מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא במשלחת הצלה בהודו

סבא צחי ועדי
סבא צחי וסבתא אסתר ביום חתונתם
סיפורו של סבא צחי

שמי יצחק, מקור השם הוא מהתנ"ך. הכינוי שלי הוא צחי, משום שרציתי שם מקוצר וחדשני יותר. שם משפחתי אשכנזי הוא השם המקורי. נולדתי בתל אביב בבית החולים הדסה בתאריך 25.7.1945. אני הבן השני במשפחה. קיבלתי יחס שווה לשאר האחים. יש לי שני אחים ואחות אחת, שמם: אברהם, ניסים ושרה. בילדותו הייתי מחובר יותר לאחי הבכור אברהם, אך כיום הקרבה לניסים ושרה גדולה יותר.

ילדות

גדלתי בצריף, כולם בתוך חדר אחד – שש נפשות בבית. חיינו ללא שירותים עד שעברנו לבניין קטן בדרום תל אביב בקומה העליונה, שם היה צריך לטפס הרבה מאוד מדרגות בכל בוקר כי לא היו מעליות. החפץ היחידי שאני זוכר שאספתי או שהביאו לי היה בולים. היום קיים מעט מהאוסף וזה נמצא בביתי.

במקביל לאיסוף בולים הסתובבתי עם חבריי, שהיו בעיקר בשכונה בה גדלתי ולשחק משחקים של פעם. למדתי בבית הספר יסודי ע"ש חיים נחמן ביאליק ולמדתי בשפה העברית. בספורט הייתי אלוף בית הספר בקפיצה למרחק. אחר כך למדתי שנתיים בתיכון מקצועי י"א בתל אביב.

אני זוכר שבכל יום שישי היה קידוש ובכל שבת בצהריים היינו אוכלים בורקס. שיר אהוב עליי מהילדות: "שלום לך ארץ נהדרת" של יורם גאון. גם היום אני נוהג לשיר אותו וזוכר את המילים. משחקים ששיחקתי בילדותי עם חבריי בשכונה היו משיכה בחבל, חמור טורקי, גוגאים מקליפה של משמש וחמש אבנים. כיום לא מכירים היטב את המשחקים האלו. אהבתי מאוד את פורים- בגלל התחפושות, אהבתי גם את חנוכה, נהניתי לשחק בסביבון עם אחיי. גם את יום העצמאות אהבתי, בגלל שהיו יוצאים לרחובות רוקדים ומדליקים זיקוקי דינור.

אירוע משמח שאני זוכר הוא שקניתי אופניים חדשות ושבגיל 14 קניתי רובה אוויר – זה היה החלום שלי.

תפקידים ומקומות עבודה

עבדתי במסגריה- עבודות עם מתכת, עבודה פיזית קשה המקצוע נרכש בארץ. בזמנו היה חשוב שלנערים יהיה מקצוע, נהניתי לעבוד שם ולהתחזק. עסקתי במקצוע זה שנתיים לפני הגיוס, מגיל 16-18.

צבא ומלחמות

זכור לי במיוחד סיום קורס קצינים- כיוון שהייתי בצבא הרבה שנים וזה השפיע על חיי במיוחד. שירתי ביחידות קרביות. הדרגות שלי: טוראי, רב טוראי (רב"ט), סג"ם, סגן, סרן, רב סרן, סגן אלוף, אלוף משנה. קורסים שסיימתי: קורס סיור, קורס מ"כים, קורס קצינים, קורס מ"פ (מפקדי פלוגות) וקורס מגד"ים.

בתור ילד חוויתי את מלחמת סיני בשנת 1956, בתור קצין בצבא השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת ההתשה, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה ועוד פעולות תגמול ומבצעים רבים: עמוד ענן, צוק איתן, חומת מגן ועופרת יצוקה. אני רוצה לשתף בחוויה של מלחמת ששת הימים, צה"ל כבש בששה ימים את כל סיני, את כל הגדה הערבית ואת רמת הגולן – בעיניי זו המלחמה הכי משפיעה עליי באופן אישי וכן גם על המדינה.

סבא כמפקד

פעילויות מיוחדות

במהלך תפקידי וחיי הייתי היה עשרות פעמים בחו"ל. מדינות מיוחדות שביקרתי בהן: צפון קוריאה, אינדונזיה, בהוטן, אתיופיה, קניה, פרו, גואטמלה, קובה, ויאטנם, מינימר (בורמה) , ארה"ב, ועוד עשרות מדינות רבות. בחלקן ביקרתי למטרות לנופש, בחלקן עבודה וביקור משפחות.

תחביביי הם לטייל בחו"ל וספורט. הפעילויות שהכי איתגרו אותי הן: ספורט אקסטרים, טרקים בהימלאיה, רפטינג וסנפלינג.

תפקידים ציבוריים בהם עסקתי: נציג ציבור בבית הדין לעבודה (שופט), חבר בהתאחדות לספורט בישראל ויושב ראש וועדת הספורט בארגון עובדי צה"ל. שירתי בשירות המדינה בארץ ובנוסף בחו"ל כחבר במשלחת הצלה של צה"ל להודו בעקבות רעידת אדמה חזקה מאוד.

הקמת משפחה

הכרתי את אשתי, סבתא אסתר (אתי) במהלך שירותי הצבאי. התחתנתי כשהייתי בן 25, בדצמבר 1970. החתונה הייתה בבית החייל שבתל אביב. כשנולדו הילדים הייתי בן 26 וסבתא הייתה בת 22.

