מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כך בילינו בימי ילדותנו

סבא נחמיה אני מיקה סבתא שרהלה
סבתא בשנת 1950 בגן הילדים
סיפור ההווי ומשחקי הילדות במושב חרות

אנחנו

אנחנו גדלנו במושב חרות בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים. מרבית האמצעים הטכנולוגיים שמאפשרים תחבורה ותקשורת לא היו קיימים. המצב הכלכלי היה שונה מזה שקיים היום והורינו היו עסוקים בעבודת החקלאות והמשק ברוב שעות היממה ולא היה להם זמן רב להיות אתנו. את זמננו הפנוי חילקנו בין עזרה להורים לבין משחקים עם החברים. בגדים חדשים היו במחסור. את רוב הבגדים שלנו תפרו אמותינו ולעתים קיבלנו משלוחי ביגוד מן הדודים בחוץ לארץ.

בגדי חורף, מהדודה באפריקה

רוב המשחקים שלנו היו מבוססים על חומרים וחפצים שמצאנו בסביבה. בנינו לעצמנו את אביזרי המשחק. למשל: בובה מסמרטוטים, קוביות משאריות של נגריה שניסרנו בעצמנו. כדורגל אמיתי היה נדיר ולרוב שיחקנו עם כדור סמרטוטים. את רוב זמננו הפנוי ובעיקר בערבי שבת היינו מבלים בפגישות עם חברינו במושב:

בערבי שבת היה הנוער מתאסף במועדן ורוקד ריקודי עם כמו קרקוביאק, צ'רקסיה, הורה, הרועה הקטנה…

את הריקודים למדנו מבנות המושב המבוגרות. רקדנו לצלילי תקליטי הפטיפון וניגון מפוחית הפה של אביק נחודקין. על מנת להשיג פטיפון הכרזנו על גיוס קטיף תפוזים בפרדסי המושב.

מוקדם מאד התחלנו לנהוג בטרקטורים של הורינו ובהם היינו נוסעים לערבי ריקודים גם בעמק חפר, ההתאספויות הללו נקראו "ערב סניף". חלק מאיתנו השתתף בסמינרים לריקודים של תנועת המושבים בבית ברל עם גדולי המרקידים בישראל (תרצה הודס, רן אלדמע…).

מקום בילוי נוסף היה בריכת המים שליד המועדון. לא הקפידו אז על כללי בטיחות ואל גג הבריכה היינו מטפסים על סולם רעוע. את הזמן העברנו בסיפורי "צ'יזבאטים"- סיפורי כזבים מפחידים. שם גם התחילו הזוגות הרומנטיים הראשונים.

צורת בילוי אחרת היתה להסתובב בלילות בין החצרות ולחפש פירות שהבשילו. היינו "מתגנבים" לעצים עם פירות מיוחדים כמו: פיג'ויות, משמשים, תפוחי עץ, אגסים ושזיפים.

סבתא מספרת: ערב אחד נכנסנו למטע של תפוחי עץ וזללנו תפוחים, לפתע משהו מהילדים הודיע שבעל המטע מתקרב. ברחנו במהירות ותוך כדי ריצה ענף מהעץ שרט לי את העין. כמובן לא סיפרתי למה זה קרה, ועד היום יש לי צלקת בעין. גם לשדות היינו הולכים ו"סוחבים" פירות וירקות.

סבא מספר: זכור לי במיוחד הסיפור של מקשת אבטיחים: בערב בזמן הבשלת האבטיחים היינו הולכים למקשה וקוטפים אבטיחים, מפצחים אותם על שטוצר (צינור המים), ואוכלים את "לב" האבטיח. לפעמים היינו גורמים נזק כספי לבעל המקשה, ואז היו מחפשים מי גנב את האבטיחים והעונש היה לא לצאת ביום שישי לערב התאספות.

אחרי המטלות במשק ובבית שקיבלנו מהורינו היינו יוצאות לעץ הדומים (שיזף) כדי לקטוף ולאכול את הפירות. סבתא מספרת: היינו מגיעות עם מגרפות בשביל להגיע לפירות, ופעם אחת מגרפה הגיע בטעות לראשי.

עץ הדומים

 

במה שיחקנו:

·         כדורגל:

היה הענף ספורט הראשון. המגרש היה משטח ריק עם חול, שהיה גם מקום הקרנת הסרטים בקיץ. היינו מבוססים בחול העמוק ומשחקים בכדור ישן שהיה ממולא בסמרטוטים, מאוחר יותר הופיע כדור העור שבתוכו פנימית והוא נשרך בשרוכי נעליים. אז למדנו את כל הביטויים הלועזים של המשחק כמו גול, פנדל, פאול, קורנר (קרן), אופסייד (נבדל).

·         כדורסל:

לימים נבנה המגרש כדורסל ליד המועדון וכדורסל נהיה המשחק "הלאומי" של המושב. מאוחר יותר עוד כשהיינו ילדים בחרות צמחה נבחת כדורסל מהוללת ברמה לאומית.

