מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתימן לקריית עקרון

סבתא ביום חתונתה
מרק תימני שסבתא מכינה
נשלחנו לקריית עקרון על ידי הסוכנות היהודית, לא שאלו אותנו, היכן אנחנו רוצים לגור

נולדתי בשנת 1944 בעיר צנעא שבתימן בחג הסוכות. ולכן הוריי נתנו לי את השם תמר – על שם הלוּלׇב, שהוא אחד מארבעת המינים, שנוטלים בחג הסוכות, הלולב מכונה בתורה בשם 'כפות תמרים'.

הוריי הם שלמה ומרים ספחי. היינו במשפחה ארבעה ילדים: ישעיה, שולמית, מזל ואני. השפה המדוברת בבית הייתה ערבית. הוריי היו רועי צאן עם כבשים, פרות ועוד. הוריי היו אנשים טובים, צנועים, חמודים ונדיבים. בבית שלנו שמרו על המסורת ועל קיום תורה ומצוות. שמרנו שבת והקפדנו על כשרות ונהגנו בכל מנהגי אבותינו. בבית שלנו היו שני חדרים, מטבח ואמבטיה. את הכביסה כיבסנו ביד עם מים ששאבנו מהבאר.

גרנו בשכונה יהודית ומסביבה גרו ערבים. בית הכנסת שלנו היה ממוקם לא רחוק מהבית שלנו. בית הכנסת שימש גם כמקום מפגש, בעיקר בשבתות ובחגים. היינו נפגשים גם בחצרות הבתים, אנחנו, כל הבנות היינו משחקות במשחקי חברה שונים, כמו: מחבואים, חמש אבנים, תופסת ועוד. אהבתי לשחק הרבה בשעות הפנאי שלי, במיוחד במחבואים ובמשחק אבנים. מדי פעם אהבנו לצאת ליער הקרוב אלינו ולשדות הקרובים לבית, ולשחק גם שם.

לא היו אצלנו חנויות, האנשים היו מוכרים זה לזה את התוצרת שלהם שהם גידלו או יצרו. לא היו לנו ממתקים. לא היו אצלנו בתי ספר לבנות, אז לא היו לנו שיעורי בית, מבחנים, תעודות, מסיבות וטיולים.

העלייה לארץ ישראל

כשהייתי בגיל 5 עלינו כל המשפחה לארץ. היה זה בשנת 1949, לאחר הקמת המדינה, במסגרת מבצע עליית יהודי תימן שכונה בשם "מרבד הקסמים". עלינו מתוך אהבה לארץ הקודש, ארץ ישראל. כולם אמרו "בואו נעלה לארץ ישראל". אבל המעבר והקליטה היו קשים. נשלחנו לקריית עקרון על ידי הסוכנות היהודית, לא שאלו אותנו, היכן אנחנו רוצים לגור. קריית עקרון הוקמה בסוף שנת 1948 על חורבות הכפר הערבי עאקיר, ששכן במקום ונחרב במלחמת העצמאות. העולים החדשים התחילו להתיישב בבתים הנטושים. רוב העולים שהתיישבו בקריית עקרון הגיעו מבולגריה ומתימן.

התחלתי את לימודיי בבית הספר, אבל לאחר תקופה קצרה נאלצתי לעזוב את הלימודים, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. התנאים הכלכליים בבית היו קשים מאוד, רק אבא עבד להביא פרנסה, ואימא הייתה מטופלת בבית עם הילדים הקטנים. יצאתי לעבוד במשק בית, זה היה המקצוע היחיד שיכולתי לעבוד ללא השכלה.

הקמת בית וחיי משפחה

את סבא הכרתי עוד מתימן. התחתנתי בשנת 1962 כשהייתי בגיל 18. החתונה התקיימה בקרית עקרון. בגיל 19 נולד הילד הראשון שלנו. היום יש לנו ב"ה שישה ילדים ו-27 נכדים כ"י. אני שמחה להיפגש עם ילדיי ונכדיי, לצאת איתם לקניות, לטייל בטבע ובכל מיני מקומות מהנים עם המשפחה.

סדר היום שלי

כיום, שאני לא יוצאת לעבוד, יש לי יותר זמן לעצמי, לקרוא תהילים ולהתפלל. יש גם יותר זמן להקדיש לילדים והנכדים ולבשל מאכלים מיוחדים לכבוד סעודות השבת והאורחים. אני מכינה: חמין, דגים, קובנה ועל המרק התימני עם הניחוח המיוחד והג'חנון, אני אף פעם לא אוותר. אני אוהבת לארח לסעודות השבת, וליהנות מהשירה והזמירות של שבת.

הזוית האישית

שירה: תודה לסבתא על הסיפור המעניין, ותודה לך, שאת תמיד גוררת אותי לעשות מצוות. מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת.

מילון

ארבעת המינים
ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות. חז"ל מזהים אותם כאתרוג, לולב, הדס וערבה. מצווה זו ידועה גם בשם נטילת לולב. נהוג לאגד את ארבעת המינים ולשאת אותם במהלך החג. לפי ההלכה, המצווה מתקיימת בהנפה ונענוע של ארבעת המינים בסדר מיוחד המתקיים במהלך התפילה.

קרית עקרון
היא מועצה מקומית השוכנת דרומית-מזרחית לרחובות, סמוכה למזכרת בתיה ושייכת מנהלית למחוז המרכז של מדינת ישראל. המועצה שוכנת מזרחית לכביש 40. קריית עקרון נוסדה בשם כפר עקרון בסוף שנת 1948.

ציטוטים

”אם תשקיעו בלימודים תצליחו בחיים. הנחת שלי, כשהולכים בדרך התורה ושומעים בקול ההורים“