מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

להתבגר מהר מידי

רגע חברתי עם חנה
רגע חברתי עם חנה
הילדות של חנה

סיפורה של חנה הר-זהב

נולדתי למשפחת תזלואנו, בכפר טזלאו (על יד בוקרשט) ב-1931. היינו במשפחתנו ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, וזוג הורי כמובן.

גרתי בבית מסורתי, שומר שבת וכשרות, אך גרנו כמו יהודים רבים אחרים, בין כולם.

לאבי קראו זאב, לאימי ויזלה, אחותי רחל, אחי הגדול צבי ואחי השני יוסף.

אבי היה בנאי עצמאי, שבנה מלבנים שהכין בעצמו אצלנו בחצר, והוא היה מאוד מוכר ומכובד, אפילו בנה כנסייה. עקב היותו כל כך אהוד, המשיכו לשכנע אותנו שאין לנו לפחד מהמלחמה, וכי בנו לא יפגעו.

היינו מסתובבים בכפר לכל מקום ברגל, לפעמים לוקחים רכבת כשנסענו לעיר, הכפר היה מאוד קטן. כשגרנו בכפר, חיינו ללא חשמל, עד שעברנו לעיר פיאטרה, שהייתה קרובה, בנוסף לראשונה קיבלנו מים זורמים, עד כה השתמשנו במי הבאר שבחצר.

הספקתי ללכת רק לכיתה הראשונה, לאחר מכן נאלצנו לברוח, בכיתה כמובן למדתי עם חברותי הרומניות, רובן לא יהודיות.

לקראת המלחמה, אבי החל לכסות את חלונות הבית, כדי שלא ידעו שגרים בו אנשים. בינואר 1941, הזהיר השכן את אבי כי אם לא נעזוב מיד, יהרגו את כולנו, ובאותו לילה נאלצנו לעזוב. לקחנו איתנו את כלבנו, אך השארנו את החתול.

כשהגענו לעיר, התגוררנו בבית שני חדרים, בבלוק יהודי, והיינו הולכים לאסוף מזון ממטבח ציבורי שהוקדש ליהודים. שם שהינו שנתיים, אבי התפרנס כפחח ואימי תפרה.

באותו הזמן אספו את כל הגברים למחנות עבודה, ואבי נאלץ ללכת, כך שלא ראיתי אותו לזמן רב, עד 1943, כשהצבא האדום שחרר אותנו. מיד לאחר מכן, נכנס אבי לכלא לחודשיים, על האשמות שווא. כשיצא, במפתיע, הגיע לעבודה כשוטר, וכך יכולתי ללכת חזרה לבית הספר, הפעם יהודי.

חברותי ואני, החלטנו לעלות לארץ. אמי מאוד לא רצתה שאסע, מפני שהייתי הקטנה ביותר, אבל אבי הסכים שאלמד עברית  ואעזוב לדורנה, כפר שהוקדש לתנועת הנוער הציונית, לאלה שעלו לארץ.

לאחר שמונה חודשים בדורנה עליתי לישראל, בשנת 1948. כשעלינו לישראל, במסגרת עליית הנוער, אחי כבר היה שם, הוא עלה ב-1936, כשברח ממחנה העבודה.

בארץ, הייתי קטנה ולא יכולתי לשרת בצבא, אז שלחו אותי לאלוני יצחק, יחד עם חברי. שם למדנו עברית ועבדנו. עבדתי בעיקר בטיפול בתינוקות, עד שנות השמונים. אחר כך טיפלתי בילדים בקרית גת, בנעמת, עד שנפטר בני. אז עזבתי, ופתחתי משפחתון בקרית גת.

שאר אחי ואחיותי עלו בשנת 1951, כבר הייתי נשואה עם בני הגדול. כיום אני עם נכדים ונינים רבים, ואם דבר אחד אני יכולה לתת להם, זאת העצה הבאה: להיות אדם ישר תמיד עדיף, החיים טובים יותר בדרך הישר.

הזוית האישית

איתן, ליאור ויונתן – נהננו מסיפור החיים המרתק של חנה, היא אישה מקסימה.

מילון

טזלאו
עיר ליד בוקרשט

ציטוטים

”להיות אדם ישר תמיד עדיף, החיים טובים יותר בדרך הישר“