מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממעברת מגידו לעיר טבריה

הנכדה מוריה אבינועם
סבא וסבתא לוי
זכינו, וכאשר ה' הרחיב לנו, עברנו לגור בטבריה בשכונת ה"שיכונים".

סבתא ברוריה לוי מספרת לנכדתה מוריה אבינועם.

שמי ברוריה לוי בת חנינה וניסים עמוס. נולדתי בארץ ישראל בבית חולים "העמק" בעפולה. בתאריך 5/9/56 בכ"ט אלול תשט"ז. נקראתי ברוריה, על שמה של אשת רבי מאיר בעל הנס.

בית הוריי

עד גיל שלוש גדלתי במעברת מגידו שליד עפולה בעמק יזרעאל. בתנו היה עשויי מפח. בבית היה סלון וחדר אחד גדול, שכולם ישנו שם. בבית הייתה לנו פתילייה שעליה אמי הייתה מבשלת את האוכל, זמן הבישול בפתילייה היה ארוך מאוד, אך התבשיל שהתבשל בפתילייה היה מיוחד בטעמו. בחצר הבית היה לנו טאבון, שבו היינו אופים את הפרנה, שאמי הייתה נוהגת לעשות.

זכינו, וכאשר ה' הרחיב לנו, עברנו לגור בטבריה בשכונת ה"שיכונים". גרנו  בדירה של שלושה חדרים  בשטח של 65 מ"ר. בבית זה התגוררנו 14 נפשות. הוריי, אחיי ואחיותיי: ניסים, חנניה, עמוס, דוד, יעקב, שולה, יוכי, פרוספר, ארמון, עליזה, שלומי, אבי ויצחק. כשגדלנו קצת היינו הולכים יחד לכנרת, ומשתכשכים במימיה ונהנים יחד עם כל המשפחה. סמוך לביתנו היה בית כנסת שם התפללנו בכל ימי החול, בשבת ובחגים.

אבי עבד בשתי עבודות  על מנת שיוכל לפרנס את משפחתו בכבוד. הוא התעסק בנגרות, ובנוסף הוא עבד בקק"ל (קרן קיימת לישראל). היינו מסתפקים במועט ממש. לכל אחד היה סט אחד מכנס וחולצה.

בביתנו הקפדנו לשמור על כשרות קלה כבחמורה, אבי היה שוכר קצב לשחיטת העופות ובהמות. הוריי היו מקום ראשון בהכנסת אורחים. הם היו דואגים לכל הכלל, שלא ייחסר דבר לאף אחד. כל מי שהיה נכנס לביתנו רעב, היה יוצא שבע ומאושר.

זיכרונות ילדות

חברותיי למשחקי החצר היו בנות שהתגוררו בשכונה. אהבנו לשחק בקלאס, חמש אבנים, חבל וגומי. בשעות הפנאי הייתי עוזרת לאמי ולסבתי בניקיון הבית ובבישולים. אני מאוד אוהבת לבשל. לפני שאמי הייתה ניגשת לבשל, היא הייתה מתפללת ומבקשת שהאוכל שהיא מכינה יהיה מזין, שאנחנו נהיה בריאים חזקים, ושנלך בדרך התורה והמצוות.

בילדותי למדתי בבית ספר "בית יעקב" בטבריה. למדנו מקצות מגוונים כמו: תורה, נביא, חשבון, אנגלית, מלאכה וספרות. היחס בינינו התלמידות לבין המורות היה טוב מאוד. הייתה משמעת חזקה, והעונשים שהיו מקובלים למי שלא התנהגת כיאות, היה כתיבה של 50 פעם "לא אפריע  עוד בשיעור", על מנת שעניין זה ייכנס טוב טוב לראש.

התלבושת האחידה שהייתה מקובלת בבית ספרנו הייתה חולצה תכלת וחצאית כחולה שאורכה היה מתחת לברך. אני זוכרת את כל המורות שלימדו אותי, ובמיוחד את המורה למלאכה. בבית הספר שלנו היה חדר אוכל רחב ידיים, שהיה מותאם להכיל את כל בנות בית הספר. לארוחת בוקר הוקר קיבלנו פיתה עם גבינה לבנה או פיתה עם חלבה בתוספת סוכריות ובוטנים. בבית ספרנו הקפידו שארוחת צהריים שהגישו לנו תכיל את מרכיבי אבות המזון. הארוחה נפתחה במרק מהביל, ולאחר מכן הוגשה מנה של פחמימה, סלט ירקות גדול, קציצות של דגים או בשר. לקינוח  תוכלו לנחש…. פרי, כמובן, להמתיק לנו את היום.

 

הזוית האישית

תודה לך סבתא על הסיפור, העשרת אותי מאוד. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ברוריה
זה שמה של תלמידת חכם מהיחידות בספרות חז"ל, בת הדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה), אשת התנא רבי מאיר ובתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון, שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות .זכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה, ומסופר עליה שלמדה מחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד. אביה הוצא להורג על ידי הרומאים, כיוון שלמד תורה, אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.

ציטוטים

”התחנכנו על ערכים של נתינה מתוך אהבה, מאחלת ומתפללת שגם הדורות הבאים ימשיכו בדרך זו.“