מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהקיבוץ לכפר

שיי וסבא לומדים ביחד.
תמונות מספרות מהעבר.
מתקופת הצנע לתקופת השפע

אני סבא של שי, קוראים לי אפרים ע"ש סבא שלי מצד אימא שלי. קוראים לי כך כי אימא שלי רצתה להזכיר את שמו של אבא שלה שנרצח בשואה. נולדתי בבית החולים הערבי בבאר שבע בתאריך 28.12.1950 וגדלתי בקיבוץ דורות.

להורי קראו דב ותמר, הם היו ממקימי קיבוץ דורות. שם ילדותו של אבא שלי היה קרול, ולאחר שהגיע לארץ שונה שמו לדב. שם הילדות של אמא שלי הוא אגתא או בקיצור אגי, לאחר שהגיעה לישראל ניתן לה השם תמר.

גם אבא שלי וגם אמא שלי שניהם הגיעו לישראל ישר מהמלחמה באירופה, אבא שלי קפץ מהרכבת שהובילה אות למחנה ההשמדה, והצליח להגיע בדרכים קשות לישראל. המשפחה של אבא שלי עלתה לישראל בשנות ה – 70 של המאה הקודמת.

לאמא שלי מכל משפחתה הגדולה,7 אחים והורים נשארו בחיים שלאחר המלחמה רק שני אחים, כל השאר נרצחו בידי הנאצים.

גדלתי בקיבוץ דורות. הבית של ההורים שלי היה בית מיוחד, אבא שלי בנה אותו לבד מבוץ וטיט. כל הבית היה חדר אחד ומרפסת בחוץ הייתה גינה והרבה חיות. בבית המקלחת הייתה מחוץ לבית ובגינה שרואים בתמונה היו לנו המון חיות. היכן שנולדתי לא היה ים, הקיבוץ היה מרוחק כ-20 ק"מ מהים של אשקלון. בקיבוץ שלי לא היה בית כנסת, כי בקיבוץ היו רק תושבים חילונים, גם לבר מצווה שלי לא היה נהוג באותה תקופה לעלות לתורה.

לאחי הקטן קוראים עמוס. והוא קטן ממני ב 7 שנים. לאחותי הקטנה קוראים  אורלי והיא קטנה ממני ב 14 שנה.

אמי עסקה בעבודות שונות בקיבוץ, מטפלת ילדים, מנהלת חדר האוכל ואקונומית, עיקר העבודה שלה בקיבוץ היה לנהל את המתפרה, אבי עסק בענפי החקלאות בקיבוץ, ובגיל 30 החל את תפקידי הניהול תחילה כמרכז משק של הקיבוץ, ולאחר מכן  ניהול של המערכת העסקית במפעלי שער הנגב.

בקיבוץ רוב הילדים מהשכבה שלי היינו חברים של אחד עם השני, באותה תקופה גם לא ישנו בבית ההורים, אלא בלינה בבית הילדים, מה שנקרא לינה משותפת.

היו לנו הרבה משחקים כמו: כדורגל, כדורסל, שוטרים וגנבים, עמודו, מחניים, גולות, גוגואים. בשעות הפנאי אנו היינו קוראים ספרים, שומעים רדיו בטורנזיסטור ומשחקים.

אני למדתי עד כיתה ז' בקיבוץ ומכיתה ח'-י'ב  בבי"הס אזורי שערי הנגב. רוב המקצועות שלמדנו הם דומים להיום. בבית הספר התלמידים כיבדו את המורים. היחסים עם המורים היו יחסים של מורה תלמיד, כלומר יחסים של הערכה וכבוד למורים. מי שהפריע בשיעור היה מקבל עונש לרשום פרק שלם בתהילים, או לרשום עשרה דפים אני לא מפריע בשיעור יותר…לא היתה לנו תלבושת אחידה. היו לנו טיולים של שינה בשטח באוהלים ובשקי שינה. בבית ספר תיכון בשער הנגב היה לנו חדר אוכל והגישו לנו ארוחות חמות בביה"ס.

