מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלימוד תורה בסתר ללימוד תורה בגלוי

אני ונכדותיי משי ויגלר ומושי שרון
בצעירותי
בלית ברירה למדתי בבית ספר ממלכתי. בכל פעם היינו צריכות להמציא תירוצים כדי לא לכתוב בשבת.

שמי שרה רבקה גורליק. נולדתי בשנת: תש"ג (1943). להוריי שלום אליהו ופריידא מריישא וילנקין בסמרקנד שבאוזבקיסטן (רוסיה). אני הבכורה בבית ואחרי עוד שני אחים. אבי לא עבד מכיוון שלא רצה לעבוד בשבת ואף אחד לא הסכים לקבלו. אמי הייתה תופרת מדי צבא ועבדה מהבית מה שאיפשר לה לשמור שבת והיא זו פרנסה את משפחתנו.

לפני המלחמה הוריי נפגשו במוסקבה והתארסו. כעבור חודש התחילה המלחמה. הוריי ברחו מהנאצים לסמרקנד שם הם התחתנו. הייתה זו החתונה הראשונה בסמרקנד. החתונה התקיימה בנר שמיני של חנוכה תש"ב (1941) ומכיון שלא היה מספיק שמן להדלקת נרות, סבי הדליק רק נר אחד. הוא בירך על הנר וכל המשתתפים בחתונה ענו "אמן" וכך יצאו ידי חובה. הכיבוד לחתונה היה קילו אורז ועשר פיתות לכל הקהל הרב ובתוכם גדולי חסידי חב"ד. אבי, החתן, הלך עם עשר הפיתות שהשיג ופתאום עצר אותו שוטר שהיה יהודי בוכרי. השוטר היה צריך לעצור אותו מכיוון שזה היה פלילי באותה התקופה, אך כששמע שהוא חתן והפיתות זה הכיבוד לחתונה אמר לו השוטר: "רוץ, אני אשמור עליך". שנתיים לאחר החתונה אני נולדתי.

אחרי המלחמה הרבה חב"דניקים עזבו את רוסיה עם דרכונים מזוייפים בעזרת מסמכים של פולנים שנפטרו במלחמה. הם נסעו ללבוב ומשם לפולין. כל המשפחה שלי כבר הייתה בלבוב, רק הוריי התעכבו במוסקבה משום שסבי חיים אלעזר חלה ונפטר שם. כשהגיעו לבסוף ללבוב כבר התחילו לעצור אנשים שרצו לעזוב את רוסיה ולכן הוריי נסעו מלבוב לצ'רנוביץ'.

הוריי ניצלו בזכות כיבוד ההורים שעשו כשנשארו לטפל בסבי החולה במוסקבה וכך לא עצרו אותם. ילדותי עברה בצ'רנוביץ' שם שהינו עשר שנים באווירה דתית חרדית חב"דית בסתר, מפני שלפי החוק ברוסיה היה "חופש דת" אבל בפועל היו רדיפות אחרי אנשים דתיים.

בחברת אחיי בילדותי

 

בלית ברירה למדתי בבית ספר ממלכתי. בכל פעם היינו צריכות להמציא תירוצים כדי לא לכתוב בשבת. בית הספר היה רחוק מהבית כדי שחברותיי לא יגיעו אלי הביתה ולא יראו את אורח החיים האמיתי שלי. רמת הלימודים הייתה מאד גבוהה. למדנו חשבון, גיאומטריה, אלגברה, מדעים ועוד. למורות תמיד הבאנו שוחד כדי שיוותרו על השבתות והחגים בהם הייתי חסרה. השתדלתי לא להתחבר עם הבנות בכיתה, אפילו שהיו יהודיות, מכיוון שהן היו רחוקות לגמרי מהדת. העונשים בבית הספר היו לעמוד בפינה, מכתב להורים, לצאת מהכיתה, לכתוב ביומן ועוד.

הייתה שם קהילה חב"דית שגם ברחה מלבוב. החברות חב"דיות שלי לא היו בגילי ולמרות זאת היינו מאד מחוברות אחת לשנייה. אהבנו לטייל יחד ולהחליף חוויות, השתתפנו בהתוועדויות ואהבנו לרקוד. חברותיי היו רק חב"דניקיות – חנה ולוביק (ולוצקי), רחל גלפרין (ליפש ז"ל), רבקה וילנקין (ברש), בלה ליצ'קובסקי (חודידטוב), פייגא קצנלבויגן (ולוביק), ורה קוזלינר (בורושאנסקי), רבקה אקסלרוד (דוידסון ז"ל).

