מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מאלכסנדרייה שבמצרים לארץ ישראל

אני לילאן ואור המקסימה
אני ובעלי בצעירותינו
איך הגעתי מאלכסנדרייה לארץ? ומה עבר עליי?

נולדתי במצרים בשנת 1930.

 
 
גדלתי באלכסנדרייה שבמצרים ולמדתי בבית ספר יהודי שבו למדו ארבע שפות: צרפתית כשפה עיקרית ועברית אנגלית וערבית. לקראת מלחמת העצמאות, בית הספר שבו למדתי הולאם והשפה העיקרית הפכה לערבית. בסיום לימודיי נכשלתי בכל המקצועות בעקבות הקושי ללמוד בערבית.
בשנה שלאחר מכן, קיבלתי תעודה לאחר שלמדתי עם מורה פרטי, אך תעודה זו לא אפשרה לי ללמוד בבית ספר צרפתי ועל כן נשארתי בבית. באותה השנה, אחת מחברותיי הציעה לי לעבוד בבית ספר יהודי כמורה לעברית. לימדתי בבית ספר זה כשלוש שנים. לקראת סיום שנת 1949, יצאתי ממצרים כדי לעלות ארצה, דרך צרפת, שם חיכינו לאנייה שתקח אותנו לישראל. בנמל חיפה, אספו אותי לקיבוץ עין-חרוד, ותוך פחות משבוע מיום הגעתי לארץ, כבר הייתי כבר חיילת בנח"ל. את הטירונות עשינו במחנה שמונים ולאחר שלושה חודשים נשלחנו לאפיקים להתכונן ל"עלייה על הקרקע".
 

 

 

נסענו מאפיקים עד לנגב והגענו למקום שומם מול עזה.התארגנו, הקמנו אוהלים והתיישבנו במקום שקראנו לו "קיבוץ יגב" וכיום נקרא "כפר עזה".
כעבור מספר חודשים התחתנתי ויחד עזבנו את הקיבוץ. גרנו קצת אצל ההורים ונולד הילד הראשון שלי יהודה. בעלי עבד בטל-רד במפעל לייצור טלפונים,ששם הוא צייר את לוגו החברה. לבעלי היו ידי זהב!
כשיהודה התינוק היה בן שישה חודשים עברנו לגור במושב ניצני עוז. שם, נולדו לנו עוד שני ילדות רוני ועליזה.נשארנו בניצני עוז 8 שנים, ועמם עברנו ללוד.בלוד נולד לי הבן הרביעי,ששמו ניצן.אחרי שניצן היה בן ארבע והלך לגן התחלתי לעבוד בסוכנות היהודית.במרכז קליטה.בו היו עולים מכל הארצות.עבדתי שם כאם בית עד שיצאתי לפנסיה. בתקופת הפנסיה התנדבתי ביד שרה כ- 20 שנה.
 
 
ליליאנה השתתפה בתוכנית הקשר הרב דורי במהלך שנת תשע"ג. בקיץ היא נפטרה והשאירה את סיפורה כמורשת. צוות הקשר הרב דורי משתתף בצער המשפחה – יהי זכרה ברוך. 

 

מילון

הממשלה המצרית הלאימה את בתי הספר
בבתי הספר התחילו ללמד את כל המקצועות בשפה הערבית וגם המורים הוחלפו למורים ערביים דוברי ערבית.

ציטוטים

”לא צריך לרוץ, צריך לצאת בזמן.“