מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מרומניה לארץ ישראל

דניאל ואני
אני על הסוס ומשפחתי לצידי
דור שני לשואה, וילדותי בימיה הראשונים של המדינה

שמי שוש אהרוני ואני בתם של ריבה ואשר דוד זיכרונם לברכה. נולדתי ב- 7 לספטמבר 1947, בעיר ברלד שברומניה. אבי נולד בשנת 1914 בעיר ברלד שברומניה לבית משפחת דוד, ואמי נולדה בשנת 1915 בעיר יאשי ברומניה לבית משפחת בלומנפלד.

הורי נישאו בשנת 1939 והתגוררו בעיר ברלד. אבי היה רואה חשבון במקצועו ואמי הייתה מעצבת כובעים. בביתנו דיברו רומנית וגם יידיש.

במהלך מלחמת העולם השנייה, אבי נשלח למחנה עבודה בכפייה. אמי נשלחה גם היא לעבודות בכפיה עבור הנאצים. במהלך המלחמה, אמי חלתה בטיפוס והייתה חלשה מאוד. באחד הימים, באישון לילה פקדו הגרמנים על כל היהודים לצאת החוצה. אמי הייתה מאוד חלשה והתקשתה ללכת. חייל גרמני הרים את נשקו וכיוון אליה בכוונה לירות בה, אולם גיסתה שהייתה עימה התחננה על חייה, והחייל חס על חייה וכך היא ניצלה.

במהלך המלחמה איבדה אמי את רוב בני משפחתה. הורי אמי ואחותה נרצחו על ידי הנאצים ונקברו בקבר אחים ביאשי. אחות נוספת של אמי נרצחה ביחד עם ששת ילדיה על ידי הנאצים.

לאחר המלחמה, בתחילת שנת 1948, וטרם קום המדינה, החליטו הוריי לעלות לארץ ישראל (אני הייתי תינוקת בת מספר חודשים בלבד). לילה אחד הם ארזו מספר מזוודות ונסענו כל המשפחה לבוקרשט, ומשם התחלנו במסע לעלות ארצה.

העלייה ארצה

עם הגיענו ארצה, התגוררנו במחנה אוהלים בשער עליה בחיפה. משם עברנו לישוב כרכור. השנים הראשונות בארץ היו קשות מאוד. אבי לא הצליח לעסוק במקצועו כרואה חשבון ופנה לעסוק בחקלאות ובמסחר.

מהשנים בכרכור זכור לי מקרה אחד במיוחד. בהיותי בת חמש, נסגר גן הילדים בכרכור ונותרתי ללא מסגרת חינוכית. אמי ביקשה לרשום אותי לכיתה א'. מכיוון שהייתי רק בת חמש, בקשתה נתקלה בקשיים אך לאחר שהתעקשה, הסכימו לקבל אותי לכיתה א', בתנאי שאביא כל יום כיסא מהבית לבית הספר. וכך הלכתי יום יום עם הכיסא מהבית לבית הספר, כדי שאוכל ללמוד. יום אחד נשאלה על ידי המורה שאלה בכיתה ואף אחד מהילדים לא ידע את התשובה חוץ ממני. לאחר שעניתי נכון על שאלתה של המורה, הסכימה המורה שלא אבוא יותר עם כיסא מהבית והפכתי להיות תלמידה מן המניין.

אני בילדותי

בשנת 1958 עברנו לרמת השרון שבה אני מתגוררת עד עצם היום הזה. אבי ואמי פתחו חנות מכולת במעברת רמת השרון ולאחר מכן ביישוב עצמו. רמת השרון של פעם הייתה מושבה חקלאית קטנה שבה כמעט כולם הכירו את כולם. כל הבתים היו בתים חד קומתיים, ושדות ופרדסים רבים היו פזורים בין הבתים.

בשנת 1964, בהיותי בת 16, אבי נפטר בפתאומיות ואז התחלתי לקחתי חלק גדול יותר בסיוע לאמי בניהול המכולת.

לאחר סיום התיכון (למדתי במחזור הראשון של תיכון השרון ברמת השרון), התגייסתי למשטרה למחלקת זיהוי פלילי. לאחר תום השירות, המשכתי לעבוד במשטרה כחמש שנים, ולאחר מכן פניתי ללימודים בסמינר למורים. לאחר שקיבלתי תעודת הוראה, לימדתי במרכזי נוער לנוער טעון טיפוח בנתניה ובהרצליה.

בשנת 1974 נישאתי לאהרון ובשנת 1975 נולד בני הבכור אושרי הקרוי על שם אבי אשר. בשנת 1980 נפטרה אמי, ובשנת 1981 נולדה בתי רביד אשר קרויה על שם אמי ריבה. רביד היא אמו של דניאל אשר עמו אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי.

אני ביום נישואי עם אהרון

מלבד דניאל, יש לי ולאהרון עוד חמישה נכדים וזה אושרנו הגדול.

הזוית האישית

דניאל: הייתי רוצה לאחל לסבתא בריאות. היה לי מעניין מאוד לכתוב את הסיפור עליה ואיתה.

שוש: נהניתי מאוד לשתף פעולה ולקחת חלק בתוכנית ולהבין עד כמה דניאל בוגר ונעים שיחה. אני מאחלת לדניאל את כל הטוב שבעולם, הצלחה, בריאות, אריכות ימים ושיהיה בן נאמן להוריו.

מילון

מחנות עבודה
מתקני כליאה שהקימה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה המיועדים לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות.

ציטוטים

” "וכך הלכתי יום יום עם הכיסא מהבית לבית הספר, כדי שאוכל ללמוד"“