מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משפחה יהודית בליברפול

נכדי האהוב מיכאל ואני
אני בילדותי
"החיים בליברפול היו נוחים מאד ורגועים. סבתא שלי גרה ליד כל בני משפחתה הקרובה והמרוחקת."

סבתא שלי, ברברה (אמא של אמי) נולדה בליברפול, אנגליה, זמן לא רב לאחר מלחמת העולם השנייה.

כשסבתא הייתה ילדה קטנה, התקופות באנגליה היו קשות ביותר כי זה היה ממש אחרי מלחמת העולם השנייה. בשל המלחמה, החיים היו קשים מאוד באנגליה ולא היו מותרות כמו: פירות, ממתקים ועוגות.

בילדותי

כל הסבים של סבתי נולדו במזרח אירופה (פולין, רוסיה, לטביה, ליטא) למעט אמא של סבתא רבתא שנולדה באנגליה (למרות שהוריה היו מלטביה). היהודים סבלו מאד במזרח אירופה וכל משפחת סבתי ברחה מפוגרומים ואנטישמיות.

החיים בליברפול היו נוחים מאד ורגועים. סבתא שלי גרה ליד כל בני משפחתה הקרובה והמרוחקת. החשוב מכל היה שהיא גרה בשכנות לזיידע ודודתה. כל בוקר היא הייתה מתגנבת לביתו של זיידע. אף על פי שהיו לבתים שתי קומות ובדרך כלל חדרי השינה היו בקומה העליונה, זיידע שלה ישן למטה בגלל שהיה חולה. אז, הייתה זוחלת לחדרו. הוא תמיד חיכה לה, מצביע מתחת לכרית שלו. כשהיא הרימה את הכרית, סבתא שלי הייתה רואה המון ממתקים בצבעים שונים, והייתה יכולה לקחת ולאכול כמה שרצתה – עוד לפני שאכלה את ארוחת הבוקר או ניקתה את שיניה. הממתקים הגיעו במארזים גדולים שנשלחו מאחיותיו של זיידע באמריקה.

באותה תקופה הייתה ליברפול עיר גדולה של כמיליון איש, והקהילה יהודית מנתה כ-15,000 איש. מרבית מרבית העם היהודי הגיע ממזרח אירופה לליברפול בין השנים 1880 ל- 1920 חלקם בדרכם לאמריקה. כולם דיברו יידיש בבית, בעיקר כדי שהילדים לא יבינו, ואנגלית בחוץ.

סבתא שלי גרה באזור יהודי, היא הלכה לבית ספר יהודי וכל חבריה היו יהודים. הם קנו את האוכל שלהם בחנויות יהודיות, הם טופלו ע"י רופאים יהודיים, אפילו, הספרית הייתה יהודייה וכולם הכירו את כולם. כל עולמה של סבתא היה סביב היהדות, ולכן הייתה המומה כשעברה לקולג' וכמעט לא היו שם יהודים.

בכל שבת, הלכו לבית הכנסת, ואחרי התפילות היה קידוש והילדים היו מנסים לשתות את היין ולהעמיד פנים שהם שיכורים. החגים היו מאוד מיוחדים. בחנוכה, כל הילדים היו מדליקים את החנוכיות שלהם בבית הספר על אדן החלון. בסיום יום הלימודים, רגע לפני עלייתם לאוטובוס בית הספר, חילקו להם שקיות נייר חומות (לא היו בימים ההם שקיות ניילון). בתוך השקית הייתה חבילת צ'יפס, כמה בוטנים (בקליפותיהם), כמה סוכריות טופי, תפוח ומנדרינה עטופים בנייר כסף. כל הילדים אהבו את זה כי עדיין היה קשה מאד להשיג פירות שהיוו באותם זמנים מותרות אמתיות. הם גם קיבלו שישה "פניז" חדשים לגמרי מהמטבעה.

למרות שהשעה שהייתה רק ארבע אחר הצהריים, כבר היה חשוך מאוד בעונת החורף באנגליה. כאשר האוטובוס החל מתרחק מבית הספר, התלמידים יכלו לראות את אורות חנוכה מנצנצים בחלונות בית הספר. בבית המשפחה של סבתא שלי אכלו לביבות והילדים קיבלו מתנות. בפורים התקיימו תחרויות לבוש מפוארות וקראו את המגילה. את ט"ו בשבט ציינו על ידי איסוף כסף לנטיעת עצים בישראל. שנה אחת הם העלו מחזה על העצים והאביב בישראל וסבתא שלי הייתה עץ השקד !!

