מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא גיורא על עלייתו מרומניה ואירועים מכוננים

סבא שלי כשהיה צעיר, בתקופת הצבא
סבי וסבתי בחתונתם
מרומניה לישראל

שמי גיורא, שמי הקודם היה ג'ורג' וניתן לי כאשר עלינו לארץ. שמי העברי מרדכי, על שם סבא שלי מצד אמי. הכינוי שלי הוא גיורי, שם נפוץ באזור הונגריה. שם משפחתנו לביא, זהו שם מעוברת מלווי, שמשמעו אריה בגרמנית (את השם שיניתי בתקופת השירות הצבאי). נולדתי ברומניה בתאריך 14.11.1950 בעיר קלוז' שבטרנסילבניה. את יום ההולדת חגגנו תמיד בחיק המשפחה המצומצמת. בתקופה האחרונה אנחנו יוצאים למסעדה לחגוג יחד עם המשפחה המורחבת. באותה הזדמנות חוגגים גם יום הולדת לשני בניי, מורן ועמרי שנולדו במועדים סמוכים. במשפחתי הגרעינית אני הבן הבכור מתוך שני בנים. אחי הצעיר קטן ממני בחמש וחצי שנים. בהיותי הבכור, טיפלתי באחי בזמן שהורי היו בעבודה. היה לנו קשר מאוד קרוב וחם וקשר זה נשמר עד היום. במשך למעלה מארבעים שנים גם היינו בעלים של עסק משפחתי משותף.

ילדותי

גדלתי עד גיל שלוש עשרה ברומניה בעיר גדולה בשם קלוז' (כיום: קלוז'-נאפוקה). היינו משפחה קטנה ומגובשת. אבא, אימא ושני ילדים. גרנו בדירת שני חדרים. אבא עבד כפקיד במשרד ממשלתי ואימא עבדה במפעל. אני לאחר הלימודים הייתי לוקח את אחי מהגן ושומר עליו עד בוא ההורים מהעבודה.

זכור לי סיפור קטן משעשע וקצת מפחיד: באחד הימים הלכתי למכולת השכונתית כדי לקנות מצרכי מזון ולקחתי איתי את אחי שהיה בן שנתיים. אני הייתי כמעט בן שמונה. באותה תקופה היה מחסור במוצרי מזון והתורים במכולת היו מאוד ארוכים. כנראה שבשלב מסוים אחי, מבלי שהבחנתי, יצא מהחנות. לאחר המתנה ארוכה בתור, קניתי את מוצרי המזון וחזרתי הביתה. רק כאשר הגעתי הביתה נזכרתי שלקחתי איתי למכולת את אחי הקטן ושכחתי ממנו וחזרתי הביתה בלעדיו. המכולת הייתה באזור מרכזי קרוב לתחנת הרכבת, מקום שמסתובבים בו הרבה מאוד אנשים ולא מעט צוענים. רצנו מבוהלים כל המשפחה וכמה שכנים לחפש את הילד הקטן שידע לדבר מילים מועטות. לאחר הרבה חששות ודאגות מצאנו את הילד בזרועות נהג מונית ליד תחנת הרכבת. אחי אמר לאנשים שהוא מחפש את אחיו גיורי. חזרנו הביתה שמחים ונרגשים. את המקרה הזה לא אשכח לעולם.

בילדותי מגיל מאוד צעיר למדתי לנגן על כינור. ניגנתי בתזמורת של צעירי העיר. אהבתי גם כדורגל. במרחק די גדול מביתנו היה האצטדיון העירוני. בימי ראשון הייתי הולך ברגל לאצטדיון לצפות במשחק הכדורגל. היה מקובל שהילדים היו נכנסים לאצטדיון ללא תשלום בליווי הורה. אבי לא היה חובב גדול של כדורגל ולכן הייתי הולך למשחק לבדי. הייתי מבקש מאנשים שיכניסו אותי כמלווים וכך הייתי רואה את משחקי הקבוצה שכל כך אהדתי. פעם בחודש הייתי הולך עם הוריי לצפות באופרה. היה כלל שלתלמידים היה אסור לצאת מהבית אחרי השעה שמונה בערב ומאחר וההצגות היו מתקיימות בערבים, קיבלתי מהמחנכת אישור מיוחד לצאת עם ההורים בערב להצגות. מאחר ולמדתי נגינה הייתה לי שמיעה מוסיקלית והייתי בין הטובים בשיעורי המוסיקה. אני לא זוכר שירים מאותה תקופה. בתקופת הילדות שיחקנו כדורגל ,כדוריד וקלאס.

