מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ניצלתי מרעידת האדמה באגאדיר

ראובן ונויה במסגרת התכנית
המעברה בכפר גבירול - זכרון ילדות
ראובן כהן על עלייתו לישראל

שמי ראובן כהן, נולדתי בעיר אגאדיר שבמרוקו. בשנת 1953 אגדיר הייתה עיר חוף עם נמל לחוף האוקיינוס והיא ידועה במיוחד בענף הדייג של סרדינים. בסך הכל היא עיר מדהימה ועיר תיירות שמזכירה את אילת, הרים וחוף ים עם תיירים. בשנת 1960 נחרבה העיר אגאדיר מרעידת אדמה. היא נהרסה לגמרי ונבנתה מחדש על חוף הים. למזלי עליתי ארצה לפניי רעידת האדמה – בשנת 1957 – כלומר שלוש שנים לפני רעידת האדמה. סבא שלי ודודים שלי נהרגו כתוצאה מרעידת האדמה.

עליתי לארץ ישראל עם אבי שמעון כהן, אמי איידה כהן ואחיי עמרם ויהודית. אחי הקטנים דני וברוריה נולדו בארץ ישראל. השלטונות במרוקו לא הרשו לעלות לארץ ישראל מכיוון שמרוקו היא מדינה מוסלמית. ארזנו מזוודות ואמרנו לשכנים שאנו יוצאים לטיול לצרפת, וטסנו לצרפת לעיר מרסיי. שם היינו במחנה מעבר שנקרא "קואנדהראנס" ושם עלינו על אונייה והפלגנו ארצה לחיפה. משם נשלחנו למעברה בכפר גבירול שנקרא 'קובבה' שליד רחובות, שם גרנו בצריף שוודי בו תנאי המחיה היו קשים ולא היה חשמל.

בציור שלפנינו ציירתי את הצריף שנמצא במעברה מתוך הזכרון. הציור הוצג בתערוכה שנקראה "זיכרון ילדות":

במעברה פגשתי את ילדי השכנים שהם גם עולים חדשים כמוני שהגיעו מעיראק, מרוקו, פרס (איראן) ומתימן – שהיו וותיקים יותר. אני דיברתי צרפתית ולילדים שפה זו נשמעה זרה ומצחיקה וצחקו ולעגו לי. לכן החלטתי לדבר רק עברית ואמרתי גם להורים לא לדבר איתי צרפתית וכשדיברו איתי בצרפתית לא עניתי להם. דיברתי איתם עברית וכך הם נאלצו לדבר איתי בעברית ולמדו מהר את השפה. שם למדתי בגן ואחר כך עברתי לבית ספר יסודי. אני זוכר שהיה לנו טיול שנתי לעיר הקרובה רחובות ושם ביקרנו במכון ויצמן.

אבי במקצועו מכונאי. הוא מצא עבודה בחברה לחיפושי נפט וכך עבד במקצועו והתפרנסנו בכבוד. אנשים במעברה ביקשו לעבור לדירת שיכון, אבי קיבל הצעה לעבוד בלילנד אשדוד. במעברה אמרו שאין דירות ברחובות ואם רוצים דירה עכשיו, אמרו שיש דירה באשדוד. מיד הסכמנו ועברנו לגור באשדוד. אז אשדוד הייתה עיר קטנה היה רק רובע א ורובע ב' בבניה. שם למדתי בבית ספר רמב"ם בכיתה ג '. רוב התלמידים בבית הספר היו עולים חדשים שבקושי ידעו עברית, אני ידעתי יפה עברית כי נחשבתי לוותיק. אהבתי לשחק עם חברים בחצר משחקי ילדות: שלום אדוני המלך, הרצל אמר, תיקו תקו, חמש אבנים. אהבנו לטייל על שפת הים והלכנו רחוק לחולות להביא ענבים ותאנים. הצטרפתי לצופים ובנינו מחנה, טיילנו בטבע ואז סיימנו את בית הספר היסודי ועברתי לתיכון. למדתי בישיבה תיכונית – ישיבת הדרום ברחובות. בישיבה הייתה פנימייה, שם גרנו ישנו והיינו באים הביתה פעם בשלושה שבועות. סיימתי את התיכון והתגייסתי לצבא לנח"ל, הייתי בגרעין מורים.

עבודה של ראובן כהן מתוך התערוכה "על פרשת דרכים", תערוכה קבוצתית בעקבות הקורונה, יוני 2020

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשיתוף פעולה עם אגודת האמנים בבית הספר היובל באשדוד, התש"ף. התכנית נערכה בהנחיית המורה המובילה טלי רביבו.

מילון

אגאדיר
אגאדיר היא עיר בדרום-מערב מרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי. בעיר חיים למעלה מ-600 אלף תושבים. היא ידועה במיוחד באקלים החם שלה, המושך תיירים צפון-אירופאים במהלך החורף. ב-1960 הרסה רעידת אדמה את מרביתו של מרכז העיר ההיסטורי וגרמה ל-15,000 קורבנות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”החלטתי לדבר רק עברית ואמרתי גם להורים לא לדבר איתי בצרפתית “