מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממוסקבה לשליחות בגילה ירושלים

הסבתא אלישבע פרבר
הנכדה חיה מושקא אייזנשטיין
בהתחלה למדנו עברית, אבל זה לא ממש עזר לנו... רק לאחר שהילדות שלנו הלכו לגן הם למדו שם עברית. וכאשר הן חזרו הביתה הן לימדו אותנו....

שמי אלישבע פרבר, ואני הסבתא של מושקא אייזנשטיין ושל עוד  הרבה נכדים ונכדות חמודים.  נולדתי בשנת  1956.

היום אני גרה בשכונת גילה בירושלים אך נולדתי וגדלתי במוסקבה שברוסיה. שמי אלישבע וברוסיה קראו לי אליזבטה, אני קרויה כך, כי אבא שלי אהב את השם הזה.

הוריי

לאמי קראו פערל ולאבי אלכסנדר יופה. שניהם כבר נפטרו. אימי הייתה רופאת שיניים ואבי היה קומוניסט אך איש שמח. הוא נפטר מהתקף לב עוד לפני נישואיי. לסבתא פערל היו שלושה אחים וכולם נהרגו בשואה. גרנו בשכונה שאינה יהודית ( לא שמרנו אז תורה ומצוות).

ילדות ברוסיה

בחורף היינו גרים בדירה שהיו בה 4 חדרים, אבל בכל חדר גרה משפחה שונה. היות שגרנו בחדר אחד, אז בין המיטות של ההורים למיטות של הילדים היו שמים ארון. היה לנו שירותים בדירה, אבל שירותים אחד, שהיה משותף לכל המשפחות. כך, שבכל בוקר היו 23 אנשים ממתינים בתור לשירותים!

בקיץ היה לנו בית קרוב לעיר עם גינה מסביב. שם גידלנו כל מיני ירקות וזה מה שאכלנו. לפני החורף היינו אוספים את כל הירקות, כי בחורף ירד שלג והירקות יכלו להתקלקל. ובכלל, לא גדלו ירקות בחורף. את מה שאספנו היינו מבשלים או מולחים ושומרים בקופסאות זכוכית במחסן שמתחת לאדמה. המחסן שימש במקום מקפיא, כי לא היה לנו מקפיא. וזה מה שאכלנו בחורף. חדרי הנוחיות היו ממוקמים מחוץ לבית. זה היה חור באדמה שהיו סוגרים אותו עם חתיכת קרש. אם היינו צריכים לשירותים היינו צריכים ללבוש מעיל פרווה, ולצאת.

גם הכביסה נעשתה באופן שונה לגמרי מהיום, שמנו הכל בקערה גדולה עם מים וסבון. הרתחנו את המים עם הבגדים על האש, כל בגד ובמיוחד של הקטנים היינו מגהצים. טיטולים גם לא היו, במקומם היו חיתולי בד שגם אותם היו מרתיחים ואח"כ מגהצים…

בילדותי למדתי בבית ספר שדיברו שם באנגלית, כי אימא שלי רצתה שאלמד אנגלית. בהמשך למדתי בטכניון למתמטיקה וסיימתי תואר שני במתמטיקה. המשמעת הייתה מאוד חזקה ישבנו  על הכיסא בלי לזוז. הייתה לנו תלבושת אחידה, לבנים הייתה חליפה ולבנות שמלה חומה עם סינר. והשיער תמיד היה אסוף לצמות…

הייתה תנועת נוער קומוניסטית שקראו לה קומסומול והיו חייבים להשתתף בה. לבית ספר קראו בשמות של מספרים, אני למדתי בבית ספר מספר 14 . המשחקים שהיו לי בשעות הפנאי היו משחקי ספורט כמו: אופניים, סקי, והחלקה על הקרח. אני לא זוכרת עונשים מיוחדים בבית ספר. אני כן זוכרת טוב את המורה למתמטיקה שאהבה אותי. המקצועות שאהבתי הם: מתמטיקה, פיזיקה, וכימיה. לא אהבתי הסטוריה. היינו אוכלים בחדר אוכל. הממתק הכי יקר הוא קורנפלקס.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת 1981 עם שני ילדים קטנים. ממוסקבה נסענו לווינה שבאוסטריה. ומשם עלינו לארץ ישראל. גרנו בהתחלה במשך כחודש ימים בעיר לוד אצל משפחה טובה שהסכימה לארח אותנו. משם הגענו למרכז הקליטה שבגילה בירושלים. בהתחלה למדנו עברית, אבל זה לא ממש עזר לנו לקליטת השפה… רק  לאחר שהילדות שלנו הלכו לגן הם למדו שם עברית. וכאשר הן חזרו הביתה הן לימדו אותנו…. בהמשך סבא הלך ללמוד בישיבה ואני הייתי בבית.

הזוית האישית

אלישבע: כאן, בארץ ישראל, ברוך ה' בארץ חזרנו בתשובה, ונבחרנו על ידי הרבי להיות שלוחים בשכונת גילה בירושלים.

מילון

קומסומול
הקומסומול (ברוסית: Комсомол, ראשי תיבות של "קומוניסטיצ'סקיי סויוז מולודיוז'י", איחוד הנוער הקומוניסטי) היה תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות..

קומוניזם
הוא שיטה כלכלית־חברתית המוגדרת בבעלות מוחלטת של החברה על הנכסים השונים שלה, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי ניכר

ציטוטים

”כאן ברוך ה' בארץ חזרנו בתשובה, ונבחרנו על ידי הרבי להיות שלוחים בשכונת גילה בירושלים.“