בפסח אמא של סבתא שלי הייתה מחליפה את כל הכלים, מנקה את הבית כדי שלא יהיה חמץ והכל היה צריך לעבור בדיקה עד שלא היה שום פירור של חמץ. ליל הסדר היה מאוד מיוחד וקסום וסבתא שלי באמת האמינה שאליהו הנביא נכנס לבית כשפתחה עבורו את דלת הכניסה.

ראש השנה ויום כיפור היו הקדושים ביותר בכל החגים וכל הילדים הקטנים פחדו. ראשית, כולם קנו בגדים חדשים לחג. כל היהודים בליברפול הלכו לבית הכנסת. בדרך כלל, החגים היו בימי שבוע עבודה באנגליה וזה הרגיש מאוד מוזר ללכת ברחוב לבית הכנסת כשהם לובשים את הבגדים החדשים והטובים ביותר שלהם ונראים אלגנטיים מאוד, כאשר כל האנגלים לבשו את הבגדים הרגילים שלהם, הלכו לעבודה, לבית הספר או לקניות. זה גרם ליהודים להרגיש שונה.

שכנותיה של סבתי באנגליה היו נחמדות מאוד. הם היו נוצרים. בראש השנה וביום כיפור הם לא תלו את הכביסה שלהם מתוך כבוד למשפחת סבתי וליהודים נוספים שגרו בסביבה. בחג המולד כל הילדים היהודים רצו עץ אשוח (חג המולד) אבל זה היה אסור. כמה שכנים נוצרים הזמינו את המשפחות היהודיות לבתיהם לראות את העץ שלהם והותר לילדיהם להוריד ממתק או סוכרייה על מקל מהעץ.

בשנות השישים הביטלס התחילו להופיע בליברפול במקום שנקרא מועדון ה"קברן" וסבתא שלי וחבריה היו הולכים לשמוע אותם שרים. הם התפרסמו מהר מאוד וכשהם הפיקו תקליט חדש נאמר לכולם בליברפול לא לקנות את התקליט, משום שאם זה יצליח הביטלס יתפרסמו ויעזבו את ליברפול. אף אחד בליברפול לא קנה את התקליט ולמרות זאת הם הצליחו בכל מקום אחר בעולם. בסופו של דבר, הביטלס אכן עזבו את ליברפול.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וישראל קראה למתנדבים לעזור בקיבוצים. אלפי צעירים התנדבו לעזור לישראל כולל סבתי. כשסבתא הגיעה לישראל, שלחו אותה לקיבוץ עידן דור שנמצא על יד הר תבור. היו הרבה מתנדבים והם גרו באוהלים וקמו בשלוש בבוקר בשביל לקטוף ענבים. סבתא באה מבית מאוד מסורתי, והדבר הכי קשה עבורה היה שהקיבוץ היה של השומר הצעיר, כלומר לא הקפידו לשמור על הדת היהודית. אחרי כמה ימים היא ברחה מהקיבוץ לתל אביב, שם מצאה עבודה בבנק ודירה. היא פגשה את סבא שלי והם התחתנו ומאז היא גרה בארץ ומאוד טוב לה פה.

.

קישור לסיפור בפורמט PDF: סבתא שלי

סיפור חיים סבתא ברברה

 

הזוית האישית

סיפורה של סבתא ברברה תועד ע"י הנכד מיכאל נבון, במסגרת מפגשי תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

פוגרומים
פעולה קבוצתית אלימה כנגד קבוצה אתנית או דתית מובלת בידי ההמון (אך לעיתים בעידוד השלטונות), במטרה להביא לפגיעה חסרת הבחנה בנפש וברכוש של הקבוצה הנפגעת, בדרך כלל יהודים.

אנטישמיות
היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל.

תקליט
הוא אמצעי הקלטה ובייחוד אמצעי הפצה שיווק ושמיעה של מוזיקה. את התקליט והגרמופון להשמעת התקליטים המציא בארצות הברית בשנת 1887 הממציא היהודי אמיל ברלינר יליד העיר הנובר בגרמניה, שהיגר לארצות הברית בגיל 19. פטנט נרשם על ההמצאה ב־12 בנובמבר 1887.

הביטלס
להקה בריטית הנחשבת על ידי רבים להרכב המוזיקלי המשפיע ביותר אי-פעם.

ציטוטים

”"כולם, דיברו יידיש בבית, בעיקר כדי שהילדים לא יבינו, ואנגלית בחוץ".“