לימודים

הגן שבו הייתי היה קרוב לביתנו. עבר הרבה זמן מאז ולכן קשה לי להיזכר באותה תקופה.. למדתי בשני בתי ספר יסודיים: לאחר שנתיים בבית הספר הראשון עברנו דירה ואז עברתי לבית ספר יסודי שני. למדתי ברומניה עד מחצית כיתה ז' ואז עלינו לארץ. על כיתה ח' דילגתי. את השנה הזאת עברתי בפנימיית חוות הנוער הציוני בירושלים שבה למדתי עברית באולפן. לאחר שנה בפנימייה בירושלים, חזרתי הביתה לבית ההורים. את לימודי התיכון מכיתה ט' – י"ב עברתי בבית ספר אורט יד סינגאלובסקי בתל אביב במגמת טלקומוניקציה (תקשורת), בהיותי עולה חדש רק שנה וחצי בארץ. היו לי כמו לעולים חדשים אחרים קשיי שפה. את מקצוע התנ"ך התחלתי ללמוד לראשונה בתיכון והיה לי קושי עם המקצוע הזה. היתרון שלי היה יותר במקצועות ריאליים שבהם השפה תופסת פחות מקום.

נולדתי ברומניה כאמור, ועליתי לארץ עם ההורים ואחי בשנת 1964. הייתי בן שלוש עשרה וגרנו בשכונת מורשה שברמת השרון. הגענו לארץ בערב פסח, ואת ליל הסדר הראשון עשינו במסגרת מרוכזת של קבוצת עולים בכפר הירוק. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי ונוכחתי בטקס קריאת האגדה וכל הדברים הנוספים שקשורים לחג. למרות קשיי השפה, אני לא זוכר קשיי קליטה מיוחדים. ילדי העולים רצו מאוד להשתלב בחברה אבל הילדים הצברים לא עזרו לנו במיוחד להיקלט. נוצרו חבורות של ילדי עולים שדיברו את שפתם וחבורות של ילדים צברים. עם הזמן למדנו את השפה והקשיים פחתו.

עבודה

מקום העבודה הראשון שלי היה במשרד התקשורת, כטכנאי במרכזיית טלפונים. את המקצוע למדתי בתיכון אורט סינגאלובסקי. התחלתי ללמוד במגמה הזאת לאחר שמיעת הרצאה מפי אחד הבוגרים שסיפר על המקצוע ואפשרויות התעסוקה. לאחר שנתיים בעבודה התחלתי ללמוד לימודי הנדסאים בבוקר והמשכתי לעבוד בערב. הייתי כבר נשוי ועם ילדה קטנה, הילה. במקצוע הזה אני עוסק במסגרת עצמאית עד היום, ארבעים וחמש שנים.

משפחה

אנחנו במסגרת המשפחתית המורחבת חוגגים לרוב את החגים אצלנו בבית. הילדים, הנכדים ולפעמים חברים וקרובי משפחה נוספים מגיעים לארוחות משפחתיות. כמשפחה חילונית את החגים אנחנו חוגגים בטיולים למקומות יפים בארץ ובחו"ל. את ליל הסדר בפסח ואת ארוחת החג של ראש השנה אנחנו עורכים בביתנו עם כל המשפחה. שרה אשתי מכינה במשך ימים רבים את ההכנות לחג, מבשלת את המאכלים המיוחדים לחג.

האירוע המכונן של חיי היה הולדת ילדתי הראשונה – הילה בתי. אני זוכר את עצמי קם בלילה להסתכל עליה ולחבק אותה. אהבת ילדים לא דומה לשום אהבה אחרת. אירוע נוסף משמעותי בחיי היה העלייה לארץ. קיבלנו אישור עלייה לאחר שש שנות המתנה קשות. בגלל הגשת הבקשה לעלייה אבי פוטר ממקום העבודה שבו עבד ונאלץ לעבוד בעבודה שממש לא התאימה לכישורים שלו.

