מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסוריה לישראל – בין בריחה לקליטה

סבתא ואני
סבתא רחל
כשהחלום קורם עור וגידים...

תקציר קורות החיים שלי:
נולדתי בדמשק שבסוריה בשנת 1943., גרנו ברובע היהודי המוקף בפלסטינים, ופחדנו לצאת בערב.
למדתי בבית ספר של נזירות צרפתית וערבית, וסיימתי 10 שנות לימוד. לאחר מכן התחלתי ללמד את תלמידי כיתה א' באותו בית ספר.
בשנת 1961, ברחתי  מסוריה לישראל דרך לבנון עם אחותי.
 
סיפור הבריחה:
פרק 1 – הפרידה מההורים
יוני 1961, חזרתי מבית הספר בו הייתי מלמדת, הייתה שעת צהריים, ואמי הודיעה לי "היום את ואחותך בורחות לישראל דרך לבנון." הייתי שמחה ועצובה באותו יום, עצובה לעזוב את ההורים ושמונה אחים, אך שמחה לעלות לארץ ישראל!
בביתנו, אמא תמיד דיברה על החיים בישראל: איך שבשבת מטיילים ומסתכלים בחלונות הראווה. היא דיברה על הצבא החזק שבו כולם יהודים. לקראת האירוע, הייתה ארוחת צהריים חגיגית עם קרובי משפחה. יצאנו אני ואחותי עם אבא לתחנה, נפרדנו מאמא ומהאחים. לפני שנפרדנו מאבא צילמנו תמונה למזכרת. ויצאנו לדרך.
נסעתי אני ואחותי ללבנון, עם תעודות מזויפות ועם שמות אחרים. 
פרידה מאבא לפני הבריחה

פרידה מאבא לפני הבריחה
 
פרק 2 – הנסיעה ללבנון
הגענו לגבול, והשוטר עצר אותנו והסתכל על התעודה. הזמן נמשך לנצח. לפתע הוא שאל:  "מה שמך?", "פטמה" עניתי, הלב דפק חזק, "טוב", אמר לנהג,  "תמשיך".
 
הגענו לביירות, בירת לבנון, שם קיבל אותנו אחי (הוא למד שם), הוא סידר את כל העניין ושילם למבריח.
היו לנו דודים בלבנון, אבל אחי לקח אותנו לבית מלון. כל הלילה בכינו, בבוקר ירדנו לארוחת  בוקר.
שמתי לב שאורח אחד של המלון שישב מולנו אמר לחברו: "אלה יהודים סוריים". סיפרתי לאחי את מה ששמעתי. ואז מהחשש, עברנו לשהות אצל הדודים. 
 
פרק 3 – מעבר הגבול
נשארנו אצל הדוד במשך שבועיים בערך. בבוקר, אמר אחי "אתן נוסעות". כך היה. בבוקר נסענו בתוך ג'יפ, אני ואחותי מדמשק. איתנו בג'יפ היו ועוד שלוש בנות שהיגיעו מהעיר חלאב. היה לנו מבריח גבול, דרוזי גבוה וחסון.
ירדנו לבית קפה, היו על שולחן דובדבנים וענבים. הייתי מאוד מתוחה, אבל המדריך הרגיע אותי ואמר שכולנו באותה סירה. עזבנו את בית הקפה ונסענו, הגענו לנקודה מסוימת, המדריך אמר לנו להתכופף, התכופפנו, ולא ידענו כמה היה מסוכן… הגענו.
ירדנו מהג'יפ והלכנו עם המדריך בערך חצי שעה ברגל… הייתי עם חצאית לבנה ושקית ובה כמה תכשיטים, המדריך אמר לי "עם החצאית הזו בטח יתפסו אותך".
 
פרק 4 – ההגעה לישראל
הגענו לקיבוץ. כיבדו אותנו בארוחת ערב, ואחר כך הלכנו לחדר, אבל לא ישנו כל הלילה. כשקמנו בבוקר בקיבוץ החדש, הושיבו אותנו למעלה, במקום מרוחק מהעיניים. שאלו אותנו אם מישהו פגע בנו, ענינו בשלילה. התקשרנו לאחי ( אחי השני כבר היה בארץ), והוא בא לקחת אותנו.
 
אחי השני עלה לארץ עם עליית הנוער, לפנינו.  והוא בא לאסוף אותנו. הוא התקשר לאבא דרך אנגליה (יש לי דוד שם) ואמר: "2 חבילות הצמר הגיעו" (דיבר ברמזים). אנחנו הגענו בשלום לישראל., אבל אבא שילם את המחיר. אבא הוכנס לבית הסוהר עקב הבריחה שלנו ועבר עינויים קשים. אחר כך עוד שילם הרבה כסף בשביל להשתחרר.
 
פרק 5 – ההסתגלות בארץ
למדתי עברית חצי שנה בקיבוץ גליל ים בהרצליה (לא ידעתי אף מילה בעיברית לפני כן). לאחר מכן למדתי קורס הנהלת חשבונות, והתחלתי לעבוד בחברת יהלומים בתל אביב.
  
בשנת 1965 התחתנתי עם נתן, בעלי, שגם הוא עלה מסוריה אבל דרך טורקיה, בשנת 1956, ונפגשנו בארץ.
  
בחברת היהלומים בתל אביב, עבדתי עד שנת 1966 כשנולד בני הבכור. בסופי שבוע הייתי מגיעה לדודתי, שגרה בדירה בתל אביב.
 
 כיום, יש לנו שלושה ילדים ועשרה נכדים. בני הבכור נולד בשנת 1966, בני האמצעי נולד בשנת 1972 ובתי הקטנה נולדה בשנת 1975.
עם מיכל, בתי הקטנה ביותר

עם מיכל, בתי הקטנה ביותר
 
 עם מיכל, בתי הקטנה ביותר
 
תשע"ה

מילון

ביירות
ביירות היא עיר הבירה של לבנון.

חלאב
חלאב (או בערבית ???) היא העיר הגדולה ביותר בסוריה, ובירת מחוז חלאב בצפון-מערב המדינה.

עליית הנוער
עליית הנוער היא תנועה ציונית, שמטרתה להעלות כמה שיותר צעירים יהודים לארץ ישראל.

ציטוטים

”"2 חבילות הצמר הגיעו"“

”לפתע השוטר שאל "מה שמך?" אמרתי פטמה, הלב דפק חזק, "טוב" אמר לנהג "תמשיך".“

”הגענו לנקודה מסוימת, אמרו לנו להתכופף, התכופפנו. לא ידענו כמה היה מסוכן.“

”אבא היה בבית הסוהר עקב הבריחה, עבר עינויים קשים, ושילם הרבה כסף כדי להשתחרר.“