכור, נולד ביום האחרון של שנת 1916, בארץ הייתה מלחמה, וכשהסתיימה המלחמה, החלה המשפחה בנדודים.

משה דפנא התחיל ללמד במקווה ישראל, אח"כ עבר לתל אביב, שם לימד בבית ספר לבנות, הם גרו בקצה הצפוני של תל אביב באותם ימים, מצאו מגרש בזול, שגם מורה במשכורתו הדלה יכול היה להרשות לעצמו.

שכונת המשוררים והמלמדים

הבית שלהם היה ברחוב בוגרשוב 3, היה הראשון בשכונה, אחריו קמו בתים נוספים, רובם של סופרים ומורים. האווירה בבית הייתה של ספרות וסופרים, אווירה עברית שייחדה את כל השכונה. בבית הסמוך בדירת הגג גרה רחל המשוררת, היא הייתה חולה ובודדה. בלה דאגה לה, כל יום הייתה מגיעה ומטפלת בה וכשהיה לרחל כוח הייתה יורדת אל ביתם. אביטל השתוקק לראות את רחל ומדי פעם היה מתגנב לביתה. מדי פעם הוא ואחותו היו מקריאים לה שירים, רחל אף הקדישה לטובה אחותו את השיר "ליד החלון".

בשנת 1927 יוצא משה ללימודים בארה"ב. בהמשך, משה היה המפקח של מחוז תל אביב במשרד החינוך, היה משורר, כתב בין היתר את "אימא יקרה ", "היורה שמע נא" ועוד.

אביטל למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בהשפעת בני השכונה וחבריו מהגימנסיה הוא מצטרף לתנועת "המחנות העולים". עם סיום בית הספר הולך עם חבריו להכשרה ברעננה, שם מכיר את מלכה (אימא של סבתא שלי). בהמשך הם יורדים לסדום לעבוד במפעלי האשלג בים המלח.

מיישבים ואוהבים

בשנת 1937 הם נקראים ליישב את עמק בית שאן. הם מקימים את קיבוץ מעוז חיים, ישוב חומה ומגדל. בשנה הראשונה בקיבוץ נולד בנם אהוד, (עליו כתב משה דפנא את השיר "הודי חמודי") אהוד נהרג במלחמת יום כיפור. בשנת 1945 נולדה סבתא שלי יעל.

אביטל היה גפיר, מודד, הוא היה מזכיר הקיבוץ, היה עורך עיתון "קיבוץ" והיה חבר מערכת של הוצאת הספרים "הקיבוץ המאוחד", היה מתרגם ומשורר. סבתא שלי יעל, אחרי הצבא, יצאה לשנת שירות בקיבוץ נווה אור, שם הכירה את סבא שלי ושם נולדה אימא שלי. סבא וסבתא שלי חיים עד היום בנווה אור.

מימין צבי טובה דבורה אהרון משמאל באמצע שרקה ואריה למטה יעל וישראל

הזוית האישית

הנכדה תמר חמאם: במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, תעדתי את סיפוריהם של סבי וסבתי. סבי ישראל כהן וזהו הקישור לסיפורה של סבתי, יעל כהן: משפחת הביל"ויים שלי. סבא וסבתא שלי חיים עד היום בנווה אור.

מילון

רחל המשוררת
רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (י"ט בתשרי ה'תרנ"א, 2 באוקטובר 1890[א] – כ"ט בניסן ה'תרצ"א, 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט "רחל" (בספרות העברית: רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.

ציטוטים

”סבא וסבתא שלי חיים עד היום בנווה אור.“