מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מפרס לישראל

מזל ועמית
יגאל ומזל
המורה נפתלי היה מוציא את החגורה שלו ומרביץ

נולדתי בפרס בשנת 1957. אימי הגיעה מהעיר מאספאן לעיר חומסר- שהיתה עיר הולדתו של אבא. גרנו שם במשך 7 שנים. היו לי שלושה אחים קראו להם שושנה, משה וציון ואני הייתי הבת הבכורה.בחומסר הלכנו לבית הספר בלי גן כי שמה לא היו גנים, היה לי כייף בבית הספר. היה לי מורה שקראו לו נפתלי ומי שהיה עושה בעיות הוא היה מוציא את החגורה שלו ומרביץ לו. באותה תקופה זה היה מקובל, כי ככה היינו לומדים איך להתנהג, אבל בתור מורה מאוד חיבבתי אותו. המורה נפתלי היה חבר מאוד טוב של אבא שלי.  
 
עלינו לארץ בשנת 1957 במטוס, כשעלינו לארץ התחילה מלחמה ששת הימים . כשירדנו מהמטוס אמא שלי הייתה בהריון. אנחנו אהבנו את ארץ ישראל ולכן עלינו.
כשהגענו לארץ בדקו אותנו וראו אם יש לנו כינים. אחרי שראו שאין לנו כינים לקחו אותנו במשאית לבאר שבע, ושם האדם שהיה אחראי נתן לאבא שלי מפתח לבית. לאחר שהוא נתן לא ידענו היכן ממקום הבית, אבא שלי אמר לי תישארו כאן אני הולך לחפש את הבית וכשאמצא אקח אתכם. בשעות הבוקר המוקדמות ראינו בית שאישה יושבת שם ובקשנו ממנה שתכניס אותנו לתוך ביתה. עשינו לה סימנים, כי לא הבנו את השפה העברית. היא הכניסה אותנו לביתה ונתנו לנו אוכל ומים. לאחר כמה שעות אבא שלי הלך שוב לחפש ולבסוף מצא את הבית . הוא חזר לבית של הבחורה ולקח אותנו.

כשהיינו קטנים גדלנו בארץ ישראל , כעבור כמה שנים התחילה מלחמת יום הכיפורים, אנחנו לא ידענו מה זה מלחמה ומאוד פחדנו. אני הייתי הבת הבכורה בבית ולכן הייתי צריכה לעזור לכולם, היו לי אחים קטנים והייתי צריכה לעזור לאמא שלי ולאבא, היה לנו מאוד קשה המצב הכלכלי לא היה טוב. ועם כל הקשיים היינו שמחים והתפללנו שכל מי שיצא למלחמה יחזור בשלום. כשנגמרה המלחמה היה לנו עצוב שנהרגו הרבה חיילים והיינו חייבים בכל מקרה להמשיך את החיים. לאט לאט כשגדלנו הבנו מזה מלחמה והבנו כמה זה קשה לקבל מלחמה, זאת הייתה המלחמה הראשונה ולכן קיבלנו אותה הכי קשה. אחרי המלחמה התאוששנו והמשכנו את חיינו.

 
 
 
אבא שלי היה מתפרנס מעבודתו ב "קרן קיימת לישראל". לאט לאט התחלנו להבין מה זה מדינה ישראל, באותו זמן דוד בן גוריון היה ראש הממשלה, אבי היה מאוד אוהב אותו. אחרי המלחמה התחלנו ללכת לבית הספר, הייתי בבית הספר היסודי 3 שנים ואחרי היסודי הלכתי לבית ספר שבו עוסקים בסריגה. כשהגענו היו לנו קשה להבין את המורים, ולהסתדר בבית הספר החדש, כי לא הכרנו שם אף אחד.
כשהייתי בת 17 התחלתי לעבוד בחנות נעליים, כעבור 4 שנים התחתנתי עם בני, יש לנו 4 ילדים, שמם: רונית, אורלי, שרונה, יניב. לרונית יש שני ילדים והיא עקרת בית. לאורלי יש שלושה ילדים וגם היא עקרת בית. לשרונה יש ארבעה ילדים היא עובדת במפעל לנילונים. ליניב יש שלושה ילדים.
כעבור חמישים שנה מאז היותי בבית הספר, הייתי בבית החולים וניגש אליי בחור בן גילי, הוא שאל אותי אם קוראים לי מזל, אמרתי לו שכן, הוא אמר שהוא הכיר אותי. ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני ואז הוא נתן לי סימנים,  לדוגמה שהוא היה לי מרביץ בבית הספר יותר מכולם…. הוא נתן לי עוד הרבה סימנים. הבנתי שזה חבר מבית הספר שזיהה אותי. הוא סיפר לי שהוא טס לצרפת ועכשיו הוא חזר לגור ביבנה. הוא שמח שהוא ראה אותי ואני אותו.
כיום אני עקרת בית ועוזרת קצת לילדיי בגידול נכדיי היקרים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
העשרה
"קק"ל פעלה בשם העם היהודי ולמענו וכנאמן על אדמתו בארץ ישראל. קק"ל תפקדה כארגון ציוני לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית".
 
"קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור‏ נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית".מויקיפדיה 
 
תשע"ו 

מילון

הקרן הקיימת לישראל
"קק"ל פעלה בשם העם היהודי ולמענו וכנאמן על אדמתו בארץ ישראל. קק"ל תפקדה כארגון ציוני לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית". - קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור‏ נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית.

ציטוטים

”על מנת להצליח - יש השקיע.“