מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקריית חיים אל תל קציר

אני וסבתא שלי ביחד בתמונה
סבתא שלי עובדת במחשב
ילדותי בקרית חיים וסיפור אומץ אחד

שמי דבורל׳ה אורטנברג. נולדתי בתאריך 1.4.1940 מקום לידתי הוא בית חולים ׳מולדה׳ בחיפה. סיפור משעשע על הולדתי: החברים של אבא שלי אמרו שנולדה לו בת והוא חשב ש׳מבלפים׳ אותו (׳עובדים עליו׳). בערב הוא הגיע הביתה, אימא שלי לא הייתה, אז הוא נסע לבית החולים. אימא שלי כעסה עליו על שלא היה איתה, והוא אמר לה שהוא חשב שעובדים עליו כשהודיעו לו על הלידה.

ילדות

גדלתי בקריית חיים שהייתה ישוב קטן של פועלים, כולם הכירו אחד את השני. הייתי בגן ילדים מרים ומשם עברתי ללמוד בבית ספר עממי א׳. שם למדתי עד כיתה ח׳ ובכיתה ט׳ עליתי קומה אחת ונכנסתי ללמוד בבית ספר התיכון ארלוזרוב, על שם חיים ארלוזרוב שנרצח.

הייתי בתנועת נוער, שמה ׳התנועה המאוחדת׳. שם הייתי גם חניכה וגם מדריכה. כשהיינו בכיתה י"ב הכרזנו על גרעין השלמה לאחד מקיבוצי המדינה. בצבא יצאנו כגרעין נח"ל בשם רונן ולאחר הטירונות במחנה 80 יצאנו להכשרה בקיבוץ כפר גלעדי, שם הייתי רפתנית ומאוד אהבתי את העבודה, בעיקר לצאת עם הפרות למרעה. לאחר כשנה נשלחנו להשלים את קיבוץ תל קציר. היו מעט מאוד חברים וילדים מועטים. כשהגענו לקיבוץ המצב הביטחוני היה די גרוע כי הסורים שהיו מעלינו תקפו אותנו בלי הרף.

אני התאהבתי בקיבוץ והרגשתי שאני תורמת למדינה מעצם התיישבותי במקום. לאחר כשנתיים התחתנתי עם אורטי (סבא של גפן). בהמשך נולד לנו הבן הבכור ברק לאחריו שלושת אחיו – דורן ,צח ושירלי (אימא של גפן). היות והיינו בתל קציר מעט מאוד ילדים פנינו לתנועה וביקשנו שישלחו לנו ילדים. קיבלנו קבוצה של 15 ילדים שהתחנכו אצלנו כילדי חוץ. אנחנו אימצנו את שמוליק שהיה בן 10 והוא הפך לחלק מהמשפחה.

תעסוקה

בשנתיים הראשונות עבדתי בגן הירק ולאחר מכן יצאתי לטבריה ועבדתי כמחנכת של כיתות ׳- ד׳. בשנת 1964 הצטרפנו לבית החינוך בקיבוץ עין גב שנקרא קדמת כינרת. שם עבדתי 15 שנה כמחנכת של כיתות א׳ – ד׳. שנים רבות ריכזתי ועדת חינוך בקיבוץ, הקמתי ספרייה לילדים וחברים וגם הקמתי את הארכיון. כיום אני ממשיכה עם הפרויקטים האלה כגמלאית. אורטי ואני מתנדבים פעם בשבוע בצבא ובמוסד המייסדים.

כיום אני נהנית מאוד מכל ההתנדבויות ומהעובדה שהבת שלנו הצטרפה לקיבוץ, וכך אנחנו מוקפים בשני ילדים: שמוליק ושירלי ובשישה נכדים – ניר וגל, שקד, ניצן, גפן ושחף.

סיפור האומץ האישי שלי

לאחר מלחמת ששת הימים נהגנו אחי ואני עם משפחותינו לטייל ברחבי מדבר סיני. יום אחד הגענו בשעות הצהרים החמות לעיירת חוף בשם דהב. המבוגרים שבינינו הקימו אוהל ונשכבו לנוח. אני לקחתי את כל הילדים לטיול על הריף כדי לראות את הדגים היפים. דורון (בני השני) בן הארבע הודיע לי שכואב לו הראש ואני הצעתי לו לחזור לחוף אל המבוגרים ולנוח איתם. המשכנו לטייל ונהנינו מהמראות היפים, ליתר בטחון הסתובבתי אחורה לבדוק מה קורה עם דורון ולתדהמתי לא ראיתי אותו. אז הסתכלתי לכיוון הים וראיתי את דורון בתוך המים העמוקים זועק לעזרה. אזרתי אומץ וקפצתי למים העמוקים מאוד למרות שפחדתי, אבל רציתי להגיע מהר לדורון שהתרחק והתרחק בגלל הזרמים החזקים בים.

האחים הגדולים רצו להזעיק עזרה ואני התקדמתי לעבר דורון וכוחותיי נגמרים לאט לאט. ואז ראיתי בחור על החוף. זעקתי לעזרה – הבחור קלט אותנו, קפץ לים, שחה לעברינו ותפס את דורון, ממש ברגעיו האחרונים.

עלינו לחוף ודורון אמר – הדג היה כל כך יפה…

הזוית האישית

גפן: היה לי כיף ומעניין לעבוד עם סבתא שלי במחשב וללמד אותה להשתמש בו. למדתי מסבתא שלי שלשמור דברים מהעבר זה טוב.

מילון

אַרְכִיּוֹן
מקור המילה אַרְכִיּוֹן הוא ביוונית. זהו מאגר מקוטלג של מידע כתוב, מצולם וכד' מן העבר. (מילוג)

ציטוטים

”עלינו לחוף ודורון אמר – הדג היה כל כך יפה“

”הקמתי את ארכיון הקיבוץ “