מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משחקים של פעם

דרור וסבתא
חמש אבנים
משחקים שסבתא שיחקה בילדות

החלטתי לראיין את סבתא שלי, רחל זילברשטיין, על משחקי ילדות ועל החווית שבזמן המשחק.

סבתי נולדה בחיפה בשנת 1951 ויש לה אח נוסף בכור.

וכך סבתא  מספרת: "המשחקים שבהם שיחקנו הם אותם משחקים שנהוג לשחק גם היום, חמש אבנים, חמור ארוך, עמודו, דג מלוח, תופסת ומחבואים. ברוב המשחקים לא היה דרוש ציוד מלבד חמש אבנים. בתחילה שיחקנו עם אבנים, ולאחר מכן עברנו לשחק עם קוביות.

שיחקנו בהפסקות בבית הספר, וכשהיה מזג אוויר נעים, היינו משחקים בחוץ, עם החברים מהשכונה. לפעמים אפילו שיחקנו על הכביש או בחניון, כי בקושי היו מכוניות. היו משחקים שלא דרשו שטח גדול כמו חמש אבנים שבהם יכולנו לשחק גם אם בחוץ יורד גשם

המשחקים כללו ילדים מכל הגילאים. הילדים הגדולים לימדו את הילדים הצעירים יותר. אני זוכרת שפעם אחת, חברה שלי קיבלה מכה ממש חזקה בראש, בזמן משחק עמודו, כולם נלחצו וקראו לאמבולנס. היא ופלה ושבה לאיתנה.

תמיד לפני המשחקים הייתי מאוד נרגשת. התארגנתי מהר, וחיכיתי ליד החלון לראות, אם מישהו בא לחצר למטה. אהבתי להתחרות בריצה, ובמיוחד אהבתי לנצח את הבנים. הרגשתי חזקה ומהירה.

מאחר ולא היו טלפונים לקבוע פגישות עם חברים, היה צריך לחכות עד שיבוא מישהו.

את המשחקים למדתי מהחברים שלי ואנחנו לימדנו את הקטנים יותר. היינו משחקים גם בשיעור ספורט, ולכן חלק מהמשחקים למדתי בזמן השיעור".

הזווית האישית

דרור אלוש – היה כיף לראיין את סבתא במיוחד בזמן הקורונה כי לא נפגשנו ולכן ראיינתי אותה בטלפון היה מעניין לשמוע את הסיפורים של סבתא

מילון

חמור ארוך
חמור ארוך- משחק ילדים המיועד לשתי קבוצות. המשתתפים מתחלקים לשתי קבוצות, הקבוצה העומדת והקבוצה הקופצת. מטרת הקבוצה הקופצת לגרום לפירוק המבנה של הקבוצה המהווה חמור (העומדת), על ידי ריכוז קפיצות על החוליות החלשות שבין ה"חמורים". על הקבוצה המהווה חמור להחזיק מעמד עשר שניות אחרי סיום הקפיצות.

ציטוטים

”תמיד לפני משחקים הייתי מאוד נרגשת. התארגנתי מהר וחיכיתי ליד החלון“