צבא

היה לי שירות צבאי מהנה מאוד. לאחר הטירונות עברתי קורס של אחראי אפסנאות ובמשך שלוש שנים שירתי בבסיס גדנ"ע בשדה בוקר. חוויה פחות נעימה ומאוד זכורה הייתה לי בתקופת הטירונות כאשר השאירו אותי וקבוצת חיילים נוספת בשבת הראשונה בצבא מרותקים לבסיס. כל שאר החיילים יצאו הביתה לחופשה הראשונה ואני נשארתי בבסיס. זו הייתה חוויה קשה ובלתי נשכחת. קיבלתי עונש שלא באשמתי עקב אי הבנה אבל, בהמשך התברר שזה קורה בכל מחזור של טירונות. בהיותי בצבא לא השתתפתי במלחמות אבל כילד אני זוכר את ההכנות הרבות למלחמת ששת הימים ביוני 1967 כאשר הייתי בתיכון בכיתה י' . אני זוכר גם את מלחמת יום הכיפורים. זה היה בשבת בצהריים, השקט שאפיין את ימי הכיפורים הופר. תחנות הרדיו פתחו בשידורים, המכוניות התחילו לנוע ברחובות ומשאיות צבאיות התחילו להחזיר חיילים לבסיסים. אנשי מילואים עזבו את בתי הכנסת, בתים ומשפחות ונסעו ליחידות המפוזרות בכל הארץ. אני הייתי כחצי שנה לאחר תום השירות החובה שלי וטרם הוצבתי ליחידת מילואים קבועה ולכן בשלב זה לא גייסו אותי. עבדתי במקום בטחוני שבו נאלצנו לעבוד בתקופת המלחמה שעות רבות. תקופה קשה מאוד לכל עם ישראל. מלחמה ארוכה עם נפגעים רבים והיינו בסכנת קיומית.

הקמת משפחה

את אשתי הכרתי במסגרת השירות הצבאי. שירתנו יחד בבסיס הגדנ"ע בשדה בוקר. התחתנו בשנת 1973, קצת לפני מלחמת יום הכיפורים. התחתנו באולם יפה בחולון בהשתתפות קרובי משפחה וחברים. בתנו הילה נולדה כשנתיים לאחר מכן כאשר הייתי כמעט בן עשרים וחמש. בננו מורן נולד שלוש שנים מאוחר יותר ו"בן הזקונים" עמרי נולד תשע שנים לאחר מורן.

לאחר סיום השירות הצבאי המשכתי בלימודי הנדסאים של שנתיים. עסקתי במשך השנים במקצוע שאותו למדתי. במשך השנים עברתי השתלמויות מקצועיות רבות שאפשרו לי להמשיך להתקדם מקצועית. היום, בנוסף לעיסוק הרגיל מול הלקוחות שלהם אני ממשיך לתת שירות, אני מתחיל קצת לצייר ולנגן. לשמחתי, ילדי חיים בארץ וגם מתגוררים קרוב אלינו. ללא ספק חשוב מאוד ללמוד ולא פחות חשוב לדעת מה ללמוד על מנת להנות מהעבודה ולפרנס את המשפחה בכבוד. כיום יש לנו שלושה נכדים: רז, סהר והדר. אנחנו גרים קרוב לנכדים ונפגשים לפחות פעם בשבוע.

את הנסיעה הראשונה לחו"ל עשינו בחברת זוג חברים נוסף בשיט לקפריסין, חוויה בלתי נשכחת. השיט עצמו היה בספינה פשוטה, את ריח הסולר של המנועים אני זוכר עד היום. את הדרך חזרה עשינו בשעות הלילה ללא שינה. בהמשך יצאנו לטיולים רבים במדינות רבות באירופה, ארה"ב ואסיה. התחלתי לגלוש ואני נוסע פעם בשנה בחורף עם קבוצת חברים לאתר סקי. יצאתי לגמלאות יחד עם אשתי לפני שנתיים וחצי. בכל בוקר אנחנו נוסעים לפארק הרצליה ועושים הליכה של שישה ק"מ במשך שעה. בימי שבת אני רוכב על אופניים בליווי אחי, רכיבה של כחמישים ק"מ. אני ממשיך לעבוד ולתת שירות ללקוחות שלי .

הזוית האישית

סהר: היה לי מאוד כיף לבצע את התכנית הזאת משום שלמדתי המון דברים חדשים גם על משפחתי וגם בדברים אחרים על סבא. נהניתי לתעד את חייו.

מילון

גמלאות
גמלאות – צורת הרבים של "גמלה" - תשלום המשולם לאדם בגין זכות שצבר בעבודתו או שרכש במסגרת תוכנית לביטוח פנסיוני. פרישה לגמלאות – הפסקת העבודה עקב הגעה לגיל פרישה, והתפרנסות מגמלה חודשית.

ציטוטים

”כאשר הגעתי הביתה נזכרתי שלקחתי איתי למכולת את אחי הקטן ושכחתי ממנו וחזרתי הביתה בלעדיו“