מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מכשיר ביתי להכנת פופקורן

אני וסבתא בביתה בשדה אליהו
סבתא ברכה עם אבא שלי גדעון
סיפורה של סבתא ברכה

ברכה צונץ נולדה בשנת תש"ג בתל אביב, ילדה חמישית להוריה.

הוריה, יהודה אריכא, שעלה מתימן, ושולמית (לבית נהרי), שנולדה בירושלים וגדלה "בכפר התימנים" שבסילוואן. סבתא היא  אחת מתשעה אחים ואחיות, שגדלו בבית קטנטן בדרום תל אביב, וישנו בחדר ילדים אחד. הבית היה שוקק שמחת חיים, צנוע ומושתת על ערכי התורה, הציונות ואהבת הארץ. סבתא למדה בבית ספר לבנות שהיה קטן מלהכיל את כל הבנות, ולכן הן למדו "במשמרות". חצי למדו מהבוקר עד הצהריים, והחצי השני מהצהרים עד הערב, ומידי שבוע הן היו מתחלפות.

סבתא זוכרת איך חילקו בילדותה את הקרח, החלב והנפט. היא זוכרת את "איש הקרח" שהיה בא עם העגלה שלו וצועק: "קרח"! "קרח"!…ואת הילדים הקטנים שהיו מוצצים את החתיכות הקטנות שנפלו על הארץ. אבל הוריה של סבתא, קנו ישר ממפעל הקרח ולא מ"איש הקרח", על- מנת להוזיל לעצמם את הקנייה.

גם את "איש החלב "היא זוכרת, שהיה מגיע כל בוקר ומחליף את הבקבוקים הריקים שעל מפתן הדלת, בבקבוקים מלאים, ולוקח את הכסף שהונח על יד הדלת.

"איש הנפט" היה בדיוק כמו "איש הקרח"  ו"איש החלב", אבל הוא חילק נפט בג'ריקנים שהביאו מהבית.

סבתא ברכה בשנות נעוריה, יושבת בגינה בחצר הבית

סבתא גדלה ונהייתה נערה, ובתור נערה היא למדה ועבדה. היא למדה בבית ספר "שורשים" בתל אביב ועבדה במשרד "הועדה לעליית הנוער הדתי", שטיפל במוסדות נוער שונים שמהם יש הפועלים עד היום.

סבתא וכל אחיה התחנכו בתנועת הנוער של בני עקיבא, ובבגרותם התגייסו לצבא, והלכו כולם לנח"ל (נוער חלוצי לוחם). בתנועת בני עקיבא סבתא השתייכה לשבט "חלוצים". מהשבט יצא "גרעין" שיועד לחזק קיבוצים דתיים צעירים, ולהתחיל היאחזויות חדשות. הגרעין של סבתא היה בקיבוץ שלוחות.

במהלך השירות הצבאי סבתא הכירה את סבא איתי. הם התחתנו לאחר השירות הצבאי בשנת  1965, והקימו את ביתם בקיבוץ שדה אליהו (בו סבא איתי נולד.)

לסבא וסבתא נולדו ארבעה ילדים ושלושה עשר נכדים. הנינים בדרך… אבי גדעון הוא השני מבין הילדים, ולי קוראים יותם- יהודה. יהודה היה שמו של סבא רבא שלי משני הצדדים.

אבא שלי (גדעון) הנהיג במשפחתנו מסורת קבועה, התפריט של ליל שבת כולל מאכלים תימניים (חילבה ומרק תימני). בדרך זו, אנחנו נזכרים בריחות ובטעמים שהיו אצל סבתא שולמית בתל אביב.

מכשיר להכנת פופקורן

הכי שמחתי לשמוע מסבתא על המכשיר להכנת ה"מן האמריקאי" (הפופקורן) וממש נהניתי להכין בו פופקורן למשפחה ולחברים שלי.

סבתא מספרת על החפץ:

"באמצע שנות החמישים, כאשר הייתי בת עשר, אחינועם אחותי הגדולה התחתנה. לרגל האירוע אבא הכין מקופסה גדולה של מלפפון חמוץ מכשיר להכנת פופקורן, או כפי שאבא כינה אותו- "מן אמריקאי". הכנת המכשיר שאבי יצר הותירה עלי רושם רב בהיותי ילדה. חשיבות החפץ הזה עבורי מתבטאת בכך שהוא מהווה סמל לחשיבה היצירתית שאפיינה מאוד את הבית בו גדלתי, אבי המציא הרבה פטנטים והיה בעל חשיבה מקורית. העשייה המקורית ממשיכה להיות נוכחת באילן היוחסין שלנו, ומאפיינת את הסיפור ה"בין דורי" שלנו".

בעקבות הסיפור על החפץ, אבא שלי  (גדעון צונץ) שיחזר את המכשיר לפי שירטוט שסבתא ברכה ציירה.

סרטון שבו אני מנסה לעשות פופקורן בעזרת המכשיר  https://youtu.be/3NfR_pwOcrk

 

הזוית האישית

יותם וברכה צונץ השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר שקד בשדה אליהו.

מילון

הוועדה לעליית הנוער הדתי
הוקמה בשנת 1936 ביוזמת הקיבוץ הדתי אשר נקרא בזמנו "חבר הקבוצות של הפועל המזרחי". הקיבוץ הדתי היה שותף בהקמת עליית הנוער עם מייסדת עליית הנוער, רחה פראייר מאז 1934. תחילה בני הנוער הוכשרו לחיים בקיבוץ, הקימו קבוצות חדשות עד שבשנת 1946 ניתן היה לגלות כי מחצית אוכלוסיית הקיבוץ הדתי היא מבוגרי עליית הנוער. (מתוך ויקיפדיה)

ציטוטים

”אנחנו נזכרים בריחות ובטעמים שהיו אצל סבתא שולמית בתל אביב.“