מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא יעקב – משואה לתקומה

סבא ואני
סבא בתום המלחמה
סיפור ההצלה הלא ייאמן של סבא בשואה והתקומה בארץ ישראל

ילדות בפולין

סבא נולד בשנת 1929 בפולניה בעיירה שנקראת בלזיץ, ליד העיר הגדולה לובלין. הוא היה הילד הרביעי אחרי שלוש אחיות: משה בת 7, חנה בת 6 והנדל בת שנתיים.

המשפחה גרה בבית קטן של חדר אחד, שגודלו דומה לסלון שלנו היום. הייתה לבית רצפת עץ וזה היה מיוחד כי לרוב הבתים לא הייתה כלל רצפה. בבית לא היו שירותים ולא היה מטבח ולא היו מים זורמים כלל.

טוביה, אבא של סבא, היה סוחר. הוא הסתובב בכפרים בהם חיו הפולנים, קנה מהם דברים שונים ומכר בשוק של העיירה. סבא – כבר מגיל קטן – היה מצטרף אליו וכך הכיר היטב את כל האזור.

משפחתו חיה בצמצום, אך הם בכל זאת תרמו תמיד לצדקה ובכל יום שישי היו מארחים שני יהודים עניים לארוחת השבת. להורים לא היה כסף לקנות צעצועים ולכן סבא בנה צעצועים לעצמו. הוא נהג גם לשחות באגמים של ליד העיירה.

המשפחה הייתה ציונית וסבא נשלח ללמוד בבית ספר עברי של תנועת תרבות. הוא למד לקרוא ולכתוב עברית  וכמו כן למד את כל המקצועות הכלליים שלומדים בבית ספר פולני. הוא היה התלמיד המצטיין בכיתה.

סבא מתאר את הבית שלו כבית מלא חום ואהבה. הוא היה הבן הצעיר וזכה לפינוק ולתשומת לב מכולם.

בספטמבר 1939 כל זה נגמר כשהצבא הגרמני (הנאצים) הגיע לעיירה.

 

ההישרדות בשואה

בספטמבר 1939 החיים הנעימים והמאושרים התהפכו לפתע כאשר הנאצים הטילו גזרות על היהודים בעיירה. הם הוכרחו לענוד על הזרוע סרט לבן עם מגן דוד כחול, הלימודים של סבא בבית הספר הופסקו, אביו יחד עם גברים יהודים נוספים נלקח לעבודות כפייה, משם הוא הועבר למחנה ההשמדה מיידנק ומשם הוא כבר לא חזר. הוא הושמד!

סבא היה מאוד קשור לאביו וסבל מחסרונו במשך שנים רבות.

בתחילת 1941 נוצר הגטו בעיירה והיהודים גורשו לשם. הם לקחו איתם מעט חפצים אישיים וגרו שם בצפיפות רבה. הכול היה מלוכלך מאוד והיה מחסור גדול באוכל ומים. מיד בהגיעם לגטו נרצחה הסבתא לאה שהגיעה יחד אתם והיא בת 100 שנה.

סבא, כדי להשיג אוכל לבני משפחתו, היה מתגנב מהגטו לכפרי הסביבה ובתמורה לעבודות שונות בשדות וברפתות קיבל אוכל. לא פעם הוא נתפס על ידי שומרי הגטו (חיילים גרמנים) שלקחו לו את האוכל והיכו אותו מכות רצח. הם איימו עליו שיירו בו אם ייתפס שוב.

האקציות והשמדת כל המשפחה

הגרמנים לא הסתפקו בריכוז היהודים בגטו. התוכנית שלהם הייתה להשמיד את כולם ("הפתרון הסופי"). בסוף 1941 החלו ה"אקציות" – אוספים את היהודים בכיכר העיר ושולחים אותם למחנות השמדה.

במאי 1942 התרחשה הגדולה שבאקציות. הגרמנים ארגנו משלוח גדול של מאות יהודים והובילו אותם לתחנת הרכבת משם עלו על רכבות משא שהובילו למחנות השמדה. משפחת טרופר – סבא, אמו ו-3 אחיותיו – היו ביניהם. סבא הלך כשהוא מחזיק ביד אמו. שרר שם בלגן גדול וידו נשמטה מידה. באינסטינקט של רגע הוא החליט לא לחפש אותה  ולברוח ליערות. אמו חוה ו-2 האחיות מאשה והנדל נספו במחנה ההשמדה סוביבור.

סבא נדד ביערות כחיה רעבה מבוהלת ונרדפת במשך חצי שנה. הכפריים הפולנים שיתפו ברובם פעולה עם הנאצים וחיסלו גם הם חלק מהיהודים ששהו ביער. בלית ברירה חזר סבא לגטו. שם מצא את אחותו חנה שברחה גם. היא חלתה בטיפוס (מחלת מעיים) ונפטרה בייסורים. סבא נשאר שוב לבדו בעולם.

הוא הצליח להתחמק מהסלקציות בגטו ולצאת לעבודות הכפייה וכך שרד. אלו שלא הצליחו לצאת לעבודה הושמדו.

