מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלחמת יום הכיפורים בראי אליהו פדידה

אני וסבא שלי סבא אליהו בבית שלו
סבא אליהו בכניסה לרמת הגולן
אספר לכם על סבי במלחמת יום כיפור, מה שאספר לכם סיפר לי סבא באופן אישי

אני ליבי ואספר על סבא שלי. מה שאספר לכם סיפר לי סבא.

אני לומדת בבית ספר "קדימה" בקריית ביאליק. כחלק מפעילות ביה"ס בפרויקט הקשר הרב דורי – התבקשתי לראיין את סבא שלי סבא אליהו על מה שהוא זוכר מאחד מהעשורים של מדינת ישראל כחלק מפעילויות ביה"ס בנושא 70 שנה למדינה. סבא בחר את העשור ה 3 והתמקד במלחמת יום הכיפורים.

סבא שלי היה הרבה זמן בצבא גם אחרי המילואים. סבתי מעולם לא הייתה בצבא. אני הופתעתי מזה שהיא לא שרתה בצבא.

שניהם עלו ממרוקו אבל סבא שלי עלה בגיל 4 וסבתי בגיל 15. הם התחתנו בגיל 20.

סבי היה מקבל מתנות רבות מהצבא לאחר  שירותו הצבאי.

שם מלא: אליהו פדידה שם האב: יצחק פדידה שם האם: רחל פדידה מולדת: מרוקו

סבא סיפר לי על מלחמת יום הכיפורים: המלחמה פרצה ביום הכיפורים אני הייתי באותו הזמן בבית הכנסת.

סבי בזמן המלחמה

סבא מספר: "בשעה 14.00 בצהריים הגיע רכב של הג"א (אנשי צבא) ונתנו לכל אחד צו מלחמה. אני הייתי ביחידה 9. לקחתי מעט דברים אפילו לא נפרדתי מהילדים. לאחר מכן הגענו ליקנעם ומשם יצאנו עם טנק וציוד לרמת הגולן. הרגשנו לחץ רב והמון דאגה ובדיוק נולדה לי ילדה… שקוראים לה רחל. לא ראיתי אותה כמעט שנה. מאוד מאוד רציתי לראות אותה".

בהמשך סיפר לי סבא שחברים רבים שלו נפלו בקרב וגם המג"ד שלו (מפקד הגדוד). הרבה פעמים קיבלנו פקודה באמצע הלילה לצאת לפעולה. הייתי אז בן 28 הסיכון היה גדול. אחים שלי היו במלחמה בסיני. המלחמה נמשכה כמה חודשים. באחד הקרבות חבר טוב מאוד של סבי הגן עליו מירי ומת במקומו. את סבי הזמינו להלוויה בעפולה.

כמובן אחרי המלחמה שלחו לסבי 10.000 שקל לכבוד לחימתו.

סבא מספר: "במלחמה הרגשתי נורא לא רציתי לחשוב על כך שלא אחזור הביתה, שלא אראה שוב את ילדי, במיוחד שנולדה לי. ילדה פחדתי על החברים שלי ועל אחי שבדיוק באותו הזמן היה במלחמה. פעם אחת בזמן המלחמה עבר רגע שהרגשתי געגוע גדול מאוד למשפחה. אני עדיין לא מאמין שהייתי בתוך מלחמה כזאת." 

גלויה מסבא לסבתא

 "בהמשך פגשתי את בן דודי בזמן המלחמה, מאוד מאוד התרגשתי. ראיתי את העיר קונטרה נהרסת בעקבות המלחמה. קונטרה  הייתה עיר ברמת הגולן, על צומת הדרכים שבין הציר שמוליך מגשר בנות יעקב לדמשק והכביש שמוליך מדרום הגולן למסעדה, סמוך לקו הפסקת האש בין ישראל לסוריה.

כשסבי חזר מהמלחמה סבתי שמחה מאוד, אבל הילדים שכחו מי זה והתינוקת כבר הייתה בת 3 ולא הכירה אותו מעולם. לא כשהייתה בת שנה ולא שנתיים. לאחר שבוע כולם התרגלו לאבא שחזר. הוא הבין כמה עבר וכמה מהחברים שלו אינם. הבית היה הרוס אבל למרות הכל כולם שמחו שזה נגמר והיה להם הכי טוב להבין שאבא חזר הביתה. בשלום הסיפורים על המלחמה נשארו בלב ובנשמה – אי אפשר לשכוח חוויה כזאת.

קישור לסיפורה של סבתא קלר על המלחמה

המצגת המלאה:

 

הזוית האישית

למדתי במהלך אסיפת החומרים שסבא שלי הוא סיפור מעניין וגדול מאוד הוא עבר הרבה בחייו המדינה עצמה עברה המון אני לא מאמינה שאת כל זה סבא שלי עשה ועבר זה מכובד מאוד לחיות עם העובדה שאתה חלק ממשהו אחד גדול וחשוב ועוד במיוחד אם זה משהו בשביל המדינה שאותה אתה אוהב ומעריץ הבנתי שלהיות בצבא זה לא רק צחוקים של החברה אלא גם פעולה וכוח רצון אמיתי.

מילון

הג"א
הגנה אזרחית

ציטוטים

”הסיפורים על המלחמה נשארו בלב ובנשמה אי אפשר לשכוח חוויה כזאת.“