מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מירושלים לראשון לציון במשוריין האחרון

אורי הנכד עם סבתא מטילדה
מטילדה בצעירותה
סיפורה של האחות מטילדה סולימן סבתא רבתא של אורי

שמי מטילדה מזרחי סולימן, נולדתי בעשרים לדצמבר 1928 בירושלים בבית החולים "הדסה", להורי ניסים ורבקה מזרחי. סבי וסבתי מצד אמי הגיעו לארץ בשנת 1849 והיו בין הראשונים שיצאו את חומות העיר העתיקה הם גרו במשכנות שאננים. סבתי מצד אמי מתה מרעב במלחמת העולם הראשונה, חמש שנים לפני שנולדתי נפטר אחי שהיה בן שנתיים מדלקת ריאות ושמונה שנים לאחר שאני נולדתי נולדה אחותי רחל.

אני מטילדה, בילדותי עם הורי

גדלתי בירושלים ולמדתי בגן ובבית הספר "אליאנס". בבית הספר למדתי צרפתית, אנגלית וערבית. תחום ההתעניינות העיקרי שלי היה לימוד שפות, ואני דוברת: עברית, אנגלית, ערבית, ספרדית, קצת גרמנית וצרפתית.

בזמן מלחמת העולם השנייה בשנת 1942, עזבה משפחתי את ירושלים ועברה לראשון לציון, כי שם למשפחה היו עסקים. נכנסתי ללמוד בבית ספר "חביב" (בית הספר העברי הראשון) בראשון לציון בו למדו בשפה העברית.

סבתא כשהייתה צעירה

בשנת 1944 חזרה משפחתי לירושלים ואני הייתי צריכה להשלים את לימודי הצרפתית שהפסדתי. בגלל המצב הכלכלי בשנת 1945, להורי לא היה כסף ועבדתי במשך היום ולמדתי בשעות הערב בתיכון ערב גימנסיית דעת, בדומה לבני נוער אחרים בני גילי.

הלימודים היו מעניינים. באותה תקופה תלמידים שסיימו את הלימודים ב"אליאנס" היו אמורים לעבור ללמוד במנזר "סנט ג'וזף" ושם להמשיך את הלימודים בתיכון, אולם הורי לא הסכימו ונרשמתי ללימודים בגימנסיה. בתקופת לימודי בגימנסיה, האנגלים שלטו בארץ ומחתרות יהודיות נלחמו בכדי לגרש אותם. האנגלים שהיו מכונים "כלניות" בגלל הכובע האדום, היו מטילים עוצר, לעיתים כאשר הייתי חוזרת מהלימודים בגימנסיה בלילה היינו צריכים לחכות בבית הספר עד שישחררו את העוצר והפחד היה גדול.

סבא יוסף שהיה אסיר ציון ולחם באצ"ל ולאחר מכן בלח"י היה פעיל מאד וכונה בשם "גדעון". בתקופה זו הם נלחמו כדי לגרש את האנגלים מהארץ. הוא נעצר כמה פעמים. בפעם האחרונה בלטרון הוא הוגלה לאריתראה עם 251 חבריו בניהם: ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, השופט שמגר, מרידור ועוד. באמצע הלילה הם נלקחו מבלי לדעת לאן והם שוחררו בשנת 1946 השנה בה הכרנו.

בשנת 1948 החלטנו להתחתן. באותה תקופה גרתי בירושלים ובעלי לעתיד (יוסף) גר בראשון לציון. כאשר הכרתי את סבא יוסף ועמדנו להתחתן מרבית הכניסות לירושלים היו חסומות. הצלחתי לצאת מירושלים במשוריין האחרון.

אני ובעלי ביום חתונתנו 

באותה תקופה הייתי נערה צעירה ואיתי במשוריין הין שתי נשים שגרו בראשון לציון ושתי חיילות שנשאו נשק מסוג "סטן" במעיליהן. המשוריין הגיע לקיבוץ חולדה שנמצא ליד רחובות ומשם נסעתי לראשון לציון. במשך חודש ימים גרתי אצל דודתי. לאחר תקופה כאשר דרך בורמה נפתחה וגם הורי הגיעו לראשון לציון. באותם זמנים היה קשה בירושלים אנחנו מאד סבלנו מהבולשת הבריטית. כשהבריטים גורשו מהארץ סבא גויס לתפקיד חבלן ובאותה תקופה החלה מלחמת העצמאות.

באותה שנה אני וסבא התחתנו וגרנו בראשון לציון ולאחר כמה שנים עברנו למושב נחלת יהודה (שהיום הינה שכונה בראשון) במהלך השנים נולדו לנו ארבעה ילדים, נכדים ונינים. בני הבכור בדי – עובדיה, הוא הסבא של אורי.

סבתי עם הילדים בבר המצווה של סבי (בדי)

למדתי רפואה בקורס לאחיות בתל השומר ובשנת 1963 התחלתי לעבוד במרפאה בקופת חולים לאומית. כאחות וטיפלתי בהרבה חולים ברגישות רבה ובאהבה מרובה למקצוע. במשך השנים התקדמתי ומוניתי לאחות ראשית. בחרו בי כעובדת מצטיינת של קופת חולים "לאומית".

מקבלת תעודה של העובדת המצטיינת 

תרמתי רבות לארגון האחיות, הייתי יושבת ראש ארגון האחיות של קופת חולים תקופה ממושכת. יצאתי לפנסיה בשנת 1995 וכיהנתי בהתנדבות במשך חמש שנים בתפקיד יושבת ראש ארגון האחיות הארצי של קופת חולים "לאומית". כל חיי אני מתנדבת ותורמת לכל מיני אנשים שזקוקים לעזרה. התנדבתי בארגון "בני ברית", הדרכתי אחיות ב"עמותת הקשיש" ו"האגודה למלחמה בסרטן". כיום אני מתנדבת בוועד הגמלאים תפקיד אותו אני ממלאת כבר כ-10 שנים.

בתפקידי כאחות

כל ילדי גרים בקרבתי ובכל יום שישי נהגנו להיפגש לארוחת צהרים עם ילדי ונכדיי. כולם היו מגיעים לכאן לישון ולשחק. לנכדיי יש זכרונות רבים וטובים מהשהות שלהם בביתנו. תמיד הבית פתוח לכולם באהבה רבה וכיום כך עם נכדי וילדיהם שנוהגים להגיע ולבקר אותי.

עם הנכדים והנינים שלי

הזוית האישית

סבתא רבתא מטילדה: מגיל קטן אורי מתעניין בעבר של המשפחה ושואל הרבה שאלות. מאוד כיבדתי את רצונו שבחר בי להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי". אני סבתא רבתא של אורי. נהניתי לספר לו את סיפורי והרגשתי גאווה גדולה. הלוואי ויהיו עוד נינים כמו אורי.

הנין אורי: התרגשתי מאוד בכתיבת הסיפור של סבתא רבתא שלי, דרכה הכרתי את הסיפור האישי שלה. היה לי כייף לשבת ולשוחח עם סבתא מטילדה ובכך להכיר את סיפורה המעניין. הרגשתי גאווה גדולה בסבתא כשהיא שיתפה אותי בסיפור.

סבתא רבתא שלי אז והיום

מילון

בית ספר חביב
בית הספר "חביב" בראשון לציון הוא בית הספר העברי הראשון בעולם ובארץ ישראל שבו כל מקצועות ההוראה נלמדו בעברית. בית הספר נוסד בשנת ה'תרמ"ו (1886) ופעיל עד היום. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כל חיי אני מתנדבת ותורמת לכל מיני אנשים שזקוקים לעזרה.“