במאי 1943 הושמד הגטו .800 גברים נשים וטף הושמדו במכונות ירייה, הם חפרו את קבריהם בעצמם ואחר כך נקברו בתוכם. מפקד ההשמדה היה גנרל פייקס. הגויים הפולנים עמדו על גגות הבתים שהשקיפו על הגטו, צפו במתרחש ומחאו כפיים בהנאה רבה. גנרל פייקס  בחר 300 בחורים ראויים לעבודה ואותם לא הוציא להורג. סבא שלנו לבש מעיל גדול ונעמד על בלוק אבן לידם בתקווה שיצליח להצטרף אליהם. חייל גרמני קלט את הילד הצעיר ובא למשוך אותו מבין השורות במטרה לחסל אותו. בדיוק ברגע זה הוא קיבל פקודה לעזוב את המקום ולהתייצב למשימה אחרת. סבא ניצל בנס. תוך שניות הוא קפץ על עגלת הסוסים עליה ישבו הגברים שעמדו לנסוע למחנה העבודה והפך לחלק מהחבורה.

הם מגיעים למחנה בודזין שמרוחק כ-10 ק"מ מהגטו, שנהרס כרגע. בכניסה למחנה נמצא אותו גנרל פייקס שמקבל את פני השורדים. הוא מזהה מיד את סבא ואומר לו "תגיד לי ילד יהודי איך הגעת לפה? לא היית צריך להיות כבר בשמיים?" סבא תפס ריצה, נעלם בין הביתנים ונכנס לתוך ביוב של צואה. הוא הסתתר שם כמה שעות ובלילה הוציאו אותו האסירים מהביוב, רחצו אותו ונתנו לו מדי אסיר. סבא שוב ניצל.

הישרדות במחנות הריכוז של הגרמנים

סבא השתלב במחנה העבודה. הוא עבד בבית החרושת היינקל שיצר מטוסים עבור הצבא הגרמני. היות והיה קטן וזריז נתנו בידיו אקדח עם סיכות והיה עליו לזחול לקצה גוף המטוס ולחבר את הכנפיים בעזרת הסיכות. כך אפשרו לו להמשיך לעבוד למרות שהיה בן 13 בלבד. התנאים במחנה היו גרועים מאוד. הם הלכו למקום העבודה שעתיים ברגל לכל כיוון. בסוף היום אכלו מרק דלוח עם לחם מעופש. הגרמנים הענישו והשפילו את האסירים ללא כל סיבה. רק הפחד מהמוות החזיק את סבא בחיים.

בשנת 1944 סבא מצליח לעלות על רכבת שמובילה בעלי מקצוע טובים למחנה העבודה מיילץ שליד קרקוב. הוא שורד בקושי את המסע בן השבועיים. על פרק ידו הימנית קעקעו את האותיות KL (ראשי תיבות של מחנה ריכוז בגרמנית). הוא וכל האסירים הובלו כל יום לעבודות כפייה במפעל מטוסים אחר של הגרמנים, מפעל  מסרשמיט. ההתעללות  של הקצינים הגרמנים קיימת גם כאן. כל טעות קטנה של אחד האסירים עולה לו בחייו.

בעקבות הפצצות בנות הברית על פולין סבא ועוד קבוצה של בעלי מקצוע עוברים ברכבת במשך 3 שבועות למחנה פלוסנברג שנמצא בתוך גרמניה. שוב הוא מובל לעבודה בבתי החרושת למטוסים. גם כאן התעללו בו הקצינים הנאצים ללא הפסקה. באחת הפעמים פגעו בפניו עם כת של רובה והוא פשוט ירק 4 שיניים.

צעדת המוות והשחרור!!!

צבאות בנות הברית כבר ביתרון במלחמה. באפריל 1945 הגרמנים מבינים שסופם קרב וגרמניה עומדת להיכבש. הם מעלים את האסירים על קרונות רכבת פתוחים ונוסעים לכיוון בוואריה שבגרמניה. האמריקאים והבריטים מפציצים ללא הפסק. פסי הרכבת חדלו לפעול. האסירים והחיילים הנאצים צועדים ברגל, מה שמכונה בספרי ההיסטוריה צעדת המוות. בצעדה אכזרית זו נטבחו רבים מחבריו של סבא שלא הצליחו ללכת ומעדו בדרך.

ההפצצות של בנות הברית שרקו מכל עבר וירד גשם זלעפות. בבוקר של ה 24.4.1945 התעוררו האסירים והנה השומרים הגרמנים אינם. הם לא הבינו מה קורה והנה טנק עם כוכב לבן מגיע אליהם וממנו קופץ חייל יהודי אמריקאי. איזו התפרצות שמחה הייתה כאן. סבא טרופר יעקב יוצא לחופשי!!!

