מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקזבלנקה לראש פינה

אני וסבא מוסקים זיתים בגינה.
סבא וחבריו "בבקר החולה"
סיפור עלייתו של סבא אלי באוניית המעפילים "ארצה"

סבא שלי נולד בשנת 1937 בקזבלנקה שבמרוקו.

הוא גדל במשפחה בת חמש נפשות. בגיל חמש הוא  נפרד מאמו  ומאותו רגע הוא גדל אצל אחיותיו, ובמוסדות שונים.

בשנת 1952 מגיעים לאזור בו הוא גדל אנשי "מוסד" ולאט לאט מארגנים קבוצת צעירים, על מנת שיעלו לארץ ישראל. באותם שנים יציאת היהודים ממרוקו הייתה אסורה, ולכן הכל נעשה באופן סודי ובהסתר.

כאשר מלאו לו חמש עשרה שנה בלבד, מתגבשת קבוצת הנערים ברשות סוכן המוסד, וניתנת הפקודה לצאת ממרוקו. בין לילה סבא אורז את חפציו, ויוצא למסע לארץ ישראל, ללא משפחתו ומבלי שהספיק להיפרד מכולם.הסבא וקבוצת נערים יוצאים באופן בלתי לגלי, במסגרת תנועת נוער, דרך הים למחנה "ארנס", שבצרפת. אחרי שהות של חודש ימים במחנה "ארנס", לצורך התארגנות וגיבוש, הקבוצה מועברת לפנימייה בצפון צרפת, שם חיו כשנה, כשהם לומדים עברית, לומדים על ארץ ישראל וצורות החיים בה, על מנת לאפשר את הגעתם לארץ ישראל, כשהם מוכנים יותר לשינוי הגדול בצורת החיים ,שהורגלו בה עד כה.

לאחר כשנה הפליגו באוניה ששמה היה "ארצה", והגיעו לארץ ישראל, בסוף חודש מרץ (חג הפסח), למחנה עולים בחיפה. מכיוון שזה היה בחג הפסח, הם פוזרו למשפחות שונות בעיר, לחגוג את החג. סבא אלי נסע לדודו חנניה, שעלה לארץ כמה שנים קודם, והתגורר בחיפה.

לאחר מכן הצטרפו סבא וקבוצת הנערים שהיו אתו, למוסד עליית הנוער בשם "נווה הדסה" באבן יהודה. שם הם השלימו את לימודי בית הספר העממי, והתיכון ולמדו מקצועות שונים, עד שנת 1955. בסיום הלימודים "בנווה הדסה" סבא וקבוצת הנערים שאתו, מצטרפים כגרעין נח"ל  לקיבוץ הסוללים בעמק יזרעאל, עובדים בחקלאות, לומדים את אופי הקיבוץ, ואת דרכי ההתנהלות שם, ומתערים בחיי החברה והפעילות התרבותית. לאחר כמה חודשים בקיבוץ סבא מתגייס לצה"ל לחטיבת הנח"ל ומשרת כשלוש שנים כלוחם. במהלך שירותו הצבאי, כיאה ללוחם צעיר, סבא עובר חוויות פיזיות ונפשיות, ולומד להכיר את הארץ ,על כל חלקיה "דרך הרגליים".

במהלך השירות הצבאי סבא ממשיך להתגורר בקיבוץ הסוללים, לעבוד שם, ולהיות מעורה בחיי החברה, מה שמהווה לו בית, מאחר והיה כמעט לבד בארץ, ללא הורים וללא משפחה. השירות בצבא והחיים בקיבוץ, מילאו לסבא עוד חלק בחלומו הציוני. ובתום השירות הצבאי, הוא ממשיך לחיות בקיבוץ ולהיות חלק ממנו עד 1960.

במהלך השנים הללו עולים חלק ממשפחתו (אחיותיו ואחיו) ממרוקו, ומתיישבים במקומות שונים בארץ דרום, מרכז וצפון.

ב- 1960 בעקבות רצונו של סבא להתקרב למשפחתו, (אחותו הגדולה שמחה) שמתגוררת בצפון הארץ, בחצור הגלילית, ומתוך אכזבה קטנה מהיחס בקיבוץ, מחליט סבא לעזוב את קיבוץ הסוללים, ועובר צפונה לקריית שמונה. לאחר שהתקבל לעבודה, בחברה לגידול בקר "בקר החולה". בעבודה ב"בקר החולה למד סבא לגדל חיות, ויצא למסעות בעולם, בכדי לקנות בקר. העבודה אפשרה לסבא להתפרנס בכבוד, ולהיות קרוב לאחותו הגדולה, אותה נהג לבקר הרבה.

בביקוריו אצל אחותו, הכיר סבא את סבתא רחל, שהגיעה עם משפחתה ממרקש שבמרוקו. הם חיו במעברה של חצור הגלילית, בשכנות עם שמחה אחותו של סבא. בשנת 1963 התחתנו סבא וסבתא רחל, ומיד עברו להתגורר בהרחבה הראשונה, שהוקמה לראש פינה, על ידי הסוכנות היהודית, הרחבה א'. לסבא וסבתא נולדו ארבעה ילדים וביניהם אבא שלי, ומאז ועד היום הם חיים בראש פינה. המשפחה התרחבה וכיום יש להם גם עשרה נכדים.

למרות שסבא עלה לבד, נער, בלי משפחה, והתמודד עם קשיים רבים כמו: שפה, בדידות, חיים והרגלים שונים ממה שהכיר, ועבד קשה כל החיים, הוא היה ועדיין ציוני נלהב, שמח על כל רגע בישראל, אופטימי מאוד, מעניין, אוהב חיים וטוב לב.

זה סבא אלי שלי, אני קשור אליו, ואוהב אותו, וגאה בו מאוד והוא השראה בשבילי.

הזווית האישית

אורי:  לי היה ממש כיף לבוא לבקר את סבא, ולשאול אותו שאלות. יכולתי לראות שהוא מתרגש. הדהים אותי שהוא לא זוכר מה הוא אכל לארוחת בוקר, אבל דברים שקרו לפני שבעים שנה, הוא זוכר לפרטים הקטנים. זאת הייתה חוויה נהדרת להיות בחברת סבא.

סבא אלי: שמחתי על ההזדמנות להיפגש עם נכדי היקר, ולספר לו חוויות מילדותי. אני מודה לכם על ההזדמנות, ותודה למי שהקים את התוכנית  הנהדרת הזאת.

מילון

קיבוץ הסוללים
הַסּוֹלְלִים הוא קיבוץ מתחדש בגליל התחתון, סמוך לצומת המוביל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. שם הקיבוץ הוא סמלי, מתוך שאיפה לסלילת דרך להתיישבות יהודית באזור הצפון. ויקיפדיה

ציטוטים

”סבא עלה לבד, הוא היה ועדיין ציוני נלהב, שמח על כל רגע בישראל.“