מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסוריה לשכונת מקור ברוך בירושלים – המשך סיפורו של יחזקאל לוי

יחזקאל והבנים המתעדים
אוראל מלווה את יחזקאל למפגש הראשון בבית הספר
כולל יומן פעילויות משנת הקורונה

סיפור העלייה שלי

נולדתי בבגדד לאבא שהיה ציוני "שרוף". הוא היה ידיד טוב של יצחק בן צבי שהיה נשיא מדינת ישראל והוא הכיר גם את זאב ז'בוטינסקי. אבי היה מאוד עשיר ותרם הרבה כסף לציונים בארץ ישראל. בשנת 1923 ביקר אבי בפעם הראשונה ביקר בארץ ישראל, בסיור עם בן צבי הוא תרם חלק מהאדמות שהיו לו בתל אביב למפעל הציוני. בשנת 1933 החליט אבי לעלות למדינת ישראל. היו לו אז שישה ילדים. הוא העמיס אותם על משאית, נסע דרך המדבר בין עיראק לסוריה, הגיע ללבנון, שם שכר משאית אחרת שהגניבה אותנו לארץ.

הגענו בסביבות 12 בלילה לירושלים, שם ישנו במגרש ריק במחנה יהודה עד שעות הבוקר. בבוקר אבא שכר מקום במלון בבד שנמצא בתוך מחנה יהודה. אחרי כמה ימים הוא שכר דירה בבניין שכיום נמצאת בו מסעדת רחמו, המוכרת בזכות החומוסים שלה. כעבור זמן קצר עברנו לדירה של ארבעה חדרים במקור ברוך, שהייתה שכונת פאר בזמנו. אני למדתי בבית ספר תחכמוני, שהיה מאוד יוקרתי ומפורסם בזמנו. כיום שכונת מקור ברוך הפכה להיות שכונה מוזנחת ולצערי הגדול כשביקרתי שם לאחרונה נדהמתי ממצבה הנוכחי. רוב הצעירים בשכונה נהרגו במלחמת השחרור ולא היה דור חדש ממשיך, לכן היא התדרדרה למצבה הנוכחי.

זכרונות ילדות

בצמוד לשכונה, באזור שמתקרב לרוממה, היה שדה חיטה של ערבים. שם היינו קוטפים שיבולים, מקלפים את גרעיני החיטה ואוכלים. בקיץ אחרי קציר החיטה היינו משחקים כדורגל במגרש, למורת רוחו של הערבי שהיה בעל המגרש. למגרש הזה קראנו "מגרש הליגה", מכיוון ששם היו רוב הבנים מהכיתות של בית ספר מתחרים על המקום הראשון בכדורגל. לפעמים היינו הולכים מכות עם הערבים שהיו בעלי המגרש ולפעמים רדפנו אחריהם עד רוממה, שם הייתה כיכר ומסביב לה היו בתי קפה של ערבים שישבו על שרפרפים קטנים בחוץ על המדרכות. חלק מנערי השכונה נהרגו במלחמה נגד הבריטים ולאחר מכן במלחמת השחרור.

זכרונות

בעקבות יום השואה דיברנו, בין היתר, על זכרונות שאנחנו רוצים לשכוח. היה מרגש במיוחד לשמוע את הזיכרון של יחזקאל משנת 1947, אותו לדבריו הוא רוצה לשכוח: (יחזקאל היה כבן 15 באותו זמן והוא גדל בארץ, מגיל שנה וחצי). כשהתחילו להגיע ניצולי השואה לארץ, יחזקאל מספר: "לא נהגנו כלפיהם יפה – היינו מקניטים אותם שהלכו כצאן לטבח, כי לא ידענו מה קרה עם הנאצים, ושהם, ניצולי השואה, היו בעצם הגיבורים האמיתיים. עד היום זה מאוד מציק לי." יחזקאל אומר שעשה אחר כך "תיקון" כשנישא לניצולת שואה בעצמו.

התלמידים מתעדים את הזכרונות של יחזקאל במפגש זום ראשון בתקופת הקורונה, בסביבות יום השואה. הילדים באולם הספורט והמבוגרים בבית

משחקי ילדות

סוס ארוך: מספר ילדים מתכופפים ושמים את הידיים על הילד שמקדימה, יוצרים תור ארוך של ילדים מכופפים, אחד השחקנים רץ מרחוק וקופץ הכי רחוק שהוא יכול על הילדים האחרים, מי שקופץ הכי רחוק מנצח.

אג'ואים: אספנו גרעינים של משמשים ("גוגואים"). בחרנו פינה במקום שיש אדמה, חפרנו חור ברוחב של בערך 12-15ס"מ ובעומק של כמה ס"מ, השחקנים לקחו, כל אחד בתורו, את כל האג'ואים וזרקו מהמרחק שקבעו מראש לתוך החור. כמובן שלא כל האג'ואים נכנסו לתוך החור, כמה שנשארו בחוץ. את אלה אותו שחקן שלא הצליח קודם להכניס, חייב להכניס בתור הבא שיגיע לתוך החור. מי שהכניס את כל האג'ואים לחור- מנצח.

שוטרים וגנבים: מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת היא של הגנבים והקבוצה השניה שוטרים. המטרה של הגנבים לברוח ולהתחבא, והמטרה של השוטרים היא לתפוס את הגנבים.

פעילות בלוח שיתופי ברשת, בפגש זום בשנת הקורונה

פעילות בזום בתקופת הקורונה- חפץ היקר ללבי

פעילות במצגת שיתופית לסיכום שנת הקורונה במפגש פנים אל פנים ראשון בבית הספר

הזוית האישית

יחזקאל הלוי תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: חיי יחזקאל הלוי

ראו סרטון ברכה של יחזקאל במפגש סיום השנה:

מילון

שוטרים וגנבים
משחק ילדות בו היינו מתחלקים לשתי קבוצות- של שוטרים ושל גנבים, קבוצה אחת מתחבאת והשנייה תופסת אותם.

יצחק בן צבי
יצחק בן-צבי (שימשלביץ') (6 בדצמבר 1884 – 23 באפריל 1963) היה נשיאהּ השני של מדינת ישראל, חלוץ בתקופת העלייה השנייה, היסטוריון ומראשי תנועת העבודה בארץ ישראל. בין תפקידיו הציבוריים היה ממייסדי "פועלי ציון", יו"ר הוועד הלאומי, חבר ועד הקהילה בירושלים וחבר הכנסת מטעם מפא"י. כחוקר עסק בתולדות עם ישראל וארץ ישראל והתמקד בחקר קהילות ישראל השונות, בראשן עדות המזרח. נבחר שלוש פעמים לכהונה כנשיא מדינת ישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היינו קוטפים שיבולים, מקלפים את גרעיני החיטה ואוכלים “