מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מגלות לגאולה

העיר פאס- מראה כללי
השיכון בשכונת שמואל- הנביא
כל יום הוא מתנה

החיים במרוקו

נולדתי בשנת 1954 בפאס שבמרוקו להורי, אליהו ועליזה.

אני זוכרת ילדות יפה וטובה. ההורים שלי פחדו שעם קום המדינה יתדרדר מצבם, אך אחרי זה היה שוב שקט והשתפר מצבם וגם העליה לארץ – ישראל הוגבלה, אז הם לא עלו. בשנת 1956, חזר המלך מוחמד החמישי מהגלות למרוקו, הוא הכריז על מרוקו כמדינה עצמאית והיהודים נעשו אזרחיה. המלך הצהיר שליהודים במרוקו יהיה ביטחון והגנה על חייהם ורכושם תחת המשטר החדש והם ישולבו בחברה. למרות זאת חששו הורי מהעתיד, שלא יהיו עוד פעם התנכלויות אנטישמיות נגד היהודים, שהיו מיעוט במדינה מוסלמית שבאופן הולך וגובר הקולות הלאומיים בה קיבלו השראה מהליגה הערבית.

הליגה הערבית, שכללה את כל מדינות ערב, אסרה על עליית היהודים לארץ – ישראל וכך שהעלייה לארץ הייתה בלתי – חוקית. מי שרצה לעלות היה צריך לעשות זאת דרך המחתרת היהודית במרוקו, שבאופן חשאי פעל לעלות אותם בספינות מעפילים לארץ. העלייה הייתה דרך צרפת וספרד. הורי פחדו לעלות מצד אחד ומצד שני גם פחדו להישאר, כי הרבה פעמים העיתונים הלאומיים היו שופר להסתה אנטי-יהודית וגם היה חשש שבמרוקו העצמאית מוסדות יהודיים יולאמו ויופקעו, במיוחד מוסדות הקשורים למערכת החינוך היהודית הענפה שפעלה במדינה ובאמת ככה זה היה מאוחר יותר.

באוקטובר 1960 שליש מבתי הספר של כי"ח הולאמו על ידי הממשלה המרוקאית. בין השנים 1961 – 1967 עלו לישראל ממרוקו 120,000 יהודים, תוך העלמת עין והסכמה שבשתיקה מצד הרשויות המרוקאיות, וכחלק ממבצע יכין. בשנת 1961 הוסרו רוב המגבלות על העלייה ממרוקו, לאחר שהושגה הסכמה בין ממשלת ישראל לממשלת מרוקו בנוגע לסוגיית העלייה. ההסכם בין הממשלות הושג לאחר חילופי השלטון בתוך מרוקו ועלייתו של המלך חסן השני במקום אביו מוחמד החמישי. המלך החדש שאף להתקרב למערב, ורצה לפתור את בעיית העלייה היהודית שהייתה נטל על היחסים הבינלאומיים של מרוקו. רוב המגבלות על ההגירה ממרוקו הוסרו, אבל הם לא הסכימו ליהודים לצאת ממרוקו עם הרכוש שלהם.

נס ההפלגה לארץ – ישראל

וכך עלו בסופו של דבר הורי לארץ ישראל, בשנת 1963, כאשר הייתי בת 7. עלינו בלי כלום לארץ. ההורים שלי היו צריכים למכור את כל רכושם למקומיים שידעו שהם ממהרים לעזוב, ולכן הסכימו לקנות את רכושם בזול. עליתי עם הורי לארץ ישראל באוניה. היינו אחד – עשר אחים ואחיות במשפחה, אך מאוחר יותר ארבעה מהם נפטרו (שלוש אחיות ואח אחד). אני זוכרת שבהפלגה באונייה היה מאוד קשה, כמעט טבענו בים השחור בדרך לארץ- ישראל. האונייה עמדה לטבוע, ועובדי האונייה סובבו את ההגה והשתלטו על המצב וכך ניצלנו.

עולים חדשים ממרוקו מפליגים לישראל

כאשר הגענו ארצה, רצו לשים אותנו בתל אביב, ואימא שלי, עליזה ז"ל, לא הסכימה ואמרה "רק ירושלים". קיבלנו שתי דירות (כיוון שהיינו משפחה מרובת – ילדים), ברחוב שמואל הנביא בירושלים. להורים שלי הייתה חנות מכולת. רשמו אותי לבית הספר "ספיצל" מכיתה- א' עד לכיתה- ח'. אחר- כך כבר לא המשכתי ללמוד בתיכון. הייתי צריכה לעזור בפרנסת המשפחה. ההתחלה הייתה מאוד קשה. היו פערים של תרבות, שפה והרגשנו שאנחנו מופלים לרעה בגלל מוצאינו המרוקאי. היה הרבה בעיות עם הנוער שהיה מאוד ממורמר מהמצב ומהעוני שבו חיינו.

החיים בשכונת שמואל – הנביא

בשמואל הנביא קיבלו אותנו מאוד יפה, ואני זוכרת שכולם עזרו לכולם אז. היה לנו מים בברזים, אך לא היה לנו חשמל. אז השתמשנו בפתיליות. פתילייה, הייתה כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. "קרוסין" היה הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא כונה "נפט", אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול.

מבשלות על פתיליות

התחתנתי בגיל 17, ובגיל- 18 נולדה לי בתי הבכורה. מבעלי הראשון יש לי ארבעה ילדים (שני בנים ושתי בנות). התגרשתי ונישאתי בשנית. מבעלי השני יש לי בן אחד שגר איתי כיום (הוא בן 27), ויש לי עשרה נכדים.

כל השנים עבדתי במשק – בית, בניקיונות (לא למדי כלום, כיוון שהתחתנתי צעירה). עבדתי עד לפני 7 שנים, אז חליתי בסוכרת, יש לי בעיות ברגליים ואני לא רואה בעין אחת. עברתי הרבה ניתוחים וצריך להודות לה' על כל רגע בחיים.

הזוית האישית

מוריה מינץ מתעדת את סיפורה של שולה סוליקה ביטון.

מילון

פתילייה
פתילייה היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול.

ציטוטים

”צריך להודות לה' על כל רגע בחיים“