הייתי בתנועת הנוער שנקראת הנוער העובד והלומד, הייתה לנו חולצה כחולה עם שרוך אדום. היינו עושים מתקנים מסנדות ועשינו מחנות כל קיץ…

בשעות הפנאי האזנו למוסיקה לועזית שהייתה של הזמרים- אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד, והלהקות חיפושיות האבנים המתגלגלות ועוד… האזנו גם למוסיקה ישראלית שהיתה ברובה של להקות צבאיות כמו להקת הנח"ל, להקת התרנגולים, שלישית גשר הירקון, שושנה דמארי אריק אינשטיין, שלום חנוך. בקיבוץ היה לנו דיסקו, רקדנו בימי שישי, זו היתה תקופה שלקיבוצים הגיעו מתנדבים מחו"ל ובדיסקו מאד נהנינו להיות יחד איתם במסיבות. ובחגים היו תמיד ריקודי עם בחדר האוכל של הקיבוץ. בשלב מאוחר יותר שהכרתי את חברתי, שלימים היא גם אשתי, ושמה אורנה היינו שומעים הרבה מוסיקה  בפטיפון של ג'ניס ג'ופלין הפלטרס, אלטון ג'ון.

באותה תקופה עדיין לא הייתה טלוויזיה ולכן היינו הולכים הרבה לסרטים ולהצגות. אני גם הייתי בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ וזה העסיק אותי גם הרבה פעמים.

טלפון באותה תקופה לא היה בבתים של ההורים, וכדי לטלפן היינו צריכים ללכת לחדר האוכל ולהתקשר מהטלפון הציבורי. אני זוכר מספר ימים לפני מלחמת יום כיפור כשקראו לחברים בקיבוץ להתגייס, עמד ליד הטלפון הציבורי תורן שקיבל את ההודעות מהצבא לגיוס המילואים.

להורים באותה תקופה בקיבוץ לא היה הרבה השפעה על הילדים. בתקופה של אז הילדים בקיבוץ ישנו בלינה משותפת, לא בבית עם ההורים אלא עם כל הילדים. הגענו כל יום אחרי הצהריים לבלות עם ההורים ובשעה שבע בערב ההורים החזירו אותנו לבית הילדים, שם הם קילחו אותנו והשכיבו אותנו לישון. להורים שלי היה חשוב להיות מעורבים בחיים שלי, אמא שלי רצתה שאהיה כמה שיותר זמן בבית ולעיתים אף התנגדה למה שהיה מקובל.

אני  הכרתי את אשתי בקיבוץ דורות.

אשתי הגיעה לקיבוץ יחד עם גרעין נח"ל, שהיה מיועד להקים את קיבוץ קטורה בערבה ואני הייתי המקשר של הגרעין בקיבוץ, כך שהיה לי קשר יום יומי עם חברי הגרעין, ובייחוד עם אורנה שמאז ועד היום אנחנו ביחד. נולדו לנו 3 ילדים: מור, אילן ודורון. נכון לעכשיו יש לנו 5 נכדות ונכד 1 והיד עוד נטויה ואין לנו נינים.

בשנת 1984 עזבנו את הקיבוץ, ועברנו לגור בישובי עשרת במושב כפר מרדכי. המעבר היה עם הרבה קשיים, רכשנו נחלה במושב, עם לול למטילות, פרדס של 16 דונם, ובנוסף גם אני וגם סבתא עבדנו מחוץ למשק, כדי שנוכל להתקיים ולהתפתח ולהגיע למצבנו שלנו היום. זה ממש מתאים למשפט מהצנע לתקופת השפע.

התקופה בה נולדתי נקראת תקופת הצנע, מכיוון שלמדינת ישראל לא היה מספיק כסף, חילקו לתושבים תלושים לקניית אוכל. בקיבוץ לא הרגשתי את תקופת הצנע כי אצלנו בבית באופן מיוחד אבא שלי גידל בעצמו ירקות בגינה היה לנו תרנגולות ולכן הצלחנו לעבור את התקופה הזו בייתר קלות. עוד סיפור מעניין מאותה תקופה הוא: שהחברים בקיבוץ גרו בצריפים שהגיעו משוודיה, אבא שלי שהיה באופיו עצמאי, בנה לבד בית מאבן שהקירות היו מבוץ- טיט.

לכיתה שלי בקיבוץ קראו כיתת עשור, בגלל שכשעליתי לכיתה א' חגגו במדינת ישראל עשור למדינה. השנה חוגגים בקיבוץ דורות 75 שנה לעליה על הקרקע.

הזוית האישית

אני וסבא נהנינו מתהליך כתיבת הסיפור והמפגש בבית הספר בלימוד המחשב.

מילון

תקופת הצנע
תקופת הצנע,היא התקופה בראשית המדינה כשהיה מחסור גדול במזון,ולכן הממשלה חילקה תלושי מזון לתושבים ,ורק איתם אפשר היה לקנות אוכל

ציטוטים

”"סוף מעשה במחשבה תחילה" "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם"“