מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מבית הילדים אל בית ההורים

אני וסבתי
סבתי בטיול שנתי
הילדות בקיבוץ של פעם

קוראים לי רונית, נולדתי בשנת 1951. אני, בעלי וארבעת ילדי גרנו בקיבוץ "מעיין ברוך". שם כולם כמו משפחה אחת גדולה וענקית, החיים של פעם בקיבוץ היו ממש שונים מהיום.

גידול ילדים בקיבוץ של פעם 

כששני ילדי הבכורים (כמובן בהפרש שנים) נולדו, במשך חודש וחצי הם נשארו בחדר הורים. לאחר החודש וחצי הזה הם נכנסו לחדר תינוקות. הם היו בחדר תינוקות משבע בבוקר עד הערב וגם ישנו בחדר תינוקות. אני הייתי לוקחת אותם כל יום והחזרתי אותם לבית התינוקות לאחר שהנקתי אותם. אחרי חצי שנה של חופשה שהייתה לי, עבדתי עד רבע לחמש בצהריים. לאחר שסיימתי את עבודתי כל יום, הייתי באה לקחת אותם עוד פעם הביתה להיות איתם, ובשבע הייתי מחזירה אותם לבית התינוקות לשינת לילה. כאשר הם גדלו הם עברו לבית ילדים. עם בתנו השלישית כבר עברנו ללינה משותפת, אז בבוקר היינו מביאים אותם לבית ילדים עד הלילה שבאותו יום. בתי הילדים לא פעלו בשבת. בשבת היה לנו זמן איכות ביחד כשהיינו הולכים לטייל כמשפחה. היינו מטיילים בחצבאני ובכל אזור הגליל. עם בתנו הרביעית זה התנהל בצורה דומה: לינה משותפת בבית ההורים ואז בבוקר להביא אותה לבית התינוקות, אחרי העבודה לאסוף אותה עד הבוקר שלמחרת. כך גם בבית ילדים כשהיא גדלה.

חינוך ושנת בר/בת מצווה

החגיגות היו לכל השכבה שחגגה בר/בת מצווה באותה שנה. זו הייתה שנה של חגיגות ומשימות, שנה של אחריות,  שנה של כיף, של ביחד, של שמחה. כל השנה נתנו להם משימות, לדוגמא: לנסוע באוטובוס לבד למקום כלשהו  ולחזור, לטייל ברחבי הארץ על פי ניווט ועוד.

בשנתם הראשונה בבית הספר, בכיתה א׳, הם למדו במעיין ברוך. מכיתה ב׳ עד י״ב הם למדו בכפר בלום. בסוף שנות לימודיהם הם עשו מסיבה גדולה לחגיגה לסוף לימודיהם (כמובן שהמסיבה הייתה פחות ״וואו״ ונוצצת מאשר כל מסיבות הסיום שיש היום). בתור נערים ונערות הם היו יוצאים מבית ההורים והיו להם חדרים לנערים ולנערות מכיתה ח', היינו נפגשים בחדר אוכל. משם הם הלכו כל אחד לצבא ומשם התפזרו. היו להם שנים בוגרות ואחריות יותר מאשר היום, בגלל כל החוויות שעברו בתור ילדים. ככה הם התפזרו, אך יש חלק מהאנשים בקיבוץ שאנחנו שומרים איתם על קשר עד היום.

סבתא רונית בטיול שנתי 

הזוית האישית

הנכדה עופרי: אני מסכמת את חווית הקשר הרב דורי כמוצלחת מאוד. המפגש גם נותן סיבות להיפגש עם סבתא או סבא. אני אוהבת להיפגש עם סבתא שלי, אני חושבת שהמפגש מאוד גיבש את הסבים והילדים, למרות שאני גם ככה מחוברת אל סבתא שלי. למדתי המון על משפחתי .

סבתא רונית: היה לי מהנה מאוד לבוא ולספר לנכדיי את הסיפורים של המשפחה שלי, נהניתי מאוד גם בטיול, גיליתי שהדור של היום ממש שונה מהדור של פעם. עברתי חוויה משמחת עם נכדיי.

הנכדה ירדן: היה לי מאוד מהנה לגלות את הסיפור האישי של סבתי, גיליתי דברים חדשים שלא ידעתי.

מילון

מעיין ברוך
הוא קיבוץ השוכן בצפון עמק החוּלה, בין קריית שמונה לדפנה, ליד נחל שניר (חצבני), ברום 200 מטר. הקיבוץ שייך למועצה אזורית הגליל העליון.

כפר בלום
כְּפַר בְּלוּם הוא קיבוץ באצבע הגליל, מדרום מזרח לקריית שמונה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון. מייסדי הקיבוץ הם עולים בוגרי תנועת הבונים מאנגליה ותנועת נצ"ח מאסטוניה, ליטא ולטביה, ששהו בהכשרה באפיקים ובבנימינה.

בית הילדים, בית התינוקות
בקיבוצים בתקופת הלינה המשותפת, זה המקום שבו הילדים היו ישנים וחיים. במקום גן של היום: סוג של פנימייה אבל גמישה יותר .

ציטוטים

”היו לילדי הקיבוץ יותר שנים בוגרות ואחריות מאשר היום, בגלל כל החוויות שעברו בתור ילדים“