מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתנה אברהמי עולה מתימן יחד עם הדודה מרגלית צנעני

אני ואימי, הבת של סבתא מתנה
סבתא מתנה ובעלה מיכאל
החיים במעברות

שמי מתנה אברהמי, נולדתי בשנת 1948, לבית משפחת מנצור בעיר צנעא בירת תימן. התגוררנו בשכונות ערביות שכמעט אין בהם יהודים כמונו.

העלייה לישראל

אבי סאלם ודודי נדבקו במחלת עיניים שהייתה אז נפוצה בתימן וטסו לארץ ישראל על מנת לקבל טיפול, לאחר מכן אמי החליטה שאנו עולים לארץ ישראל. עליתי לארץ במבצע שכונה מבצע "מרבד הקסמים" בשנת 1949. הייתי בת חצי שנה ועליתי יחד עם אמי, דודתי לולה ובת דודתי מרגלית (צנעני) שכיום היא זמרת, מלחינה ומנחת טלוויזיה.

החיים בישראל

כאשר עלינו לארץ,  אמי תיארה לי וסיפרה שהעולים נישקו את האדמה ובכו מרוב התרגשות כאשר רגליהם דרכו על אדמת ארץ ישראל.  את רוב העולים שיכנו במעברות ואנחנו הועברנו למחנה עתלית. המצב בארץ היה קשה, התנאים במעברות ובמחנות היו קשים. היה צפוף ונאלצנו לישון ביחד עם משפחה נוספת, מזג האוויר היה מאוד לא נוח ואף גם פגע במחנה מספר פעמים. בני המשפחה שלי היו מפוחדים כעולים חדשים, מכיוון שהמצב בארץ לא היה מזהיר ולא ידענו מה לעשות? כיצד נתפרנס? היכן נישן? היו המון חששות בעת ההגעה לארץ. בנוסף לכך כאשר שמעו שאנו מתימן, רצו לחטוף אותי ולקחת אותי ואת מרגלית למשפחת אומנה, אך דודה שלי לולה שמרה עליי ועל מרגלית ולא נתנה לאף אחד להתקרב אלינו או לקחת אותנו.

במחנה בעתלית ההורים שלי סאלם ושלומית לימדו אותי ואת אחיי מגוון שפות מידע שצברו: קצת ערבית, עברית ותימנית וכך ידעתי לדבר שוטף את השפות הללו.

בתקופה בה עלתה אמי לארץ ישראל, החרימו לאמי את כל הרכוש היקר לה ובעל משמעות או ערך כך שלנו לא נשארה במשפחה אץ מזכרת של חפץ יקר ךנו, את הכל לקחו והחרימו לנו.

לאחר התקופה בה גרנו במחנה עתלית עברנו להתגורר בשכונת עמידר בנתניה.

ההכרות שלי עם מיכאל

הכרתי את בעלי מיכאל בגיל 14, בקולנוע "השרון". ישבתי על ספסל ליד הקולנוע וקראתי מגזין "לאישה" פתאום ניגש אליי גבר ושאל אם אפשר את העיתון שאני קוראת. חשבתי לעצמי,  למה שהוא ירצה לקרוא מגזין של אישה והבנתי שזאת הייתה הדרך להתחיל איתי. הוא התחיל לשאול אותי שאלות: בת כמה אני?, איפה אני עובדת?, מאיפה אני? והאם יש לי חבר?

בסופו של דבר טיילנו ודיברנו במשך שעות. יום למחרת הוא הגיע למקום העבודה שלי ושאל אנשים אם אני נמצאת, הוא ניגש אליי ושאל אותי האם אני רוצה לצאת איתו. ברור שהסכמתי. יצאנו במשך חמש שנים ולאחר מכן החלטנו להתחתן. ילדתי את בתי הבכורה רקפת ולאחר מכן את אחיה חיים, לילך ומאור. כיום אנו מתגוררים בפרדסיה, יש לי ארבעה ילדים  מהם יש לנו שישה נכדים ששמם: יהב, קסם, עטר, עונג, צליל, וסופי, ואף זכיתי לנינים מנכדתי עטר, ששמם: אביגיל ויונתן המתוקים.

הזוית האישית

עונג ברוך: זאת הפעם הראשונה שאני שומעת מסבתא את מה שעבר עליה וזה מאוד ריגש אותי.

מילון

מעברה
בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50.

ציטוטים

”כאשר שמעו שאנו מתימן רצו לחטוף אותי ולקחת אותי“