מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסעות חייה של לאה

רפאל גנדליר ואורי אדרי עם לאה רוזנסר
לאה רוזנסר בילדותה
חייה של לאה רוזנסר

חייה של לאה רוזנסר

לאה רוזנסר, נולדה בשנת 1932 בזאבייה שבפולין ועלתה לארץ בשנת 1947 בהיותה בת 15. ללאה היו שתי אחיות.

בשנת 1939, פלשו הגרמנים לפולין. הגרמנים החלו במאסרים של יהודים ובין היהודים הרבים שנאסרו היה גם אביה של לאה. האב היה חייט. בלילות היה תופר בגדים ליהודים. למזלו הרע, אחד היהודים הלשין עליו לגרמנים. הוא נשפט למאסר עולם לאחר שהחליטו לוותר לו על עונש מוות.

מאוחר יותר, הוגלו המשפחות היהודיות באיזור לסיביר, ומשפחתה של לאה היתה ביניהם. אמה של לאה היתה בהריון ובדרכם לסיביר נולד הילד. התינוק שנולד לא שרד. נראה שהסיבה העיקרית היתה הרעב. הם הגיעו לסיביר ושם שיכנו אותם בסינבזה (צריפים של חזירים). היו עוד משפחות של יהודים שהגיעו לאותו מקום, נוסף על לאה ומשפחתה. האב היה במאסר, ואמה של לאה התחילה לעבוד בחפירות. המשפחה נשארה לגור בסיביר כ-6 שנים עד תום המלחמה.

עם סיום המלחמה, אספו את כל הילדים וקיבצו אותם במקום אחד שנקרא ינוש קורצק. זה היה כעיו קיבוץ. המשפחה קבלה בית שבו גרו בזמן ההכנות לעלייה. כאשר לאה הייתה ילדה, לא ניהלה המשפחה אורח חיים יהודי.  הם לא ידעו שום דבר על היהדות לא מנהגים ולא מצוות. ביאנוש קורצ'ק הם בעצם עשו היכרות עם יהדותם.

המשפחה נדדה משם לצרפת ואחרי שנה וחצי של המתנה לעליה, הם עלו לאוניה אקסודוס. זה היה ביולי 1947. לאה כבר היתה בת 15. בתוך האונייה היו כ-4500 איש שרובם היו ילדים ונשים ללא גברים. ההפלגה הייתה אמורה להימשך כ-7 ימים. זו הייתה הפלגה בלתי לגאלית (לא חוקית), לארץ ישראל בה שלטו הבריטים. לאחר כ-4 ימים מתחילת המסע, הבריטים קלטו אותם. מכיוון שהעלייה הייתה לא חוקית, שלחו הבריטים שתי אוניות מלחמה גדולות שהתנגשו באקסודוס וגרמו לדופן מהאונייה ליפול אל תוך המים, מכיוון שהאונייה הייתה ישנה מחומרים חלשים.

כשהאוניה הגיעה לחיפה בליווי הבריטים, העבירו אותם לאונייות בריטיות, והודיעו להם שמעבירים אותם למחנות מעצר בקפריסין. נוסעי האוניה פתחו בשביתת רעב מכיוון שהם גילו שמחזירים אותם לגרמניה ולא לקפריסין כמו שאמרו. בחיפה הורידו חלק מהאנשים אשר חלו, מהאוניה. הכל היה מסודר להם מראש. לאחר מכן הם היו בים כחודש ימים עד שהגיעו לצרפת ושם הצרפתים אמרו שייתנו להם אזרחות ועבודה בתמורה לפירוק האונייות. אך המדיניות הייתה לא לפרק את האונייות ואז החליטו להחזיר אותם לגרמניה, להמבורג. בסך הכל הם היו בים כ-3 חודשים. הבריטים שליוו את האוניה היו נחמדים אליהם. לפעמים העלו ילדים לאוניות שלהם וגם נתנו להם שמיכות עבור הילדים הקטנים. לאה מספרת שאחד הבריטים כיסה אותה בשמיכה מכיוון שראה שקר לה. בסוף המסע הם הגיעו להמבורג, למחנה הסגר שבו שהו כמה חודשים. משם הועברו להנדן באיזור הבריטי. כשהתחילה עלייה ד', עלתה לאה סוף-סוף לארץ ישראל: הם צורפו  לילדי התפוזים. הם נתבקשו לבחור לעצמם שם אחר, ולאה בחרה בשם: חיה עורמן.

כך היא הצליחה לעלות לארץ. שיכנו את המשפחה העולה בבית עולים בחדרה ומשם כל אחד יכול היה ללכת לכל מקום שהוא רצה. לאה ומשפחתה עברו להרצליה ליד קרובת משפחתם.

לאה הגיעה לאילת בשנת 1972 בהיותה בת 40 לאחר שכבר הייתה נשואה עם ילדים. היא מצאה עבודה במלון סנטרופז, ועבדה שם במשך שנתיים. לאחר מכן עברה לעבוד בסופר. בעלה עבד במונית ובתיווך ובנה היה בצבא בבאר אורה.

אחד הסיפורים המפורסמים של לאה הוא שכאשר היא הייתה ילדה וגרה בצריפים היא הכירה שם חברה פולניה והם היו חברות עד שלאה עלתה לארץ. הקשר ביניהן נותק והן  לא דיברו במשך כ-65 שנה. באחד מן הימים, חברתה הטובה של לאה שמתגוררת בארץ טסה לפולין. במקרה פגשה את חברת הילדות של לאה. כשהתחילו לדבר, והאשה הפולניה שמעה שהיא מישראל, שאלה אותה אם היא מכירה מישהי בשם לאה רוזנסר. הבחורה הפולניה הופתעה לגלות שהיא כן מכירה את לאה. הקשר חודש. הן התחילו להתכתב בפולנית, והתברר שאותה חברה כתבה יומן בתקופת החברות שלהן כשגרו בצריפים. לאה גם רצתה לבקר אותה אך הפגישה לא יצאה אל הפועל.

הזוית האישית

רפאל ואורי: אנחנו רוצים לאחל ללאה רק טוב בחיים בריאות, אושר ובהצלחה בהמשך. נהנו מאוד ללמוד את הסיפור שלה, הסיפור היה מעניין מאוד והיה לנו כיף לשמוע את לאה מספרת אותו ולאחר מכן לכתוב אותו, מכיוון שלמדנו הרבה על חייה של לאה ועל התקופה בה היא גדלה. סיפורה של לאה רוזנסר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ביה"ס רבין באילת, התשפ"א.

מילון

זאבייה
עיר קטנה שהייתה פעם נמצאת בפולין וכיום בגרמניה.

ציטוטים

”למדתי שאנשים ישכחו את מה שאמרתם, ישכחו את מה שעשיתם אבל לעולם לא ישכחו את איך שגרמתם להם להרגיש.“