מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהתופת לחיים

המשפחה של שפרה
שפרה ליקסנברג ונופר
התקופה: מלחמת העולם השניה- השואה.

מהתופת לחיים

סיפורי מתחיל בתקופת מלחמת העולם השניה – השואה.

עדיין לא נולדתי אז אבל חיינו ושמענו את הסיפור מפי ההורים. היינו שבעה ילדים. הגרמנים לקחו את אבא שלי למחנה עבודה שבו היה צריך לסלול כבישים.

יום אחד הגרמנים דפקו בדלת וביקשו לקחת את אחי הגדול שהיה בן 10 גם למחנה עבודה. אמא התחילה לבכות ולא רצתה שיקחו אותו אבל הגרמנים אמרו שאם היא תיתן לו ללכת הם יעבירו אותו למחנה ובו יהיה יחד עם אבאשלו ואם היא לא תסכים יעבירו אותו למקום שאמא לא תדע לאן לקחו אותו. בלית ברירה אמא הייתה חייבת להסכים ושלחה אותו.

אני שמעתי על סיפור עצוב שהייתה ילדה בשם שרל'ה, בגיל היא נולדה אחרי אחי הגדול. היא חלתה במחלת ריאות, אז לא ידעו לרפא מחלה זו וכשהייתה בת שנתיים וחצי היא נפטרה. אמא וכל הילדים היו צריכים לענוד טלאי צהוב. היה מחסור חמור באוכל. הם היו צריכים לעמוד בתורים מאוד ארוכים בשביל לקבל מעט אוכל.

ביום שישי אחד אחרי הדלקת נרות אימא ראתה שהניחו ארגזי ברזל על המדרכה וליבה ניבא לה שעומד להיתרחש משהו לא טוב, ברמקולים הכריזו שהתושבים צריכים לעזוב את המקום. אמא לקחה את הילדים וברחה איתם למשפחת סופרין שגרו כמה מאות מטרים מאיתנו היה להם בית גדול עם מרתף ששם אמא התחבאה עם הילדים. ביום ראשון אמא הלכה לראות מה קורה עם הבית והבית היה מפוצץ הדלתות של הארונות תלו באוויר עם המראות התברר שבארגזים היה חומר נפץ דינמית.

ליד תחנת הרכבת הייתה וילה עזובה שאנשים אמידים ברחו משם היו שם הרבה חדרים ואימא נכנסה לגור שם עם הילדים, בחצר הייתה באר מים את המים היו צריכים לשאוב ולהעביר אותם לבריכה כדי שהמים לא יקפאו כי היה מאוד קר. כיסו את הבריכת מים כדי שהמים יפשירו.

את ההורים של אבא סבא משה וסבתא חיה שרה לקחו לאושוויץ למשרפות וגם שתי האחיות של אבא חוה ורחל, ושרפו אותם שם. וגם אישתו של דודי צבי ושתי ילדיו גם נשרפו באושוויץ.

לאחר המלחמה דודי צבי התחתן שוב ונולד להם בן יחיד שנולדו לו 12 ילדים, כולם חרדים 10 נשואים עם משפחות גדולות. במשפחה של אמא היו שישה בנים ושתי בנות אחד מהבנים ישראל טבע באנייה סטרומה ואח אחר לייב לא ידוע עד היום מה עלה בגורלו. אחרי המלחמה אבא חזר עם אחי הגדול. אחי הגדול התחתן בגיל 19 ועלה ארצה עם אשתו ונלחם במלחמת השחרור. שני אחי אברהם ויוסף עלו ארצה בעלית הנוער ושיבצו אותם בקיבוץ ניצנים של השומר הצעיר הם עלו באוניה שהיה שם מאוד צפוף כשהגיעו ארצה העבירו אותם לקפריסין כשהם הגיעו ארצה עלו האנגלים לאוניה שלהם וריססו אותם בחומר חיטוי דידיטי לאחי יוסף הייתה ביד השקית עם התפילין האנגלים חטפו ממנו את השקית עם התפילין וזרקו לו את זה.

אמא אמרה לאבא שלא יתכן שהבנים פה בארץ והם לא יעלו הם השאירו בית ארזו את הדברים הכי נחוצים בארגז שמיכות מצעים בגדים ארזו בארגז עץ ושלחו לארץ ישראל.

