מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"מה שעבר עליי"

אני וסבתי
סבתא נורית
סבתא רבתא רחל אלמני נולדה בארץ בשנת 1895 דור שני בארץ

הקשר הרב דורי סיפור החיים של סבתי נורית גולן. כתבה וערכה: מאיה רוזן
 
מה שעבר עליי
שמי נורית גולן, נולדתי בבית חולים רמב"ם בתאריך 17.10.51. בית משפחתי בו נולדתי היה בבת גלים בשיכון חיילים משוחררים בית חם ואוהב עם גינה ושובך יונים, בחצר המשותפת לכול הדיירים שאבי סיפח לעצמו. בגינה הייתה סוכת גפנים, עצי פרי, ירקות למיניהם ופרחים. השפה מדוברת בבית היא עברית.
 
מנהגים ומאכלים
בילדותי כל חגי ישראל חגגנו עם כול המשפחה המורחבת במיוחד את חג הפסח שסבתי הייתה עורכת שולחן ארוך וערוך להפליא. ובסיומו של ליל הסדר נשארנו ללון כול בני הדודים אצל סבתי על מחצלות בסלון גדול כמו שהיה נהוג פעם בבית ערבי בחיפה.המאכלים שזכורים לי זה כל התבשילים שסבתי הכינה על פתיליה כול הלילה והריח מילא את הבית במיוחד את הממולאים של עלי החובזה עם אורז. 
 
משפחתי – סיפורי ילדותי
סבתא רבא רחל אלמני נולדה בארץ בשנת 1895 דור שני בארץ. סבא רבא יעקב נולד בארץ הוריו הגיעו מתימן והוא דור ראשון בארץ.סבא רבא ניסים שימחון נולד במצריים בשנת 1890. סבתא רבא נזירה נולדה בסוריה בשנת 1900. הוריי: סבא שלמה צנעני נולד בישראל בשנת 1920.סבתא בלפוריה שימחון נולדה בישראל בשנת 1930.
 
אני נורית גולן נולדתי בישראל בשנת 1951. אחותי הגדולה רחל נולדה בשנת 1949. אחי הקטן יעקב נולד בשנת 1959. יש לי זיכרונות רבים מבית אבא גדלתי בחיפה בגיל 3 הייתי בגן הילדים אצל הגננת שרה בבת גלים. למדתי בבית ספר עלייה בבת גלים מכתה א עד סוף כתה ג . בכתה ד עברה משפחתי לנווה שאנן בחיפה ושם למדתי עד כתה ח' בכתה י' עד י'ב למדתי בפנימייה בכפר בתיה רעננה .
 
בילדותי נהגו לפני השינה לספר לנו סיפורים אודות הקמת ארץ ישראל. שירים לפני השינה שמענו את שירי הזמרת שושנה דמארי, יפה ירקוני, ושירי חיים נחמן ביאליק. בבת גלים היה לנו קיוסק שמכר גרעינים בקונוס עיתון מאוד אהבנו לקנות מסטיקים בודדים או סוכריה בודדת בקיוסק מה שאין היום.
 
פעם בשבוע הייתי נוסעת באופניים לשיעורי נגינה באקורדיון. במשך 3 שנים. שיחקנו בחוץ חמור חדש, תופסת, מחבואים, בלורות, חי צומח דומם. מכתה ג עד כתה ח הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד בחברה מגובשת יצאנו לטיולים לאשי לילה, הוואי ארץ ישראלי. 
 
חגים שחגגנו
בפורים אימי הייתה משכירה לנו תחפושות מבית ויצ"ו ותמיד היו לנו תחפושות מיוחדות ומושקעות וכמובן שלא נפרדנו מהם ארבעת ימי החג. תמיד הצטערנו שפורים הוא רק פעם בשנה. בפסח היינו מתכנסים כל המשפחה המורחבת אצל סבתי בחיפה וחוגגים פסח כהלכתו קוראים את כול ההגדה מחפשים את האפיקומן עושים לסבתא בלגן בבית וישנים כולם על מחצלות בסלון הגדול. בשבועות היינו נוסעים לקיבוץ גבע לראות את טקס הביכורים המרשים של הטרקטורים המלאים בכול טוב הארץ וכמו שנאמר: "ארץ זבת חלב ודבש".  
 
אימי בלפורי הצברית, עם  הקוקו והסרפן, שחיינית מעולה, יפת מראה, פעילת ההגנה בנעוריה, נשאה לאבי שלמה ונולדו לה שלושה ילדים עבדה בחנות ביגוד מצקין בחיפה על מנת להעשיר אותנו בחוגים. כל הארוחות בבית היו כוללים את כול אבות המזון, סדר וניקיון מופתי בבית. כשיצאה לעבוד אחר הצהריים תמיד דאגה שאחותי הבכורה רחל תשגיח עלינו שלא נצא לפני ארבע מהבית ושחזור לקראת שש וחצי ושנהיה מוכנים אחרי ארוחת ערב ומקלחת במיטות לפני שהיא מגיעה מהעבודה.
 
