מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מבטי על כפר הס

איתן, עלמה ויובל
איתן בן שנתיים, 1934
בסיפורי אני רוצה לספר לכם על כפר הס במהלך השנים

קצת עליי ועל משפחתי

שמי איתן בורד. נולדתי בשנת 1932 בארץ ישראל. הוריי קראו לי כך כי רצו שיהיה לי שם ישראלי. היה לי אח גדול שקראו לו אליעזר. הוא קרוי על שם סבא שלנו, והוא נפטר בגיל שלוש. אחרי התקרית המצערת החליטו לא לקרוא לי על שם של מישהו מהמשפחה. משמעות שם משפחתי – בורד, זה זָקָן.

איתן בן 5 עם בת הדודה מירה, 1937.

נולדתי בכפר הס ויש לי שני אחים. אחי הגדול נפטר בגיל שלוש, אז אני נחשב למעשה האח הגדול במשפחה. במשפחתי ההורים הרבה יותר סמכו עליי בתור האח הגדול, והרבה פעמים הייתי צריך להפסיד בית ספר כדי ללכת ולעזור להם במשק. הוריי היו ציונים והגיעו לארץ ישראל בשנת 1921 בראשית העלייה השלישית. הם התחתנו בארץ.

איתן בן 4 עם אמו, מינה בורד, ליד בריכת המים של הכפר, לא רחוק מהבית בכפר הס, 1938.

רעיון הקמת כפר הס

אבא שלי שמר בכרם בתל אביב (כיום נקרא המקום רחוב שיינקין). לאחר מכן עבר לעבוד בעיר פתח תקווה, שהייתה המושבה הראשונה בישראל. הוא וחברו החליטו בזמן עבודתם שהם יכולים להקים משקים חקלאיים עצמאיים בנוסף למושב (שבעתיד ייקרא כפר הס) כחלק מיישוב הארץ. זה חלק מהסיבה שבגללה הפסיקו את עבודתם כפועלים והפכו להיות עצמאיים –  במטרה להקים יישוב.

איתן בן 6 רוכב על החמור ולידו האח הצעיר, בועז פחד לרכב על החמור לכן איתן רכב במקומו. ברקע הבית בכפר הס, 1938.

הקמת כפר הס

אני נולדתי בשנה שהקימו את כפר הס. בהתחלה בנו 26 בתים ואני גרתי באחד מהם. כיום אני גר מול הבית שגרתי בו אז. כעבור כמה שנים הקימו עוד 54 בתים. את הבתים בנו קבלנים שתמורתם שילמו בעזרת הלוואות שהעניק ארגון ההסתדרות.

איתן עם אבא ניסן, אימא מינה והאח הצעיר, בועז, ליד הבית בכפר הס, 1937.

כפר הס בעברה הייתה קרויה "ארגון יזרעאל", כשהכוונה הייתה להתיישב בעמק יזרעאל. באותו זמן בשנת 1928, לא הצליחו לקנות אדמות מהערבים שישבו באזור, לכן המוסדות המיישבים מצאו עבורנו חלקת אדמה בשרון ושם הוקם כפר הס וכך עלתה ההתיישבות.

איתן בגן הילדים בכפר הס. איתן עם סינור, עומד השלישי משמאל, מחזיק פטיש על השולחן. זהו שולחן עבודה של נגרות, ששימש את ילדי הגן, 1937.

אנשי כפר הס הם אנשי העלייה השלישית, שהגיעו לארץ ישראל בין השנים 1920 – 1924, ועבדו כפועלים חקלאיים. הם התארגנו מכל קצוות הארץ במטרה להתיישב בשרון. בתחילת הדרך, כשעלו להתיישב, כל אחד קיבל שלושה דונם. בשלושה דונם בנו רפתות, לולים, שתלו עצי פרי וגינות.

תעודת אות הספורט של איתן בורד (כולל התוצאות בריצה וקפיצה), 1949.

בנוסף לכך, כל אחד קיבל מארגון הקרן הקיימת לישראל שבעה דונם נוספים לשתילת פרדסים. אספקת המים הייתה מתוך באר שחפרו בכפר.

תעודת כבוד לספורטאי איתן בורד, 1949.

בכפר בנו בתים בגודל 45 מ"ר, שהכילו שני חדרים ומרפסת. לא היו שירותים ומקלחות בתוך הבתים. בשלושה דונם שקיבלו, בנו רפתות משותפות בין השכנים וחדרון של שני מ"ר שהכיל שירותי "בול פגיעה" וטוש מקלחת. לא היה אז חלב בנמצא בכפר, לכן הביאו עזים משוויץ. העזים היו מניבות ליטר חלב ביום.

איתן, תינוק כבן שנה על זרועותיה של אימא מינה בחגיגת יום ההולדת בחצר של השכנים, משפחת בן יוסף בכפר הס, 1933.

