מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לגדול במשפחת אומנה

חוה ונכדתה
חוה בילדותה
קרית אונו היא ישוב קטן ויפה

השכונה שלי
כשהייתי בת 8 עברנו לגור מרמת גן לקריית אונו. קרית אונו היא ישוב קטן ויפה.
גדלתי במשפחת אומנה. גרתי עם ההורים האומנים ששמם דויד ומרים והייתי קשורה אליהם מאד.למדתי בבית ספר ניר. בית הספר היה קרוב מאוד לבית שלי. הקולנוע היה מאוד קרוב וכל יום הייתי הולכת לראות סרטים.
למדתי לנגן בחלילית אצל צביקה כספי וכיום אני מנגנת להנאתי.
 
כשהייתי בת 9 התחלתי לנגן בכינור בעקבות אמי שניגנה בכינור בחוץ לארץ. למדתי כינור אצל אילונה פהר שלימדה את כל הגאונים במוזיקה. כל יום  נסעתי לחולון עם אבא שלי במכונית שלו. ניגנתי כל יום שעתיים  והשכנים התלהבו מהנגינה שלי. אחרי הצהריים הייתי מכינה שעורי בית ומנגנת בכינור או בחלילית. בזמן הפנוי שלי שיחקתי עם השכן שלי שקראו לו אדם ובמקרה לי קראו לי חוה. שיחקנו מחבואים גולות וקצת כדורגל.
שיחקתי גם עם חברתי, השכנה שלי, שקראו לה הניה.
 
היה לי שכן שקראו לו רמי וכל יום אמא שלו הייתה מביאה לנו גולש הונגרי כי היא הייתה הונגריה ואהבנו אוכל הונגרי,  למרות שההורים האומנים שלי היו פולנים גרמנים הם אהבו את האוכל ההונגרי. אמא שלי הכינה אוכל פולני ורציתי לעזור לה אבל היא העדיפה שאני רק אלמד ואסתכל איך היא מכינה את האוכל. הלכתי עם אמא שלי הרבה לסופר מרקט והייתי עוזרת לה לסחוב את הסלים.
אני וההורים שלי היינו נוסעים לקונצרטים בהיכל התרבות. לא רחוק מהשכונה שלי היה בית כנסת ובכל יום שישי הייתי הולכת ושומעת את התפילות למרות שלא היינו דתיים אבל שמרנו מסורת וגם הרב היה שכן שגר לא רחוק מאתנו וכיבדנו אותו.
היו כמה מורות שגרו ליד ביתי. המורה לאנגלית והמורה לחשבון. לפני כמה שנים עשינו פגישת מחזור 60 שנה לבית הספר היסודי. זאת הייתה חוויה אבל לא זיהינו אנשים כי הם השתנו עם השנים. היו דברים מרגשים ולעומת זאת היו גם דברים לא שמחים (עצובים) כיום חלקם אינם בחיים או מבוגרים יותר. כיום יש לי קשר טלפוני עם השכנה שלי מלפני הרבה מאוד שנים. בבית הספר השכונתי היה לי ידיד בשם רענן ובתיכון הוא עבר למקום מגורים אחר ומאז לא ראיתי אותו. לאחר כמה שנים כל פעם אני ובעלי והבנות היינו מבקרים את הבית של ההורים האומנים בשכונה. בקיצור היה כיף לגור בשכונה.
הבית שגרנו בו עבר שיפוץ והתחלק בירושה לשתי האחיות החורגות שלי. גם אני רציתי חלק מהבית אבל לא הגיע לי מבחינה חוקית. הייתי מאוד קשורה לבית כי חונכתי וגדלתי בו ועד היום הוא נשמר לי בלב. כל הפרחים, העצים והגינה נשמרו עד היום. מזמן לא הייתי בשכונה וכיום אני רוצה לבקר בשכונה הזאת.
 
השירות צבאי
 
חוה בצבא

חוה בצבא
בהגיעי לגיל 18 התגייסתי לצבא. שירתתי בממ"רם שפירושו מחלקת מחשבים בעיר ברמת גן. בצבא למדנו גם על הנשק. היינו שומרים בלילה והיינו מפחדים  אבל הבסיס שלנו היה בתוך ישוב כך שגם הנשק שמר עלינו וגם על האנשים שבישוב.
במהלך השירות למדתי בקורס מחשבים והייתה לנו מורה מאוד מלאה, שמנמנה. היא הייתה אישה מקסימה ומצחיקה ולא הסתכלנו על המראה החיצוני שלה אלא על הפנימיות והטוב לב שלה. 
בבסיס היה לי פעם סיפור והוא:
 