הם עלו בעליה לא רשמית (בלתי לגאלית), עברו ממדינה למדינה מרומניה להונגריה מהונגריה לאוסטריה מאוסטריה לאיטליה. באיטליה היו בעיר בולוניה שם האבא חילק לחם. הם היו בדרכים הרבה זמן מארץ לארץ הלכו הרבה הרבה קילומטרים ברגל. התחבאו בשדות תירס הייתי תינוקת בת כמה חודשים וחליתי בברונכית ממש חזקה אבא נשא אותי על הכתפיים והעבירו אותי מיד ליד. אבא החביא כסף בין המעיל לביטנה וגם החביאו כסף במעיל של אחותי רחל שגם הייתה קטנה באחת מהבריחות שכחו את המעיל של רחל ואבא חזר לקחת את המעיל כי היו צריכים את הכסף. זוכרת את עצמי יושבת ברכבת ועושה עם האצבע ששששש כי כנראה לימדו אותי היות בשקט כדי לא להתפס. הייתה משפחה שלא רצתה לנסוע איתנו כי פחדו שאני אבכה. בסוף לצערינו  תפסו אותם ואנחנו עברנו בשלום.

בארץ ההורים חיו במעברה לעולים בנתניה שם עשו להם עונג שבת בשבתות. יום אחד הגיעו עם משאיות והעבירו אותנו  ליפו וכל משפחה תפסה בית נטוש שהערבים עזבו. ביפו גרנו בבית גדול שני חדרים היו בסוף החצר הייתה חצר גדולה עם עץ תות ענק במרכז ושני עצי גויאבות משני צידי החצר. אבא פתח חנות  מכולת בחזית, באחד משני החדרים שהיו מקדימה.

ההורים ושלושת הבנות הינו בחדרים האחוריים ושלושה בנים היו בחדר הקידמי ליד המכולת. אמא עבדה מאוד קשה עזרה לאבא במכולת היו לנו לול עם תרנגולות וגם אבא בנה בריכה והיה לנו גם ברווזים בחצר כדי שיהיו ביצים ובשר. אהבתי לשבת מתחת לדלפק ולהסתכל על הרועים שהיו עוברים עם עדרים של כבשים. לא הייתה מכונת כביסה היה יום של כביסה שאמא הייתה מדליקה פרימוס גדול ועליו דוד ענק היו שמים חומר אבקה כחולה שהבגדים יצאו לבנים הייתה גיגית ענקית שאמא שטפה את הכביסה. היה קרש גלי שהיו עליו משפשפים את הכביסה.

לא היה מקרר כמו היום היה מקרר שהיו צריכים לשים למעלה קרח. היה צינור שהיה מנקז את המים שהפשירו מהקרח עברו בצינור עד המגירה במקרר למטה והיו צריכים לרוקן את המגירה הזאת מידי פעם. את החלב קיבלנו מחלבן שהיה לו סוס ועגלה עם דודים גדולים של חלב וכל אחד בא עם סיר והוא היה מוזג מהכדים את החלב לסירים.

לסיום: בבית אנחנו חונכנו שאסור לזרוק אוכל אימא סיפרה שבשואה ילד הרים חתיכת לחם עם עובש ולכן הרגו אותו. ובשואה אמא סיפרה שאכלו קליפות של תפוחי אדמה. לא היה דבר כזה שזרקו אוכל בבית. אם נשאר לחם יבש אמא עשתה מזה פרורי לחם אם נשאר בשר אמא הייתה טוחנת ומערבת את זה עם ביצה ומטגנת וזה היה ממש מאכל טעים מאוד. מתפוחי אדמה שנשארו אמא הייתה עושה לביבות.

הזוית האישית

שפרה: המסקנה הסופית –  שום דבר לא מובן מאליו. היו ניסי ניסים. אנו מודים לקב"ה על החיים שנתן לנו ושזיכנו לארץ ישראל שהיה חלום של ההורים לא יעלה על הדעת לעזוב את הארץ שנלחמו עליה בחירוף נפש זכינו בגדול. (אמא איבדה את השיניים בגיל 40 מהפחד של המלחמה).

מילון

כבוד הלחם - בל תשחית
ל פי התורה ישנו איסור כללי: "בל תשחית" ועניינו - שלא להשחית דברים שיש בהם תועלת, בין אם הם דברי מאכל, בין שאר כלים או חומרי גלם. כל השובר כלים, קורע בגדים, הורס בניין או סותם מעיין שלא לצורך, עובר על איסור 'בל תשחית' 1 .

ציטוטים

”הארץ הזו והחיים שלנו לא מובנים מאליהם.“

”אני אומרת בפה מלא בזכות המשפחה שלי אנו חיים.“