מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלידה בארץ ישראל ועד לחיים במדינת ישראל

סבא, סבתא ואני ביום הולדת 10
סבא ומהנדס התיכון של מטוס ניסוי ראשון
סיפורו של סבא דוד (וידי)

שמי דוד על שם סבי מצד אמי. נולדתי בתל אביב בארץ ישראל, טרם קום המדינה. להוריי קראו: יצחק (איזי) ואסתר (ארנסטינה) ולאחותי קראו יוטה. אמי הייתה עקרת בית ואבי היה סוחר ובעל מפעל קטן של בגדי ילדים בתל אביב שנסגר בשנות ה- 50 המאוחרות. אחותי הייתה מבוגרת ממני בהרבה שנים ולכן הקשר בינינו היה של אח ילד קטן לאחות בוגרת, אחותי נישאה כשהייתי בן 10, בסופי שבוע וחגים היינו נפגשים עם המשפחה לאחר נישואיה היינו נפגשים בערבי חג בבית גיסי ברמת גן.

הבית היה ברמת גן, באזור גבוה המשקיף על העיר, את המשחקים היינו משחקים בחוץ, בשכונה, בכמה מגרשים ריקים ובגן שהיה בקרבת הבית. בשכונה היינו משחקים בסוג של בייסבול, שנקרא "תחנות" שהיה מורכב מתחנות שהוצבו בצורת עיגול, היו כפיס עץ וקרש שבעזרתם היינו מכים בכפיס העץ המשחק היה מורכב מ-2 קבוצות ילדים שבקבוצה אחת המכה והקבוצה השנייה הייתה אמורה לתפוס אותו במעופו, כמו כן, גם היו משחקים נוספים: גולות, חמש אבנים, מחניים, תופסת ועוד… לא היה ים בקרבת מקום ובכדי להגיע לים היינו צריכים לנסוע לתל אביב, לעומת זאת בית כנסת היה בקרבת מקום ואבי ואני הגענו אליו בשבתות. בסמוך לביתנו היה מטה צבאי. בשנת 1948, פונינו מהבית לתל אביב בגלל דרישת הצבא. הסיפור המעניין הוא שבחדרי שבדירה שבה גרנו היה חדר העבודה של בן גוריון.

הוריי עלו ב- 1940, לישראל מגרמניה דרך אנגליה באופן חוקי. השפה בבית הייתה גרמנית ומכאן הידע שלי בגרמנית. אמי הייתה אישה מאוד נחושה, שדרשה בבית נימוסים ומשמעת ומצד שני אהבה אותנו. עם אבי הייתי עושה צחוקים. בצעירותו אבי היה ספורטאי בגרמניה.

סבא ואביו

 

בילדותי לא הייתי בתנועות נוער, כך שלא חוויתי את הצופים או את השומר הצעיר. לאחר גמר בית הספר היסודי למדתי בתיכון "אורט סינגאלובסקי" שנחשב בזמנו לתיכון מקצועי יוקרתי שם למדתי במגמת מכניקה. הלימודים היו במגוון מקצועות של תיכון מקצועי ובנוסף של תיכון רגיל. מרכז השכבה והמחנך היו אנשים קפדנים ביותר בכדי לשמור על סדר ועל ההתנהגות. רוב התלמידים היו בנים.

לאחר גמר הלימודים בתיכון, התגייסתי לצה"ל לחיל החימוש ועברתי קורס מגמת מכונאות טנקים קלים אולם לבסוף לאחר גמר הקורס סוג הטנק שלעליו למדנו נמכר למדינה זרה והוצא משימוש בצה"ל. תוך כדי השירות השתתפתי במלחמת ששת הימים והייתי בקבוצת ריכוז השלל של הציוד הכבד שנפל לידי צה"ל במלחמה מירדן וממצרים. תקופה ארוכה הייתי מוצב בסיני וטיפלנו כאמור בציוד, חלק מן הציוד שימש את צה"ל במלחמת יום כיפור.

לאחר שחרורי מצה"ל, חברי הטוב חיים הולצמן שהיה טייס היה בטיסת אימון עם מטוס מסוג "סופר מיסטר". במהלך הטיסה כבה מנוע המטוס והוא קיבל החלטה לא לנטוש את המטוס מעל הבתים של רחובות ולכן נטש מעל הפרדסים שבין נס ציונה ורחובות, כיום פארק המדע. מעשה גבורה זה עלה לו בחייו. לזכרו הוקם גן על שם הולצמן.