הילדות בכפר הס

למדנו באותה תקופה בבית הספר יחד עם שכנינו מהכפר הערבי טירה, מעין ורד ומחרות. לרוב היינו הולכים לבית הספר ברגל ולבד, חוץ מאשר בתקופה בה התחוללו מאורעות שיכולים היו לסכן אותנו. אז היינו הולכים עם מבוגרים. כשהיינו חוזרים  לבד מבית הספר, לפעמים היינו הולכים אל הפרדסים שהיו בצד הדרך, יוצרים שם גומחה בחול ופותחים את הברז. היינו נשארים רק עם עם מכנסי ההתעמלות הקצרים ומתרחצים בתוך הבוץ.

איתן בסיום כיתה ו' בבית הספר המשותף למושבי גוש תל מונד. איתן בשורה העליונה, שלישי מימין עם חיוך ענק. היו לנו שלושה מחנכים: חנן הרשקוביץ יושב במרכז, במשקפיים המורה שרה כהן רובין שטיין ולידה המורה מרים, 1944.

לרוב הלכנו יחפים, שיחקנו בגולות ובחמש אבנים. את האבנים למשחק היינו מכינים בעצמנו, כמו רוב הדברים. למשל, בחג סוכות, אנחנו הילדים, היינו בונים לבד את הסוכה. אני הייתי חלק מתנועת הנוער העובד, הפעולות היו על ערכים של הקמת יישובים חדשים ובין היתר גם היינו משחקים. היינו יוצאים למחנות נוער וטיולים בארץ, שהיו בין הדברים האהובים עליי בתנועה. טיול אחד שאני זוכר במיוחד, הוא טיול מים אל ים.

איתן בכפר הס, 1947.

הלכנו מכפר ויתקין ועד לים כנרת. לא הדרכתי בתנועת הנוער, אבל עבדתי כמדריך ספורט במושב. בתור מדריך ספורט היינו מאמנים, יוצאים להליכות ועושים תחרויות בין ילדי המושב.

איתן בקורס מדריכי גדנ"ע ב"בית הגדול" ליד ביתן – אהרן, 1949.

הזוית האישית

איתן: אני מתנדב ולא סבא של אחד מהילדים. למרות זאת היה לי נהדר וכיף עם הילדים. זה נתן לי תחושת התחדשות בגלל שהם אינם נכדיי ותחושת חיבור לילדים.

עלמה: הסיפורים של איתן בליווי התמונות המחישו בצורה ברורה את חייו, והבהירו את הקשר ואת ההתלהבות שלו ממקום הולדתו.

יובל: התחברתי מאוד לסיפורים של איתן, נהניתי להקשיב לו ולהיות חלק מחוויית התיעוד.

מילון

עלייה שלישית
גל עלייה גדול לארץ ישראל, עם סיום מלחמת העולם הראשונה. החל משנת 1919 ועד 1923 בסיום המשבר הכלכלי. רוב העולים באו מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים. אומדן העולים בתקופה זו הוא כ-35,000.

שירותי בול פגיעה
בית כיסא ללא מושב. בסלנג: שירותי בול פגיעה, הם שירותים שאין בהם אסלה והמשתמש כורע מעל חור ברצפה. השם "בול פגיעה" מגיע מהצורך של המשתמש לדייק לחור.

מושבה
צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק.

הסתדרות העובדים
התאגדות מקצועית בישראל שהוקמה ב-1934 על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. מטרת הארגון היא הגנה על זכויות העובדים החברים בה ודאגה לרווחתם של העובדים על בסיס חמשת הממ"ים שהגדיר זאב ז'בוטינסקי בתורתו החברתית.

דונם
יחידת מידה עות'מאנית לשטח. היא אינה שייכת למערכת היחידות הבינלאומית, בה יחידת השטח היא מטר רבוע.

קרן קיימת לישראל
היא חברה לתועלת הציבור[2]. נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית.

המאורעות
בתולדות היישוב העברי בארץ ישראל, המאורעות הוא כינוי שניתן לסדרה של התקפות של ערביי ארץ ישראל על תושביה היהודים. המאורעות כונו על שם השנה (בלוח העברי) שבה התרחשו.

טוש מקלחת
המקלחת שמתקלחים בה בעמידה. המילה douche מוכרת גם בלשונות האירופיות ומקורה בשפה הלטינית. מן הלטינית היא הגיעה לאיטלקית ומשם לשאר השפות האירופיות. בארץ משתמשים גם בדוש וגם בטוש, אבל כל אחת מהן נהוגה במגזר אחר. נדמה שדוש היא המילה הנהוגה אצל העולים (כך המילה נהגית ברוסית) וטוש היא המילה של הצברים. מבחינה אטימולוגית, המילה המקורית בלטינית היא דוקט, ויש לה משמעות של הובלה, משמעות שנשמרה למשל בצרוף אקווה־דוקט (מוביל מים).

ציטוטים

”"הוריי היו ציונים והגיעו לארץ ישראל בשנת 1921 בראשית העלייה השלישית".“

”"היינו נשארים רק עם עם מכנסי ההתעמלות הקצרים ומתרחצים בתוך הבוץ".“