מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לאכול בעזרת הדימיון

סבא דוד סבתא עדנה ושחר בייזר
מחנה אוהלים בפרדס חנה
סבא דוד מספר תקופות ההשרדות בגלגול משפחתו

מלחמת העולם השנייה 
סבא אליעזר, אבא של סבא, סיפר שבתקופת מלחמת העולם השנייה, עקב מחסור באמצעים ובמזון, הם היו לוקחים פרוסות לחם, נעמדים ליד דלת של אטליז ואוכלים את הפרוסה עם הריח של הבשר שיוצא מהאטליז.   
סבא אליעזר גויס לצבא הרוסי שנלחם בגרמנים. במהלך השירות הוא נפצע ברגלו ובגלל זה היה צריך ללכת עם נעל מוגבהת.
 
סבתא עדנה מספרת על אמא שלה, שבמלחמת העולם השנייה בעלה נעצר והושם בכלא בגלל פעילות מחתרתית. בלילות אמה הייתה זוחלת מתחת לקרונות רכבת כדי שלא יראו אותה ברחוב ומגניבה לו אוכל. את האוכל היא השיגה מהפרטיזנים.
 
העלייה לארץ – בשנת הקמת המדינה
כשסבא דוד היה בן חצי שנה משפחתו עלתה לארץ מאיטליה, בשנת 1948. המשפחה נקלטה על ידי משפחה ותיקה בת"א. הם נתנו להם חדר גדול, שהיה בעבר אורוות סוסים בחצר הגדולה.
 
כשסבא היה בכיתה א' הם עברו לגור בבית עם שני חדרים בנווה צדק יחד עם סבא רבא שלו. המטבח של הבית היה צריף בחוץ אשר נבנה סביבי גזע עץ תות ענק. גדר חצר הבית גבלה עם חצר בית הספר "תחכמוני" וסבא היה רץ לכיתה בדילוג מהגדר ממש עם הישמע הצלצול בתחילת היום.
 
ההורים ואחיה הבכור של סבתא עלו לישראל בשנת 1948 מרוסיה, אליה הם ברחו בזמן מלחמת העולם השנייה מפולין. הם הגיעו למחנה אוהלים שנקרא בזמנו "מחנה עולים" בפרדס חנה. כעבור חצי שנה ביקשו הלוואה מהמדינה ועברו לגור במושב עין עירון שם הם גרו בצריף ועבדו בחקלאות.
 
סבתא שלי נולדה  ב- 1950 בחדרה. בגיל שנתיים המשפחה עברה לגור בפרדס חנה ברחוב חדש ללא חשמל ללא כבישים עם המון חולות מסביב, סבתא שלי נהנתה לשחק ולגלוש בחולות. המשפחה נשארה לגור בפרדס חנה כל השנים.

ילדותה של סבתא בפרדס חנה
סבתא עדנה מספרת על מזכרת יפה מילדותה: כשהייתי ילדה קטנה אחי שמר עליי (בבית ילדותי בפרדס חנה). באחד הימים הגיע צלם שהציע לצלם אותי בסדרה של תמונות. אחי בלי לחשוב פעמיים הסכים, הלביש וסירק אותי יפה והצלם צילם. כעבור שבועיים הצלם הגיע עם התמונות וכמובן ביקש עבורן תשלום. אמי מאוד הופתעה ושילמה לו.
 
סבתא עדנה בצעירותה בפרדס חנה

סבתא עדנה בצעירותה בפרדס חנה
 
כשהייתי  בכיתה ח' היה לי מנוי לעיתון ילדים והיתה שם כתבה של ילדה בשם רותי שלמדה בבית ספר בפנימייה. החוויות שהיא סיפרה כל-כך מצאו חן בעיני שהחלטתי שגם אני רוצה ללמוד בבית הספר הזה. הורי הסכימו שאלמד בבית הספר הזה ואכן למדתי בו והכרתי את רותי וגם אני נהניתי מהלימודים במקום.

מילון

סבצ'קה
כלב (ברוסית)

ציטוטים

”מי שאין לו ראש יש לו רגליים, מי שלא עושה לא טועה“