מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נאמנות ללא גבול

אני ואמי
סבא ואימו
סבא חייל צד"ל, והמעבר מלבנון לישראל.

המשפחה של סבא וסבתא שלי,  גרה בקליעה, בדרום לבנון.

סבא היה חייל בצד"ל, וסבתא עבדה בישראל, במקומות שונים: במסעדה במטולה, במפעלים ובחקלאות. סבתא הייתה עוברת כל יום דרך "הגדר הטובה" לעבודה בישראל, ובערב חזרה לביתה בלבנון.  הם חיו חיים טובים בלבנון, והיו יחסים טובים בין חיילי צד"ל לחיילי צה"ל, שהבסיס שלהם היה ליד הבית של המשפחה.

ב-  23.5.2000 ,התחילו דיבורים שישראל יוצאת מלבנון.  רימא, אמא שלי הייתה אז בת עשרים, אחרי ניתוח קיסרי, עם אחי הבכור שנולד באפריל 2000 .סבא שלי היה אצל הבת שלו  והסבתא הייתה בבית. (לא היו אז טלפונים סלולריים). רימא- אמא שלי מספרת: "אחרי שנודע שישראל מפנה את דרום לבנון סבא שלי בא במהירות הביתה, מכיוון שהוא עבד כשוטר בבית כלא בלבנון. באותו יום ארגון חיזבאללה נכנס לבית הסוהר, בו סבא עבד ורצה להוציא את האסירים שלו מהכלא. אז סבא הבין שחייבים לברוח, רץ הביתה ולקח את סבתא, אח שלי הגדול ואמא שלי (חשוב להגיד שזה קרה כשאחי היה בן כמה חודשים) , וברחנו לישראל. היו כמה שעות בהן לא ידענו אם סבא שלי הצליח להגיע לארץ או נשאר בלבנון.

כעבור יומיים, אחרי שהמשפחה נכנסה לישראל ידענו שסבא שלי גם נמצא בישראל, בתל חי שליד קריית שמונה. סבתא הייתה בצפת עם אמא, אבא, ואח שלי בבית מלון, יחד עם משפחות רבות אחרות. במשך כחצי שנה המדינה דאגה להם, באוכל ומצרכים והם קיבלו הרבה תרומות מאזרחים.

אחרי חצי שנה אמרו לנו לחפש דירה וגרנו בצפת. ג'ורג', אבא שלי, עבד במפעל בחצור הגלילית. הם הרגישו טוב בצפת, והיחס מהתושבים היה אוהד וחם. הם הרגישו שמקבלים אותם.

סבא וסבתא חזרו ללבנון, כי התגעגעו לבית ולקרובי המשפחה, ולא הרגישו מספיק טוב בארץ. סבא נלקח לבית סוהר למשך כשנתיים, וסבתא הייתה בבית עם הבת הצעירה. המשפחה בלבנון שלמה הרבה כסף לעורך דין, כדי לשחרר את סבא מדי החיזבאללה. הם מתקיימים מהפנסיה שסבא מקבל מהמדינה בלבנון. הקשר עם סבא וסבתא הוא באמצעות הטלפון. מאוד נזהרים במה שאומרים מפחד שמישהו מאזין .לפני מספר שנים נפגשנו עם סבא וסבתא במדינה זרה.

אחרי שסבא וסבתא עברו ללבנון, המשפחה שלי  עברה לקריית שמונה, כדי לגור ליד שתי הדודות שלי. תמיד נתנו לנו להרגיש שאנחנו שונים. לא הרגשנו שמקבלים אותנו, והפגינו כלפינו גזענות. הבנים, האחים שלי בוגרים. האחד שירת שירות לאומי שנתיים וחצי. והוא מתכנן ללמוד באוניברסיטה, והשני סיים את הלימודים בבית ספר דנציגר והתחיל לעבוד. המשפחה גרה עכשיו קרוב לבית ספר דנציגר, בדירה חדשה, ומרגישים קצת יותר טוב. ג'ורג', אבא שלי, עובד כמאבטח ורימא, אמי, עובדת כמטפלת בתינוקייה בכפר בלום.

רימה, אמא של אליסה: "אליסה נולדה בארץ והיא "צברית". נקלטה טוב בחברה ובבית הספר, ויש לה הרבה חברות. השיחה על נושא עזיבת לבנון והמעבר לישראל, העלתה בי רגשות רבים והרבה זיכרונות חלקם טובים וחלקם קשים."

הזווית האישית

אליסה: נהנתי לעשות את העבודה, כדי להראות לעולם את סיפור העלייה של סבא וסבתא שלי, וגם ההורים שלי לקחו בה חלק. .

מילון

הגדר הטובה
הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) היה כינוי למדיניות שאותה יזם שר הביטחון שמעון פרס בגבול לבנון-ישראל, החל מיוני 1976, שכללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון. וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית(ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבא- היה חייל בצד"ל, וסבתא עבדה בישראל, במקומות שונים: במסעדה במטולה, במפעלים ובחקלאות. סבתא הייתה עוברת כל יום דרך "הגדר הטובה" לעבודה בישראל, ובערב חזרה לביתה בלבנון. “