מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלחמת ששת הימים על פי מתי נור סלע

סבא ואני בביתו
סבא בגיל הילדות
מזיכרונותיו של חייל צעיר

שמי מתי נור סלע וזהו סיפורי:

הייתי נער צעיר ומתבגר, חבר בתנועת נוער "מחנות העולים". לקראת הגיוס  כל הקבוצה שלי הלכה, כגרעין נח"ל, לקיבוץ גבעת חיים מאוחד שבעמק חפר, תקופה נטולת דאגות , עם מחשבות על מה יהיה בעתיד, איך יהיו חיים בקיבוץ וככה התגייסנו. בינואר התגייסנו ויצאנו לטירונות. חיכינו לזה, הרצון היה גבוה וגם המוטיבציה וזו בהחלט היתה תקופה מאתגרת בה מסתגלים לפתע לאורח חיים של חייל.

בחודש מאי , התחיל מתח באוויר, ואנחנו, חיילים צעירים חשנו שמשהו מתקרב, אבל ניסיון לא היה לנו. הגיע יום העצמאות, נבחרנו לצעוד במצעד בירושלים הקטנה ולא ידענו בעצם מה מחכה לנו. הכוננות בעיצומה, הטירונות הסתיימה ואותנו העלו לגבול הצפון להתארגן לאפשרות של מלחמה שם. מפקד הפלוגה מינה אותי להיות רץ מפקד ואני הייתילצדו במחפורת הפיקוד….ליד קיבוץ אלומות מעל דרום הכינרת.

ואז הגיעה הודעה, לאלה שנבחרו ללכת לקורס מפקדי כיתות (אני ביניהם ) להתארגן ולהתכונן לרדת לדרום, לבסיס "שבטה" שבדרך לניצנה על גבול סיני – מצרים. המטרה היתה לשלב אותנו במאמץ המלחמתי כפלוגת לוחמים טריים בגדוד חיילים קרביים.

24 שעות אחרי זה, לאחר הצטיידות ללחימה, עלינו על אוטובוסים שהסיעו אותנו לגבול המצרי,שם העמסנו את הציוד על הגב והתחלנו במסע ארוך אל תוך הלילה. מסע שחצה את הגבול לא רחוק ממוצב מצרי נשוט. מסע בדיונות קשות להליכה, מסע בחושך מלא, עם משקל אדיר על הגב. מידי פעם הייתה עצירה קלה בעיקר על מנת לאפשר מנוחה כי העיקר עוד לפנינו. התקדמנו בחושך, כדאנו לא יודעים באמת מה מחכה לנן. ממעל, מצפון לנו, חולפים הליקופטרים שרק בהמשך למדנו שמטיסים צנחני מילואים לעומק השטח המצרי להרוס את התותחים. ממשיכים להתקדם, על הגב שלי מרגמה קלה וכמעט עשרים פצצות וכמובן רובה כבד ומחסניות. תודה לאל שהיה לי כושר גופני, סחבתי למעלה ממחצית משקל גופי….הולכים, הרגל שוקעת בחול הרך, לא פשוט לשלוף אותה והנה מתקרבים ליעד אותו הוטל עלינו לכבוש כחטיבה.  באוויר, כדורים נותבים המותירים פסי אור ירוקים , שנורים בעצבנות על ידי המצרים שבעצם, לא ממש מצפים לנו. אנחנו יודעים שאלו כדורים של המצרים כי הנותבים שלנו,  מציירים פסים אדומים,  בשלב הזה חיכינו בדומייה.

התקרבנו עוד, והנה אנחנו ממש על קצה המתחם, בצפונו. בקצה של תעלת לחימה מצרית. הלכנו 32 ק"מ בלילה הזה, זה היה חתיכת מסע. לפתע שמענו רעש פיצוץ אדיר ואחריו עוד רבים. הורדנו את הראשים .אלו היו התותחנים שלנו, שתפקידם היה למנוע מהמצרים שבתוך תעלות הלחימה להרים את ראשם. ההרעשה היתה קרובה אלינו, מאתיים מטר בסך הכל, אבל מדויקת.

קבלנו פקודה חרישית להדליק את הפנסים שעל הקסדה, ולוודא שהם נמצאים בצד שמאל. כך יזהו אותנו הכוחות האחרים של צה"ל , השריון, שמחכה שנפתח לו את הדרך עם כיבוש המוצב הענקי הזה שקוראים לו "אום כתף ". כולנו הדלקנו את הפנסים, ולפנינו התגלה מחזה אדיר: שורת פנסים ירוקה מתחתיה, שורה אדומה (פלוגה אחרת ) ומעליה צבע נוסף שלא זכור לי. לאחד כמוני כמו גם לכל חברי לפלוגה ,זה היה חיזיון שכמוהו ראינו עד אז רק בסרטים. בבת אחת קבלנו פקודה לרוץ בתעלות. אנחנו פלוגה צעירה במיוחד, לא ממש בחוד אבל קולות הירי לא פסקו כל הלילה ועד השחר בו מצאנו את עצמינו על הכביש הראשי מחכים לטנקים שיתחילו לנוע.

זו הייתה טבילת אש לכולנו, האור הפציע, וגילינו שאנחנו מסתובבים במתחם הענקי, גופות רבות של חיילים מצריים היו מוטלות מסביב, לצד מספר גופות של חיילינו . ביניהם כאלה שהספקנו להכיר. מראה קשה, מראה שנצטרך להתרגל אליו , המלחמה רק התחילה. ככה התחלנו את חיינו הבוגרים, חוויה מטלטלת שלא נשכח אותה לעולם.

הזוית האישית

סבא מתי: אני חושב שזה מאד חשוב שהדורות הצעירים במשפחה יכירו את ההיסטוריה של הבוגרים יותר, ובכך יחזקו את הקשר בין הדורות.

מתן: היה מאוד כיף לעבוד עם סבא ואני חושב שלמדתי מלא דברים חדשים.

מילון

קליעים נותבים
קליע נותב הוא סוג מיוחד של קליע, המכיל חומר בעירה הניצת ברגע הירי ויוצר להבה קטנה בחלקו האחורי של הקליע (בדרך כלל להבה בעלת צבע אדום). (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הייתי נער צעיר ומתבגר וחבר בתנועת נוער "מחנות העולים". לקראת הגיוס כל הקבוצה שלי הלכה כגרעין נח"ל לקיבוץ גבעת חיים, תקופה נטולת דאגות עם מחשבות על מה יהיה בעתיד וכך התגייסנו“