מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נעליים לבית הספר

בבית , כאן בישראל!
זה אני המספר

שמי נינה אורלובה, ושם משפחתי לפני נישואיי היה קלימונובה. נולדתי בשנת 1937 בכפר ברוזובקה שברוסיה, ועליתי לישראל בשנת 299. 
נולדתי בכפר הגדול ברזובקה ב-1937, לפני השואה. אמי עבדה במשק משותף  ואבי עבד במועצה האזורית. במשפחתנו היו 6 ילדים: 3 בנים ו3 בנות. ב-1941 פרצה המלחמה. אחותי הגדולה הייתה בת 17 והאחים היו בני 11,15 ו-6, אחותי הקטנה הייתה בת 1 ואני הייתי בת 4.
 
ב-1941 הלך אבי להילחם, וב1942 הוא נפל. אמי נשארה לבד עם 6 ילדים. המלחמה נגמרה ב1945. היינו עניים מאוד. כל הגברים וחלק מהנשים הלכו להילחם. באותו הזמן כמט שלא היה מכונות, בשדות עבדו הנשים והילדים, והם עבדו מאוד קשה, כי רוב העבודות בוצעו ידנית. היה רעב גדול, כי רוב האוכל נשלח למלחמה. כשהייתי בת 7 (עדיין הייתה המלחמה) רציתי ללכת לבי"ס אבל בית הספר היה רחוק מהבית אבל לא היו לי נעליים כדי להגיע לביה"ס. אימי הלכה לעבודה ואני הלכתי לשכנה ואמרתי "אין לי נעליים אבל אני רוצה אני רוצה ללכת לבית הספר". היא נתנה לי נעליים קטנות מאוד, נעלתי את הנעליים והשכנה אמרה "הן קטנות עלייך" לא היה לי נוח בהם אבל אמרתי "זה בסדר נוח לי", כי רציתי ללכת לביה"ס. 
 
בית הספר היה רחוק מאוד. אני הייתי נמוכה, לכן לא רצו לרשום אותי ללימודים. אבל בבית הספר ראו שאני רוצה מאוד ללמוד ולכן קיבלו אותי בסוף. אני אהבתי ללמוד. אימא תפרה לי מעיל מאפודה ישנה וקנתה לי נעליים. אני לא רציתי לוותר אפילו על יום לימודים אחד. פעם הייתה סופת שלג חזקה ואני התכוננתי ללכת לבית ספר. אימא ניסתה לשכנע אותי: "לאן תלכי במזג אוויר כזה?" אבל אני בכל זאת הלכתי לבית הספר. כאשר הגעתי לא היה שם אף תלמיד אחד, רק אני ומורים. הם השקו אותי בתה ושהלכו חזרה הביתה. אני תמיד למדתי טוב וסיימתי את בית הספר עם ציונים גבוהים.

 
סבא וסבתה שלי היו אנשים טובי לב וחכמים מאוד. סבא המציא מכונה אשר טחנה קמח ועשתה גם פעולות אחרות. הם היו עשירים. היה להם את הבית הכי גדול בכפר עם גג ברזל בזמן שלכל האחרים שם היו גגות מקש. יוסף סטאלין שהנהיג את ברית המועצות באותה תקופה אמר שכולם חייבים להיות שווים. לכן אם מישהו עשיר, הוא אויב השלטון הסובייטי, אויב המדינה. אז שלטונות עצרו וגירשו לאיי סולובקי שבסיביר את סבא, סבתה ובתם הבכורה. שם הם נפטרו.
 
אימא שלי בשנת 1930 הייתה בת 27, אבא היה בן 29, הם גרו בבית הוריהם. אימא סיפרה שמהבית שלהם נלקחה את כל התכולה, כל בגדים וכל מזון שהיה אגור בשביל החורף. לקחו גם את כל כלי העבודה של סבא ושברו מכונה שהוא המציא. בשנת 1933 הייתה בצורת גדולה, יבול לא עלה ורעב היה חזק. אני נולדתי בשנת 1937. אימא שלי עבדה באותו זמן במשק משותף (קולחוז), אבא עבד במועצת הכפר. לא שילמו להם כסף, ספרו ימי עבודה ונתנו דברי מזון בסוף השנה לאחר ניקוי מיסים גדולים מאוד. בשנת 1941, כאשר מלחמה עם היטלר החלה, היו במשפחתנו שישה ילדים: שלושה בנים ושלוש בנות. אני הייתי בת ארבע, אחותי הגדולה הייתה בת 17, אחים היו בני 15, 11 ו-6, אחותי הקטנה הייתה בת שנה.
 
בשנת 2009 אני עברתי לגור בישראל. גם עכשיו אני אוהבת ללמוד. אני כבר בת 77 אבל אני לומדת עברית עם נכדי מארק.   

מילון

משק משוטף
חווה בה עובדים כל תושבי הכפר

ציטוטים

”אין מילה כזאת לא יכול ויש מילה טובה צריך“