·         טיירות – הפרחת עפיפונים מתוצרת עצמית:

סבא מספר: באחד החגים בא חבר מהעיר ולימד אותנו להכין "טיירות"- עפיפונים. לקחנו קנים ("בוּסים") ופיצלנו אותם למוטות דקים. את המוטות קשרנו בצורת כוכבית והדבקנו עליה נייר פרגמנט כך שיצא עפיפון בצורת משושה. עבדנו שבוע על הטיירות ובסוף יצאנו לשדה הפתוח להעיף את העפיפונים אבל היה יום חם והאוויר עמד והטיירות לא התרוממו.

·         "ארצות" עם אולר:

היינו מצירים על אדמה רטובה מעגל וחוצים אותו לשנים (לשני ילדים) כול פעם ילד אחר היה זורק את האולר ותוקע את האולר בחצי של חברו ו"כובש" ממנו שטח מהמעגל.

·         "פיקולו פיקולו":

בפעולות נוער היינו משחקים סביב שולחן "פיקולו פיקולו". אחד הילדים אמר "ניצב, שטוח, מגדל" וכולם היו צריכים לעשות עם הידיים את התנועות לפי דבריו. הוא היה עושה תנועה אחרת בשביל לבלבל את המשחקים.

·         רוגטקה:

סבא מספר: רוגטקה הינו בונים מענף מפוצל ורצועות גומי מפנימית של אופניים. אני הייתי קלע מצטיין וגם בניתי רוגטקות לחברים.

·         טלפון שדה מקופסאות:

סבתא מספרת: לחברה השכנה שלי היה עץ פיקוס גדול שהיינו מאוד אוהבים לטפס ולשחק שם. אחד המשחקים היה להכין טלפון שדה מקופסאות, אחד הילדים היה עומד למטה והילדים שלמעלה היו "מתקשרים מטלפון השדה". כשהחוט בין שתי הקופסאות היה מתוח אפשר היה לשמוע אחד את השני.

היינו גם מחכים למשאיות שמובילות אופנת שדה, על העץ ובזמן שהמשאית עברה היינו לוקחים מקלות ומפילים אפונה מהמשאיות. כשירדנו היינו אוכלים את האפונים.

·         "מחתה וגלגל":

סבא מספר: הייתי אלוף במחתה וגלגל. בניתי בעצמי את המשחק. זה היה אחד התחומים שבהם הצטיינתי לעומת כל סוגי הספורט והמשחקים שבהם הייתי חלש. המשחק בנוי מחישוק שפורק מאופני ילדים ומוט ברזל של בניין שמעוצב כך שבעזרתו הייתי דוחף את הגלגל, ומבצע תעלולים.

מחתה וגלגל

 

·         תחרות עוגות בבוץ:

סבתא מספרת: אחרי שהיינו גומרות את העבודה בבית ובמשק נפגשנו כול החברות השכנות למשחקי רחוב. אחד המשחקים הראשונים שאני זוכרת הוא תחרות עוגות בוץ מקושטות.

היינו לוקחות קופסאות מתכת ריקות ממלאות בחול רטוב מהדקות ומקשתות בעלי כותרת צבעונים מהפרחים שגדלו לנו בגינה.

·         הקומקום שלי:

היינו יושבים בקבוצה וזוג ילדים היה יוצא החוצה. הילדים שיצאו היו צריכים למצוא מילים נרדפות למשל סל (כדורסל) וסל (קניות) או כדור (לבליעה) וכדור (משחק) כשהילדים נכנסו הם היו מתארים כול אחד את משמעות המילה שלו. קבוצת הילדים היו צריכים לנחש לאיזה מילה הם מתכוונים.

היו עוד משחקים רבים שבהם שיחקנו. חלק מהם משחקים גם היום. מיקה מספרת: על חלק מן המשחקים שמעתי לראשונה רק בעבודה המשותפת.

רשימה חלקית של המשחקים:

טלפון שבור, קדרים באים, חמור ארוך, סמל, מחניים, חמש אבנים, קלאס, שלושה מקלות ("שלוש מקלות"), דודס (צוי), קביים קופסאות, סבתא סורגת, מחבואים, תופסת, "עמודו", קליעה לסל, דוק, דמקה, איקס מיקס דריקס…

 

 

הזוית האישית

סבא וסבתא: נהנינו מאד לעבוד ביחד עם נכדתנו. העבודה המשותפת החזירה אותנו לימי ילדותנו והדגישה את ההבדל הגדול בין הדורות. במהלך העבודה גיבשנו שפה משותפת בין דורית, הוספנו ידע טכני וחווינו אוירה יצירתית. אנחנו מאחלים לנכדתנו ולנו המשך של שיתוף והנאה ביחד.

מיקה: היה לי מאוד כייף לעבוד אתכם. למדתי מכם הרבה על הילדות שלכם על משחקים מפעם על הילדות שלכם ועל חרות. אני מקווה שתהיינה לנו עוד עבודות משותפות ביחד.

מילון

"ערב סניף"
ערב בילוי בריקודי חברה

ציטוטים

”את זמננו הפנוי חילקנו בין עזרה להורים לבין משחקים עם החברים.“