חיים הולצמן

סבא, חיים הולצמן וחברים מהצבא

 

לאחר שחרורי מהצבא ב- 1968, התחלתי לעבוד בתור שרטט בתעשייה אווירית. אולם לאחר תקופה קצרה פניתי ללימודי הנדסאות ולאחר גמר הלימודים וקבלת התואר חזרתי  לתעשייה אווירית.

חתונה והקמת משפחה

את מיכל הכרתי באמצעות מכרים משותפים, אני התקשרתי אליה והגעתי לביתה במושב "חרב לאת" ולאחר היכרות קצרה החלטנו להינשא כי מצאנו חן אחת בשני, מיכל ואני נישאנו במרץ 1971 שהוא גם ביום הלידה של נכדנו לאמו של פלג, מרב. כשנישאנו, עבדתי בתעשייה אווירית.

סבא ומיכל בחתונתם

בתנו מרב, נולדה בסוף השנה הראשונה לנישואינו ולאחר כמה שנים נולדה בתנו עדי, רונן הצעיר שבילדינו נולד האחרון. בשנת 2000, נולד בכור נכדנו ולאחר מכן, במשך השנים עד 2017, נולדו נכדינו, שבט שלם.

העבודה בתעשייה אווירית

בתעשייה אווירית עסקתי במגוון נושאים אזרחיים כגון: מטוס המנהלים ווסטווינד, תמיכה הנדסית בייצור ועוד… בשנת 1989, עברתי לעבוד במנהל התעופה האזרחית מה שהביא אותי בין היתר לטוס לחו"ל למקומות מעניינים מאוד כמו: אוסטרליה, רוסיה, ארה"ב, סין שבה ביקרתי בין היתר בחומה הגדולה והתוועדתי לאוכל הסיני ולשווקים. בנוסף, בדרכנו חזרה הביתה ביקרנו גם בהונג קונג, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה נאלצנו לטוס לגרמניה בעקבות מטוס 747, שעבר הסבה למטוס מטען שהיה בתעשייה האווירית, בגרמניה היינו עדים בטלוויזיה בזמן אמת ליציאת הטילים שירו העיראקים על ישראל. הייתי מתקשר מייד למיכל שטיל בדרך לישראל. במשך מספר שנים עד סוף 1996, עסקתי בפיקוח פרויקטים של מינהל התעופה האזרחית בתעשייה אווירית.

בינואר 1997, חזרתי לתעשייה האווירית ושנה לאחר מכן, נשלחתי לצרפת למשך שנה לפרויקט של תעשייה אווירית לעיירה בשם רושפור שהייתה סמוכה לעיר להרושל ובזמן הפנוי כמו סופ"שים נסעתי ברחבי דרום-מערב צרפת לכיוון ספרד ואזורים סמוכים. משנת 1999-2005, הייתי בשליחות בארה"ב שם ייצגתי את התעשייה האווירית במגוון נושאים- כשאחד מהם היה פיקוח על ייצרני המשנה לפרויקט מטוסי המנהלים מה שדרש ממני הרבה מאוד נסיעות במדינות ארה"ב. חלק נכבד מאוד מסך כל שנות עבודתי היה השליחויות בחו"ל מטעם תעשייה אווירית מה שאיפשר לי להכיר מדינות רבות בארה"ב. אורח החיים שלהם, האוכל, המנטליות- דרך החיים האמריקאית. ב-2014 הייתה הפעם האחרונה שבה נסעתי לארה"ב בשליחות ובאוגוסט אותה שנה יצאתי לפנסיה, שבה גיליתי שיש חיים אחרי היציאה לפנסיה.

מאז נסענו אני ואשתי לכל מיני טיולים ושיוטם שבהם מצאנו הנאה גדולה ורצון לעוד.

החיים בפנסיה הם טובים ומאתגרים וכל הזמן מביאים הנאה צרופה.

 

קישור לסיפור: הסיפור של שרה סגל בארץ ישראל

 

הזוית האישית

פלג: היה מעניין לשמוע ולהעמיק על החיים של סבא, הרגשתי שאני מכיר אותו כאילו הייתי שם ורואה אותו בכל קטע שסיפר לי עליו ואני מאחל לו שיהיו לו עוד המון סיפורים שכאלה לספר לי.

סבא: התכנית מבורכת ומקרבת את הדורות האחד לשני ומאירה נושאים שללא קיומה לא ניתן היה לגשר בין הדורות, אני מאחל לפלג נכדי שיגדל ויתפתח, הוא אדם מאוד נבון, רציני וחכם ועוד נכונו לו אתגרים רציניים בחיים והוא יוכל להם.

מילון

כפיס עץ
פיסת עץ קטנה

ציטוטים

”"יש חיים אחרי היציאה לפנסיה".“