העלייה לארץ ישראל

עם סיום המלחמה סבא יעקב נאסף לבית יתומים של ארגוני הסיוע היהודים. הם הובאו ללונדון. כאן הוא התחזק מעט ולמד היטב את השפה האנגלית. בהיותו בן 18 הצטרף סבא להכשרה קרבית של ההגנה בעיר מרסי שבצרפת. אחרי חצי שנה של אימונים, בשנת 1948, הגיע לארץ ישראל ועמד לצאת לקרבות לטרון לשחרור ירושלים. קרבות בהם נפלו רבים משורדי השואה. כאשר נודע למפקדיו על עבודתו בבתי החרושת לייצור מטוסים של הגרמנים בזמן השואה, הוא נשלף מבין הכוחות הלוחמים והוצב בטייסת הראשונה של חיל האוויר בבסיס רמת דוד. כאן עסק סבא בתחזוקת המטוסים שחזרו מן ההפצצות וניצל את הידע הרב שצבר במחנות העבודה של הגרמנים.

לאחר השחרור מהצבא סבא הצטרף לצי הסוחר הישראלי. בתחילה היה נער סיפון ואחר כך התקדם להיות רב מלחים באניות סוחר. הוא היה אחראי על העמסה של הסחורות בנמל אחד ופריקתן בנמל אחר. הוא הפך לבעל מקצוע מצוין ולדמות אהובה מאוד בקרב חבריו הימאים.

במסגרת תפקידו ביקר בכל קצוות תבל: מדינות אירופה, ארה"ב, המזרח הרחוק, אוסטרליה ואפריקה.  

חתונה והקמת משפחה

בשנת 1957 סבאהכיר את רותי לבית דנקנר, גם היא שורדת שואה. היא שהתה שנתיים במחנות העבודה בטרנסינסטריה שברומניה. לאחר שנה הם נישאו ונולדו להם שני ילדים: פנינה ומנחם. סבא זכה להיות בעל משפחה בארץ ישראל!

פנינה, אמא שלי, מספרת שהייתה בבית תמיד אווירה טובה של שמחה ואושר. סבא לא סיפר הרבה על תלאותיו הקשות בזמן השואה ובדרך כלל דיבר על ילדותו המאושרת לפני המלחמה וכן הרבה לספר על מסעותיו בחו"ל במסגרת עבודתו כימאי בצי הסוחר הישראלי. בני המשפחה הצטרפו אליו לנסיעות פעמים רבות וזכו לראות מקומות מעניינים בעולם.

פנינה וסבא בוונציה – 1974

שני ילדיו של סבא התחתנו והקימו משפחות בישראל: פנינה, אמא שלי, נישאה לגבי דרנגר (הוריו ניצולי אושוויץ שהיו ברשימת שינדלר). להם 2 ילדים: תומר אחי ואנוכי אלונה. מנחם, נישא לילנה ולהם 2 ילדים: בני הדודים שלי דויד ולירון.

סבא משפחתי ב 2019

 

סוף דבר

בקיץ 2018 ביקרנו, כל המשפחה הגרעינית בפולין. נסענו לראות את העיירה בלזיץ בה גדל סבא והושמדה כל משפחתו. בעיירה אין היום זכר לקהילה היהודית המפוארת שהייתה שם. בית הכנסת הפך למרכז תרבות של הפולנים, ויש ברחבה שלו אנדרטה קטנה לזכר הקורבנות היהודים שנטבחו שם. עפר מבית הקברות היהודי שמחוץ לעיירה הובא לארץ ישראל והוקמה אנדרטה לזכר קורבנות העיירה בבית הקברות בחולון.

 

הזוית האישית

סבא

התמונות מן השואה רודפות אותי כל הזמן. השיחות עם אלונה נתנו לי הזדמנות לשחרר את המחשבות הקשות שלי. הרגשתי הקלה גדולה אחרי השחרור של הסיפור שלי. אני שמח מאוד שהייתה לי הזדמנות לשתף בחוויות הקשות שלי. אני מקווה שקורותיי בזמן השואה יגיעו לאוזניהם של אנשים רבים ואולי יצליחו להבין מעט את הזוועות שעשו הנאצים. אני מאחל לאלונה שתהיה בריאה ושיהיה לה הרבה מזל. אני מבקש מאלונה שתשמור על המשפחה שאוהבת אותה כל כך. שתהנה מהאהבה הגדולה שהיא מקבלת. זה לא מובן תמיד בחיים שמישהו אוהב אותך.

אלונה

התרגשתי מאוד מאוד מהסיפור של סבא. אני מאוד שמחה שהצלחתי לעזור לו להשתחרר מעט מהתמונות הקשות הנמצאות בזיכרון שלו. אני אוהבת את סבא מאוד מאוד. מאחלת לו שיחיה עוד הרבה הרבה שנים ויהיה בריא.

מילון

בלזיץ
עיירה בפולין ליד העיר הגדולה לובלין

ציטוטים

”אני מקווה שקורותיי בזמן השואה יגיעו לאוזניהם של אנשים רבים ואולי יצליחו להבין מעט את הזוועות שעשו הנאצים.“

”זה לא תמיד מובן בחיים שמישהו אוהב אותך. “