לצערי תמיד רציתי רבע שעה לפני לצאת לחברות שלי ותמיד היינו רבות ולא הייתי יוצאת בסוף, אבל בגיל 33 חלתה אמי ואושפזה בבית חולים הדסה בירושלים עקב מחלה קשה כול אותה תקופה אבי נעזר בסבי וסבתי לשמירה עלינו אחרי חודשיים של אשפוז כשאבי מבקר אותה כל יום בפעם האחרונה שחזר ממנה הודיע לנו חגיגית כאימא חוזרת הביתה. כמובן שמיד ארגנו את הבית כמו שהיא אוהבת תלינו שלטים וחיכינו לבואה אך לצערנו, ביום שבת בבוקר אבי קיבל מברק מבית החולים לבוא דחוף, כמובן שמיד הוא נסע לירושלים אבל שם חכתה לו הפתעה לא נעימה – אמי נפטרה. בבית הספר היסודי נטעו 34 עצים לזכרה ביער בלפוריה.
 
לפני מות אימי, כשהייתי בכיתה ז', התכוננו להעלות הצגה על מגילת רות לרגל טקס בר ובת מצווה בביה"ס. אני קיבלתי את התפקיד הראשי בהצגה רות המואבייה שהיה מלווה בהרבה קטעי שירה. אימי נפטרה כשהיינו בעיצומן של החזרות להצגה ונאלצתי להיעדר מהחזרות במשך שבעה ימים. כשחזרתי המורה לקחה אותי לצד ואמרה שהיא מבינה את המצב ולכן בחרה לי מחליפה. אבל אני לא ויתרתי וביצעתי את התפקיד. ביום האירוע הגיעו כל ההורים ואבי הגיע עם זקן. האירוע היה מהול בעצב ובשמחה. בסוף ההצגה קיבלתי חיבוק גדול מהמורה שאמרה לי שהיא גאה בי.  
 
בכיתה ח' העלנו את המחזה "שלמה המלך ושלמאי הסנדלר". אני קיבלתי את תפקיד אשת שמאי הסנדלר. התפקיד כלל קטעי שירה ומשחק. המורה למלאכה התנדבה לתפור לי את הגלימה אך היות ובביתי היתה מכונת תפירה התעקשתי לתפור את הגלימה בעצמי. לילה שלם תפרתי את הגלימה. כאשר הבאתי את הגלימה המוכנה לביה"ס המחנכת שלי היתה המומה והציגה אותה לכיתה ואף למורה למלאכה בגאווה. כעבור שמונה שנים, לפני הגיוס, קיבצו את כל בני המחזור שלי, ולהפתעתי הגדולה הציגו לנו בכנס את המחזה שהוסרט והוקלט. ישבתי נפעמת כלא מאמינה. על הבגרות שהפגנתי בעודי ילדה. כעבור עשרים שנה קיבצו את כל בני המחזור לפגישה וכאשר הצטלבו המבטים שלי ושל המחנכת שלי היא קראה לי בשמחה ואמרה: "נורית, אני גאה בך עד היום. את דוגמא ומופת להישרדות". היא הוסיפה שתמיד ידעה שאני אצליח. 
 
את בית הספר היסודי סיימתי בחיפה ואת בית הספר התיכון למדתי בפנימיה שנקראת כפר בתיה אשר נמצאת ברעננה וכל שבועיים הגענו הביתה לסוף שבוע הפנימייה הייתה דתית ואני לא לכן את חלקי בעבודות בכפר ביליתי בתור רפתנית ברפת הייתה זו תקופה נפלאה בחיי קיבלתי שם את אותם ערכים עליהם גדלתי בבית הוריי ומשם יצאתי מאוד מחוזקת.
 
אחריי לימודיי התגייסתי לצבא ושירתי בחיל הים בתפקיד של מוקמת ים באחד הבסיסים בחיפה.בתקופת שרותי בצבא הכרתי את חברי יגאל ולימים נישאתי לו את טקס החתונה קידש הרב הצבאי של חיל הים וחברינו לבושי מדים לבנים החזיקו את מוטות החופה.
 
משפחתי כיום, אני נשואה ליגאל גולן אם לשלושה ילדים: ערן בן 44 מיכל בת 39 וניר בן 31. סבתא לשישה נכדים: שחר בת 17, נועה בת 14, מאיה בת 12, מורן בת 10, מעיין בת 5 ואיתי בן השנתיים.  

מילון

בלורות
גולות

סרפן
בגד. סרפן (ברוסית: ???????) היא שמלה ללא שרוולים או צווארון הנלבשת מעל חולצה. סרפן הוא תלבושת עממית רוסית הנלבשת על ידי נשים וילדות. מקור המילה הוא בפרסית (s?r???). הסרפן המסורתי בנוי מחלק תחתון הנראה כשמלה ארוכה וחלק עליון הדומה לגופיה בעלת כתפיות. הסרפן נלבש מעל חולצה או פריט לבוש עליון. מעין שילוב של חצאית עם סינור עילי להגנת החולצה

ציטוטים

”אבל בגיל 33 חלתה אמי ואושפזה...“