מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משואה לתקומה

אני וסבתי בבית האבות
סבתא רבה חנה
סיפורה של סבתה רבה חנה

סבתא רבה שלי היא שורדת שואה שנפטרה לפני כשבע שנים.

סבתא חנה נולדה בתאריך 14.6.1923 בעיר דורוכוי ברומניה. הוריה היו אשר וריסליה ז"ל.

סבתא חנה היא הילדה הכי צעירה מבין חמשת האחיות שלה. אמה נפטרה בזמן הלידה שלה, לכן היא גדלה עם אביה אשר, ואחיותיה בבית בן שלושה חדרים חדרים. אביה אשר עבד כנפח.

לפני שהשואה החלה, סבתא חנה, החלה ללמוד כילדה בבית ספר כללי, לא יהודי. לאחר מכן עברה לבית ספר מקצועי, בתור נערה, ושם למדה להיות תופרת.

סבתי דיברה בביתה רומנית ויידיש. את השפה העברית למדה בעלייתה לארץ.

בבית של סבתא היה אורח חיים דתי מסורתי, שבו קיימו את כל המצוות של היהודים למשל: הליכה לבית כנסת, שמירת כשרות, חגים ומצוות. החג האהוב על סבתא חנה היה פורים.

כאשר החלה השואה, סבתי הייתה בגיל הנעורים שלה, היא ומשפחתה לא הורשו לצאת מן הבתים, וללכת לבתי הספר.

אביה של סבתי, אחיותיה והיא הוגלו למחנה עבודה בגבול רוסיה, הם לבשו את הטלאי הצהוב, כובעים לגברים ומטפחות לנשים.

על פי הסיפורים שסבתא רבה שלי שיתפה אותי, היא נלחמה ועבדה, רק בשביל שלא יהרגו אותה. היא הקשיבה לנאצים, ועבדה על פי הבקשות שלהם. סבתא רבה שלי עברה תקופה קשה מאוד בשואה, עם פחד מה יקרה, וניסיון להילחם על החיים שלה ושל בני משפחתה.

אך למרות הכל היא לא וויתרה ונלחמה בשיניים, כדי שלא יעבירו אותה למחנות השמדה.  היא מילאה את כל הבקשות של הנאצים, למרות הסבל הנוראי שהיה בשואה. היא רצתה להמשיך להתקיים ולבנות את החיים שלה.

לאחר השואה, המשפחה חזרה לכפר בו חייו. כולם היו שורדי שואה.

לאחר כמה  שנים סבתא וסבא רבה שלי הכירו. סבא רבה שלי היה אלמן עם שני ילדים. הוא נפגש עם סבתי, ולאחר מכן התחתנו והולידו שלושה ילדים.

דבורה ז"ל, אסתר (סבתא שלי) ויעקב. בשנת 1959 הם עלו לארץ ישראל, ושם החלו את חייהם במדינת ישראל .חיים חדשים ללא פחד, חיים שבזכותם אני פה, הם הדור שיצא לי להכיר ולשמוע את הסיפור שלהם.

במהלך החיים שלי סבתא רבה גרה אתנו בבית וישנה אצלי בחדר, את רוב הסיפורים שלה אני שמעתי מידי ערב.

סבתא הייתה מבשלת לנו מאכל רומני בשם ממליגה, ומאז הבת שלה אסתר, שהיא סבתא שלי, מבשלת לנו את המאכל הזה כל פעם. המתכון עובר מדור לדור, ובכל פעם שהיא מבשלת אני מסתכלת עליה ולומדת.

המתכון של הממליגה:

מרתיחים סיר עם מים חמים וכפית מלח (סיר ברזל) לאחר ההרתחה מוסיפים 2.5 כוסות קמח תירס מוסיפים את הקמח לאט לאט, תוך כדי ערבוב של כף עץ. מערבבים עד שהכל נהיה עיסה ועם בועות. לאחר שמוכן מעבירים למגש. ואפשר להוסיף על פי הטעם חמאה שמנת וגבינת קוטג' ביחד.

מאז שסבתא וסבא רבה שלי נפטרו, אנו ממשיכים את המורשת וההנצחה שלהם תמיד. והמאכלים שלהם תמיד יישארו אתנו.

הזווית האישית

אושר: סבתא שלי נפטרה לפני שבע שנים כשהייתה בת 91, אני וסבתי היינו מאוד מחוברות, גרנו ביחד באותו חדר, היא ידעה עליי הכל והייתה אשת הסודות שלי, הקשר האישי שלי ושלה היה מבוסס מהמון כבוד, אהבה ונתינה, היא לימדה אותי הרבה דברים בחיים. לאחר שהיא נפטרה החלטתי שאנציח ואדבר עלייה בכל מקום וזמן בחיים שלי וכך עושה, העבודה שהכנתי עליי רק מוכיחה את הקשר שהיה לנו, וכמה חשוב היה לי להכין את העבודה, ושסיפורי השואה יישארו פה ולא ישכחו.

מילון

ממליגה
מאכל רומני נפוץ העשוי מקמח תירס כדייסה.

ציטוטים

”נלחמה בשיניים כדי לשרוד את החיים בשואה“