מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"להתראות עירק"

עזרא ודוריס
שאול אחיה של דוריס בחתונת ביתה טל
"אני ועזרא התחתנו בבית, עזרא היה בן 22 ואני בת 14"

דוריס פרח קימה, נולדה בעיירה ששמה עמרה השוכנת על שפת נהר גדול ומרהיב. לדוריס שני תאריכי לידה, 10.12.30 ו – 1.4.32. להוריה קראו ראובן ורוחמה. אביה ראובן היה מתקין גשרים ואימה רוחמה הייתה עקרת בית ובנוסף, עבדה כתופרת מהבית. לדוריס שני אחים, הבכור שמו יוסף והצעיר שמו שמעון. היא מספרת על שכנות טובה בין כלל התושבים היהודים,הנוצרים והמוסלמים של העיירה. דוריס למדה בבית ספר עממי. הילדות בעמרה הייתה מעולה, ביתה של דוריס היה בנוי בצורה מיוחדת, בסגנון של" בנייה סורית", שבו מרכז הבית היה חלל פתוח ללא גג, המוקף בחלונות גדולים והחדרים היו מסביב.

שמעון, אחיה של דוריס מתחיל ללמוד ב"אלינאס" וכמו כל ילד מעורה ומעורב שמע את הדברים שנלחשו מפה לאוזן על ה"תנועה" שהחלה לפעול בעיר ועל שיעורי העברית לנערים ונערות, על מנת לעלות לא"י שזה עתה קמה. אבל השמועות היותר מרגשות היו שחלק מהמבוגרים לומדים להשתמש בנשק ע"מ להכשירם להגן על הקהילה, כדי שלא יקרה מה שאירע בתקופת "הפרהוד". מהר מאד הוא וחבריו שהיו רק בני 12 ולכן היו קטנים בכדי ללמוד על שימוש בנשק, היו מתגנבים לסליק בשעות בין הערביים ושם קראו ספרים ולמדו על נשק ועל ה"תנועה". לדוריס היה תפקיד חשוב בחבורה של אחיה שמעון, היא שמרה מבחוץ בזמן שהם היו מתגנבים והייתה מודיעה להם אם מישהו מתקרב.

"זה זמן לספר על החתונה" – אומרת לי דוריס בזמן שאני לוגם מהתה הנפלא שהיא הכינה.

"אני ועזרא התחתנו בבית, עזרא היה בן 22 ואני בת 14. לבשתי שמלה לבנה והרב יחזקאל חיתן אותנו. אני זוכרת שראיתי את עצמי דרך ההשתקפות של משקפי הרב. לאחר מכן הגיעה כרכרה עם סוסים ואני ועזרא התיישבנו בה, טיילנו לאורך הנהר ושוחחנו על העתיד, היה מהנה מאד".

עזרא עבד כחייט, למרות התנגדותו של אביו ועם הזמן הפך לחייט מעולה.

לאחר כשנה מחתונתם של דוריס ועזרא נרצח המלך ראזי וחייהם של יהודי עירק משתנים לרעה. המלך ראזי היה חבר של הקהילה היהודית ואף חברו הטוב ביותר, שעפיק עדס היה יהודי. פורעים התנקשו בחייו של המלך ראזי ולאחר מכן תלו את שעפיק עדס, חברו. זהו היה יום שחור ליהדות עירק שהבינה שעכשיו אין להם הגנה. מהר מאד, יצאו רבבות לרחובות כדי לבכות על לכתו של המלך ואף חיברו שיר קצר לגבי המקרה.

הראשונים לעלות לא"י היו יוסף ושמעון. הם פעלו בחשאי ובהדרכת ה"תנועה". שמעון ויוסף עברו את הגבול עם אירן דרך נהר ובלי שהשלטון העירקי מודע לכך, ומשם עלו לא"י. כעבור זמן מה ממשלת עיראק הסכימה להתיר את יציאתם של היהודים מתחומה וכך החל מבצע "עזרא ונחמיה" שאורגן ובוצע על ידי ממשלת ישראל. בשלב הראשון דוריס, עזרא ומשפחתו עברו לבגדד, בשלב השני, הם טסו לקפריסין ומשם לא"י.

"היה אסור להוציא כמעט כלום, רק 5 ק"ג כל אחד, את הכסף והזהב מיד לקחו. אבל לא היה לנו אכפת כי רצינו לעזוב", אומרת לי דוריס.

בתאריך 19.9.1950, כשדוריס בת 16 הגיעו דוריס, עזרא ומשפחתו לשער העלייה שם שהו כשבועיים. מכסת האוכל לאדם בשער העלייה הייתה מאה גרם אורז, לחם חופשי וביצה אחת לשבוע. חמה של דוריס, סאלח שמו, שהיה גם דודה החליט להוסיף לשמה את השם פרח על שם אימו ז"ל ומאז קראו לדוריס, דוריס פרח.

הזוית האישית

בשלב הראשון דוריס פרח ועזרא התגוררות ברמת ישי קרוב לדודתם, סלחה. לאחר הולדת הילדים דוריס ועזרא השתקעו במגדל העמק.

מילון

בגדאד
בגדאד (בערבית: بغداد; תעתיק מדויק: בַּעְ'דַּאדּ) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 9,167,684 (נכון ל-2011).

ציטוטים

”"היה"אסור להוציא כמעט כלום, רק 5 ק"ג כל אחד, את הכסף והזהב מיד לקחו. אבל לא היה לנו אכפת כי רצינו לעזוב",“