יום אחד באתי לבסיס עם סיכה בצבע זהב והיה רס"ר מאוד קשוח. הוא העיר לי "למה את באה בסיכה בצבע זהב, זה אסור" ןעניתי לו שלא ידעתי שאסור. הוא רצה להגיש עלי תלונה, שאהיה  על תנאי ואם עוד פעם אבוא עם סיכת זהב אקבל ריתוק. פחדתי ומאז לא באתי עם סיכה בצבע זהב אלא רק עם סיכה כסופה.
מאד נהניתי מהממתקים שהיו בשקם אבל השתדלתי לא לאכול הרבה כדי לא להשמין. הייתה חיילת שעבדה בשקם ויום אחד סיפרו לנו שכשהיא חזרה הביתה בדרך עבר אוטו ופגע בה והיא נהרגה. היה לנו מאוד עצוב כי היא הייתה חסרה לנו והיא תישאר בזיכרוננו. סיימתי את השירות הצבאי בדרגת רב"ט, שירתתי בצבא שנתיים 
 
הקיבוץ
בגלל אחותי חוה הג'ינג'ית, שגם במקרה קראו לה חוה,  קראו לי חוהל'ה כדי שלא נתבלבל. עד היום היא גרה בקיבוץ דביר. היא התחתנה עם משה ונולדו להם שלושה ילדים. כל פעם הייתי באה לבקר את אחותי ונשארת לישון אצלה, טיילתי בקיבוץ ואהבתי לראות את הפרות, את הבריכה, את העצים והפרחים ואת פינת הליטוף (של החיות). כשאחותי התחתנה, בחתונה,  אהבתי לראות שהסיעו אותם בטרקטור. כיום זה לא כמו פעם,  כיום עושים חתונות באולמות.
עד היום היא גרה בקיבוץ עם הנכדים שלה. אחותי אילנה עברה לגור בקיבוץ רמות מנשה עם בעלה צבי. הייתי באה לבקר אותם עם אימא ואבא. אהבנו לטייל בקיבוץ ולאכול בחדר האוכל.  יום אחד אחותי אילנה החליטה לעזוב את הקיבוץ ולעבור לקיבוץ מגן. היינו באים לבקר בקיבוץ מגן. לימים גילו שלבן  הגדול שלה יש ניוון שרירים ולכן הם עברו לגור באוסטריה. היה לי מאוד עצוב.
 
החגים בקיבוץ דביר היו מיוחדים ומענינים מאוד. כל משפחה הייתה מארחת  את כולם את הסבים והסבתות והילדים הקטנים, הדודים והדודות. הילדים  של הקיבוץ היו מציגים הצגה של משמעות החג. אהבתי לישון אצל אחותי חוה ולא רציתי לחזור הביתה. הרגשתי שהיא אחותי לכל דבר.
 
על הטרקטור

על הטרקטור

היינו שרים שירים בכל חג.

אהבתי ללכת גם לבריכה של הקיבוץ.
כיום אני ממשיכה לבקר את אחותי חוה בקיבוץ. עם אחותי השנייה אילנה אני לא כל כך בקשר מסיבות  אישיות.
לסיכום אני אוהבת מאוד את החיים בקיבוץ למרות שלא חייתי בקיבוץ אלא רק ביקרתי בו.
 
העשרה
קריית אונו: " קריית אונו היא עיר בבקעת אונו, מחוז תל אביב בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1992 ולפני כן פעלה כמועצה מקומית….היישוב המודרני הוקם בשנת 1940, כאשר ביוזמת המרכז החקלאי התארגנו 40 משפחות שביקשו להקים לעצמם שכונה חקלאית סמוך לכפר אז"ר. לשם כך, נרכשו אדמות מן הערבים שישבו בכפר עאנה ובאל-ח'ירייה. היישוב החדש נקרא "כפר אונו". בשנת 1949 הוקם בכפר בית הספר היסודי הראשון ניר. בשנת הלימודים תשע"ד למדו בו כ-700 תלמידים". ויקיפדיה
תשע"ו 

מילון

משפחת אומנה
משפחה אומנת היא משפחה המקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני לתקופה מסוימת, מתוך מטרה לתרום להתפתחותו הגופנית, הרגשית והחינוכית.

קריית אונו
קריית אונו היא עיר בבקעת אונו, מחוז תל אביב בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1992 ולפני כן פעלה כמועצה מקומית....היישוב המודרני הוקם בשנת 1940, כאשר ביוזמת המרכז החקלאי התארגנו 40 משפחות שביקשו להקים לעצמם שכונה חקלאית סמוך לכפר אז"ר. לשם כך, נרכשו אדמות מן הערבים שישבו בכפר עאנה ובאל-ח'ירייה. היישוב החדש נקרא "כפר אונו". בשנת 1949 הוקם בכפר בית הספר היסודי הראשון ניר. בשנת הלימודים תשע"ד למדו בו כ-700 תלמידים.

ציטוטים

”הייתי מאוד קשורה לבית כי חונכתי וגדלתי בו ועד היום הוא נשמר לי בלב.“