מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממרוקו לקריית- מלאכי

במעברת- מונסי
רכב ונגרר לאיסוף מוצרים לגמילות חסדים
הקמת גמ"ח

העלייה לארץ ממרוקו

נולדתי בשנת- 1951, במרוקו. הוריי קראו לי תמר, זהו שם מהתורה.

שפת הדיבור בבית הייתה ערבית, צרפתית ומרוקאית. היינו עשרה ילדים במשפחה. אני הייתי השישית מבין האחים והאחיות. לפעמים הייתי עם האחים הגדולים שלי ולפעמים הייתי עם האחים הקטנים שלי. היינו ארבעה בנים ושש בנות.

בשנת- 1955, כשהייתי בת ארבע, משפחתי עלתה לארץ באוניה. אמא שלי הייתה בהריון ועיכבו אותנו בנמל בצרפת עד שתלד. אחרי חצי שנה משילדה אימי עלינו לאוניה. אמא שלי רקחה משקה מצמחים לתינוקת ממה שלמדה במרוקו. האניה זזה והפרימוס התהפך והתחילה שריפה. באו מהר וכיבו את האש ובנס לא קרה כלום. לקח שבועיים עד שעלינו, והתינוקת כל הזמן בכתה. כשהיינו יושבים לאכול באניה, היה מגיע גל גדול והכל היה מתהפך והיינו צוחקים מזה.

הגענו למעברת 'מנסי', שהוקמה ב-1951 בשטח כפר ערבי נטוש. היה חוק בארץ להתגייס לצבא. האחים הגדולים שלי לא רצו להתגייס. האח הגדול התחתן ואז היה פטור מלהתגייס לצבא, והאח הקטן התגייס, הוא עזר מבחינה כלכלית והבין את האחים שלו. אני קיבלתי יחס שונה משאר אחיי, לא בגלל ההורים שלי, כי הייתי ילדה שקטה וממושמעת, אלא כי הייתי היחידה מבין האחים שלי שסיימה תיכון.

הקשיים בארץ

כשעלינו לארץ אחרי שהיה לנו שפע בהכל במרוקו, היה לנו קשה להתרגל לעוני ולחסר בארץ. היינו עומדים בתור לקבל קצת אוכל. בכיתה, כשהמורה הייתה מביאה בגדים הייתי לוקחת לכל האחים שלי. היינו גרים בפחון שני  חדרים ועשר נפשות. מהמעברה עברנו לקריית- מלאכי. גרנו בצריף שם. אח שלי הגדול התחתן ובא לגור איתנו, כי לא היה לו בית ונולד לו בן. הוא המשיך לגור איתנו.

גרנו שמונה שנים בצריף. בחורף היה קר ובקיץ היה חם. אני זוכרת את מלחמת קדש ואת מלחמת יום- כיפור, את ששת- הימים, את מלחמת לבנון ומלחמת -המפרץ. המלחמות שהתרחשו כשהייתי ילדה, השפיעו עלי כי הייתי לחוצה, מתוחה ,פחדתי מאוד. אני זוכרת שהיו עוברים בערב לכבות את האור ואנחנו פחדנו מהחושך.

בקריית מלאכי

אני אהבתי לרעות כבשים ולעזור בבית. בגיל 12 יצאתי לעבוד בישובים שמסביב קריית- מלאכי. אני זוכרת את שירי השבת שכל המשפחה הייתה שרה סביב שולחן השבת. הייתי משחקת עם הילדים בשכונה ועם האחים שלי. אני זוכרת את בית- הספר היסודי בקרית מלאכי 'נצח- ישראל'. אני עוד זוכרת עד היום את השמות של המורות.

אני זוכרת שהיינו עושים הצגות ושהיינו מקבלים ארוחת- עשר וארוחת- צהריים שבבית לא היה. למדתי בתיכון 'שפיר' במועצה האזורית שלוש שנים למדתי בתיכון. נהניתי מאוד ללמוד. אהבתי גם כלכלת- בית, תפירה וטיולים שנתיים. דבר משמח בילדותי היה כשאחי השני התחתן. דבר עצוב שהיה לי בילדות, היה כאשר אחותי נפטרה. הייתי מאוד קרובה אליה, גם בגיל וגם בתור חברה.

רציתי להיות אחות, עברתי את המבחנים והתקבלתי ללימודים. אך אחרי שלמדתי שמונה חודשים, ברגע שהגענו לזריקות, עזבתי כי הבנתי שזה לא בשבילי. אחר כך למדתי פקידות מזכירות ועבדתי כמזכירה בבית- ספר יסודי "אלי כהן". התקדמתי והציעו לי לעבוד במועצה האזורית, אז הלכתי לעבוד במועצת החינוך והרגשתי שמאוד תרמתי שם. אהבתי לעבוד שם ועבדתי שם במשך- 15 שנה ובמשרד עורכי- דין עבדתי- 10 שנים כמזכירה .

החתונה

את בעלי, דוב, הכרתי בשכונה בקריית- מלאכי. גרנו בשכנות והכרנו בתור ילדים. בשנת- 1974, כשהייתי בת- 23 התחתנו בקריית- מלאכי. היה אירוסין וחינה יום לפני החתונה , קנו לי נדוניה. שבת לפני החתונה היו נוהגים להוציא את כל הנדוניה ולסדר בבית וכולם בשכונה והחברים היו באים ומסתכלים. כשנולדה הבת הכורה הייתי בת- 24 ובעלי היה בן- 25.

יש לנו שתי בנות ושני בנים, 13 נכדים ונכדות שמגיעים לבקר פעם בשבוע בערך. כיום אני בת- 66. אני קמה ומתפללת ואחר כך אוכלת. אני פתחתי גמ"ח לבגדים, נעליים, כלי בית ומשחקים. אחרי האוכל אני יורדת לסדר את הגמ"ח, מקפלת ומקבלת את האנשים ….מאז שפתחתי את הגמ"ח, חיי השתנו. אני אוהבת לעשות חסד עם אנשים ומקבלת את האנשים גם בשעות לא קבועות, אבל נהנית מזה מאוד ומרגישה המון סיפוק .

הזוית האישית

רחל בסול תיעדה את סיפורה של תמר קורן, במסגרת התנדבות בתכנית של "מעורבות חברתית".

מילון

גמ"ח
הקיצור גמ"ח, הוא ראשי תיבות של גמילות חסדים. ביהדות, גְּמִילוּת- חֲסָדִים הוא כינוי לכמה מצוות המחייבות עזרה לזולת בגופו ובממונו, והתחשבות באחר. בין מצוות אלו יש למנות: ביקור חולים הכנסת כלה, לוייה וקבורת המת, ניחום אבלים, ועוד. חז"ל הפליגו בשבחה של מצווה זו ואמרו שעליה העולם עומד ושכרה שמור לעולם הבא. מצוות גמילות חסדים חשובה יותר ממצוות צדקה, מפני שצדקה נעשית רק על ידי ממון ורק לעניים, ואילו גמילות חסדים היא בין בגופו בין בממונו, ונעשית אף לעשירים ולמתים שלא כמצוות צדקה.

ציטוטים

”אני ממליצה ללמוד בכל הזדמנות- כי תמיד יש מה לחדש“