מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לעולם לא ראיתי אותה עוד…

רבקה והעגלה מבן-הדוד מאמריקה
הומנה- עיר הולדתי
עגלת-בובה ובתוכה בובה הכי יקרה לי בעולם
קורותיי
אני רבקה, נולדתי ב-1943 להוריי, אסתר ושמואל הופקוביק, בעיר הומנה שבצ'כיה.

העיר הומנה בצ'כוסלובקיה
אחריי נולדה אחותי ג'יני.
לאחר מלחמת-העולם השנייה שהינו שנתיים במחנה-מעבר.
משם נסענו לקנדה , שם היו לנו בני דודים שהיו מוכנים לקבל אותנו.
לישראל עלינו בשנת 1971.
 משפחתי
נישאתי ליעקב פרידמן , בנם של זהבה וסיני.
נולדו לנו 3 ילדים ו-7 נכדים (נכון להיום).
זיכרונות ילדותי : הצעצוע הכי יקר לי
אחרי מלחמת העולם השנייה היינו במחנה-מעבר וחיכינו לעבור לארץ שמוכנה לקבל אותנו.
חיכינו שנתיים, ועדיין נתנו רק לחולים ולנשים בהריון לעלות לארץ-ישראל.
בינתיים ארזנו מכולה עם החפצים שלנו.
בין החפצים היו שני חפצים הכי יקרים לי: עגלת-בובה ובתוכה בובה הכי יקרה לי בעולם-כי זה היה הצעצוע היחיד שלי. קבלתי את שניהם מבן-דוד אמריקאי ששרת בצבא באירופה ובא לבקר אותנו.
          
                                                    עם בן- הדוד ומתנתו (בעיר קושיצה 1945 )
לצערי, כאשר פקידי המכס באו לבדוק את תוכן המכולה, דקרו את הבובה מקצה לקצה כדי לבדוק שאין  שם דברי-ערך. אני כמובן בכיתי מאד, ולעולם לא ראיתי אותה עוד.
מכולה
המכולה נסעה לארץ, ואנחנו נסענו לקנדה.
                                                     שנים מאוחר יותר עלינו לישראל.
סיפורה של רבקה פרידמן תועד במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "פלך" בירושלים , בשנת הלימודים תשע"ג , בהובלתה של הגב' שרה פרזון.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות

מילון

מכולה
תיבה גדולה, העשויה לרוב ממתכת, אותה מטעינים על כלי תחבורה נושאי משאות כגון משאיות, רכבות ואוניות משא.

ציטוטים

”לצערי, פקידי המכס דקרו את הבובה שלי מקצה לקצה כדי לבדוק שאין שם דברי-ערך.“