מצ'רנוביץ' עברנו חזרה לסמרקנד כי היה שם יותר קל לשמור שבת ולא הייתה בעיה של פרנסה. והעיקר היה שם בית ספר לנוער "לומד ועובד" ששם למדו חמישה ימים בשבוע. הייתי אז בת חמש עשרה והתחלתי לעבוד, למרות שזה היה לא חוקי, כך אחיי יכלו לשבת וללמוד תורה. לא הלכו לבית כנסת כי זה היה מסוכן, לכן עשו בשבת מנין כל פעם בבית אחר.

למטה: אני ואחיי, למעלה: אמא ואחיותיה

כשהגעתי לסמרקנד הכרתי את בעלי לעתיד, שהיה בן דודי, שלום דובער גורליק. לאחר שש שנים התחתנו בטשקנט, נולדו לנו שלושה ילדים: חנה פלדמן-מד"פית, שניאור זלמן-כיום שליח של הרבי בבאר שבע ויוסף יצחק ז"ל שנפטר בשמחת תורה ביום הולדת שתים עשרה שלו.

עלינו ארצה ישר לשכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, שעליה שמענו שהרבי מליובאוויטש ייסד אותה בעצמו וביקש שהחסידים יתגוררו בה. חלומנו התגשם ובתי הבכורה חנה עלתה לכיתה א' בבית ספר חב"ד, זלמן הלך ל"חיידר", ויוסי למעון חב"די.

בעלי ואבא שלי נסעו בהזדמנות ראשונה, כמובן, לרבי לי"ט כסליו. באמצע היחידות בעלי שאל את הרבי: "אולי אני אלך ללמוד בכולל?" הרבי ענה לו: "בוודאי, בוודאי! אם אשתך מסכימה ושזה יהיה דוגמה לאברכים אחרים". כמובן שהסכמתי.

לי' שבט תשל"ב נסעתי לרבי והרבי המליץ לי לעבוד בחינוך. בעלי למד שנתיים וחצי בכולל ואני התחלתי לעבוד בתפירה. בהתחלה תפרתי שמלות ווילונות. אחר כך במרכז קליטה בדקו את כל הניירת שלי והמליצו שאני אלך להסתכלות בתיכון דתי. פניתי למשרד החינוך לאגף הדתי לבקש מלגה. מלאתי שאלון על החיים הדתיים שלי שאפילו כשהייתי ברוסיה שמרתי את כל המצוות. כששמעו שבעלי לומד בכולל אמרו שהוא צריך להתחיל לעבוד ונתנו לי את המלגה הכי נמוכה, אבל ראינו ברכה בכסף שבעלי קיבל מהכולל, חמש מאות לירות כל חודש, מעט כסף באותם ימים וברוך ה' הסתדרנו טוב. התחלתי לעבוד במרכז לנוער באשקלון כמורה לתפירה, עבדתי שם שנתיים שבהם נולדו לי שני בנים- ירחמיאל ומוטי (מרדכי). באותה שנה פתחו כיתה ט' בבית ספר חב"ד בקרית מלאכי והתחלתי לעבוד כמורה לתפירה ומלאכה עד שיצאתי לפנסיה.

בינתיים נולדו לנו שתי בנות חיה דובה, אמא של מושי ונחמה דינה, אמא של משי. בשנת תשמ"ח נולדה לי הנכדה הראשונה שנקראה מריישא על שם אמי, היא הייתה הראשונה שנקראה כך. ברוך ה' יש לי כיום נכדים מכל הילדים וברוך ה' גם לנינים זכיתי.

הזוית האישית

סבתא שרה רבקה: היה לי כיף לא רגיל לשבת עם שתי נכדותיי, בנות של שתי בנותיי. נוצר ביננו קשר חם יותר, הבנתי אותם והתחברתי אליהן. היה לי מאד נעים שהן התעניינו בילדות הקשה שלי. אני מאחלת למושי ולמשי את כל הברכות, שימשיכו ללכת בדרך התורה והחסידות ושיהיו תמיד שמחות, מאושרות ובריאות.

הנכדות מושי ומשי: מאוד נהנינו בתוכנית. היה לנו מאד כיף לשבת עם סבתא, היה לנו זמן איכות ביחד. בנוסף אנו אוהבות לשמוע סיפורים על העבר וכעת אנו מרגישות יותר מחוברות לשורשים שלנו. אנחנו מאחלות לסבתא את כל הברכות ושתמשיך להיות 'הכי שבעולם' כמו שהיא.

מילון

טריגונומטריה
ענף במתמטיקה העוסק בחקר המשולשים והקשר שבין צלעותיהם וזוויותיהם.

אלגברה
תחום במתמטיקה העוסק בפעולות, פונקציות ויחסים עם דגש על המבנים שהם יוצרים.

ציטוטים

”לפני זריחה החושך כפול ומכופל וזה סימן שגאולה מתקרבת, שמשיח יבוא ואנחנו נצא מהגלות.“