יום נישואינו

לימודים ועיסוקים

העיסוק הראשי שלי היום הוא מנכ"ל עמותת הגמלאים בתל אביב. עיסוקיי כיום שונים ממה שתכננתי כשהייתי צעיר. הייתי רוצה ללמוד היום סייבר.

משפט קצר מנסיוני על חשיבות הלימודים בחיים: "העולם שייך למשכילים, ומכאן החשיבות העליונה להשכלה ולימודים".

יש לי שני בנים ובת אחת (אימא של עדי) ושמונה נכדים. תדירות ביקור הילדים והנכדים אצלנו רבה מאוד, מקפידים לפחות כל סופי שבוע. אני כיום בגיל פרישה אך ממשיך בעבודה.

חוויה של סבא צחי

הנכדה עדי מספרת: "סבא שלי קצין בכיר בצבא ההגנה לישראל בדרגת אלוף משנה, הוא מספר כי במסגרת שירותו הצבאי, הוא יצא במשלחת הצלה של צה"ל מטעם פיקוד העורף להציל אנשים בהודו אחרי רעידת אדמה קשה מאוד עם עשרות אלפי הרוגים. רעידת האדמה הייתה בעוצמה של 9.7 בסולם ריכטר.

כתוצאה מרעידת האדמה היו עיירות וכפרים שלמים שנהרסו עד היסוד, לא היה ניתן לראות אפילו מבנה אחד שעומד על תלו, אך היו ערים שנהרסו באופן חלקי. הטיסה להודו נערכה במטוס צבאי מדגם "הרקולס", שזהו מטוס מטען הגדול ביותר בעולם. סבא שלי החליט לטוס בטיסה זו ולא בטיסה הרגילה עם עוד שמונה מפקדים ושני רופאים. כמויות הציוד שצה"ל שלח במסגרת המבצע היו כ-65 טון. משך הטיסה היה כ-10 שעות (ואין תנאים לשירותים בגלל שזה מטוס מטען).

במסגרת תפקידו, הוא חילץ אנשים מתוך הריסות וכן הציל מספר אנשים שחילץ אותם ופינה אותם לבית חולים שדה שהצבא הקים בשטח. בבית החולים היו כ-100 מיטות שבוצעו בהם 54 ניתוחים, 13 לידות, טיפלו ב-1600 פצועים ואושפזו כ-130 חולים. אנקדוטה קטנה, לבית החולים הגיעה אישה בהריון לפני לידה שילדה תינוקת במשקל של 500 גרם. הרופאים שטיפלו ביולדת שלחו את התינוקת לעיר המחוז אחמד אבד, שבה היה בית חולים מודרני. התינוקת ניצלה וחיה, שמה הוא ישראלה.

השהייה בשטח הייתה באוהלים שהוקמו על ידי המשלחת כולל בית החולים. מחשש לרעידות אדמה נוספות (אפטר-שוק), סבא שלי, במסגרת פעולות ההצלה, שהה בהודו כחודש ימים ונחשף שם לתרבות מרתקת של מעמדות (קאסטות), שריפת גופות של הנספים באסון, טקסים מיוחדים וכו'. הודו מורכבת מ-25 מדינות ושבע טריטוריות, שבכל מדינה מדברים בשפה שונה. אזור האסון היה אזור מדברי ששבע שנים לא ירדה שם טיפה של גשם. רעידת האדמה התרחשה במדינה גוג'ראט בצפון מערב הודו, הנושקת לגבול פקיסטן, דבר שחייב את הצבא וחברי המשלחת לנהוג בזהירות ובביטחון תחת אבטחה כבדה (בגלל הקרבה לגבול פקיסטן). מדינת גוג'ראט נחשבת בהודו כמדינה "קטנה", למעלה מ-62 מיליון תושבים חיים בה. (כידוע בישראל חיים כתשעה מיליון)

בסיום המבצע שנקרא "יד מושטת", כל חברי המשלחת שהיו כ-170 לוחמי הצלה של פיקוד העורף, רופאים ואחיות קיבלו אות הערכה ממושל המדינה.

 

הזוית האישית

סבא צחי: בזכות העבודה בקשר הרב דורי גיליתי שנכדתי עדי היא בעלת ידע כללי נרחב, וגילתה בקיאות בנושאים כלליים. נהנתי מאוד לשתף פעולה ולעורר בה עניין. בנוסף הרגשתי שזה קירב בינינו והוביל לחוויה משותפת ומרתקת. אין ספק שזה היה מאתגר לבצע הכל מרחוק בקשר טלפוני ולא מקרוב, אך זה לא שינה דבר. נהניתי לספר את הסיפור שלי ולשמוע את ההתעניינות שלה דרך המסך.

הנכדה עדי: בעקבות תכנית הקשר הרב דורי, למדתי יותר דברים על סבא שלי וכמה הוא בן אדם טוב, וכמובן על סיפור הגבורה שלו. נהניתי להקשיב לו ולשמוע על סיפורו המדהים, על התחושות שהיו לו, על המצבים שהיה צריך להתמודד איתם, ועל הטוב לב שלו. אני גאה בסבא שלי ויודעת שאמשיך לספר את מה שסיפר לי לדורות הבאים.

סבא צחי ועדי

מילון

סולם ריכטר
סולם ריכטר הוא סולם מדידה לגודלה ("מגניטודה" בלעז) של רעידת אדמה. כיום נהוג לתאר רעידות אדמה לפי סולם ריכטר כאשר פונים לציבור הרחב, אף שכבר אינו בשימוש על ידי סייסמולוגים. סולם זה מתאים למדידת גודל רעידת אדמה בהיקף מקומי.

ציטוטים

”אני גאה בסבא שלי ויודעת שאמשיך לספר את מה שסיפר לי לדורות הבאים“