מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יש מאין: ציונות והגשמה

אורן נכדי ואני מתעדים סיפורים
אני בילדותי כוכי (טרי) בכר
הכרת הטוב, ערכים ושמירה על אחדות המשפחה

שמי כוכי מזרחי נולדתי באיסטנבול בתאריך 10.10.1954 להורי אלברט ודונה בכר.

הוריי דונה ואלברט בכר ביום נישואיהם בטורקיה

עלינו ארצה בחודש מרץ בשנת 1961 עם אחותי הבכורה סוזי. העלייה לארץ ישראל באה מיוזמתו ורצונו של אבא בלבד שהיה ציוני מסורתי שפחד מאוד מההתבוללות. אימא, לעומת זאת, העדיפה את חיי התרבות, חיי השפע והנוחות באיסטנבול, אך האהבה והכבוד ההדדי בזוגיות שלהם, הביאה אותם להחלטה משותפת שהם עולים ארצה, בתנאי שיוכלו להתגורר בדירה עם מים וחשמל. אוהל ו/או צריף לא באו בחשבון. אבא בא לתור את הארץ בשנת 1948, ופעם נוספת בשנת 1956 ורק בשנת 1961 עלינו ארצה.

אני בילדותי כוכי (טרי) בכר

חווינו תקופה קצרה של קשיי קליטה בגלל השוני בתרבות, בלבוש ובגלל קשיי השפה. אך מהר מאוד התאקלמתי והייתי "צברית". השתתפתי בחוגי העשרה, ניגנתי בתזמורת הנוער של חיפה, הייתי חניכה ומדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד.

בבוא היום, התגייסתי לצבא. סימני הילדה שעלתה מאיסטנבול, נעלמו ולא היו.

אבי מצא עבודה בחברת ג'סקו כמנהל חשבונות אך המשכורת הייתה משכורת מינימום שמאוד הקשתה על חיי היומיום. גרנו בבית קטן, חם ומפנק. בדרך צרפת 36א בקרית שפרינצק. סביבה שהעניקה לנו ילדות מאושרת ועשירה במשחקי חצר וחברותא עם ילדי עולים מפולין, גרמניה, רומניה, עיראק וטורקיה. ערב רב של שפות ומנהגים שהעשירו והמתיקו לנו את החיים.

בבית מוזיקה בכל השפות ובכל המקצבים התנגנה מבוקר עד ערב. אימא שהייתה עקרת בית, הייתה "אשת חייל".

ככל שעוברות השנים, אני למדה להעריך יותר ויותר את כל מה שההורים לימדו אותי, ולו רק מתוך הדוגמא האישית שלהם איך לחיות את החיים בתנאים וביכולת כלכלית מצומצמת, את מה להעריך ולהעצים, על מה לשים את ההדגשים. את כל הדברים הקטנים כגדולים הבונים זוגיות נכונה,משפחה חמה ואוהבת המקנה ביטחון ושייכות.

קיבלתי ארגז כלים מלא ועשיר בערכים של נתינה, כבוד ואהבה, ערכים של חריצות והשקעה, לדעת ליצור יש מאין, תמיד להביט על חצי הכוס המלאה ולברך על מה שיש. אימא ידעה לעשות כל-כך הרבה מכל-כך מעט.

שולחן האוכל, היה ה"דבק" שחיבר את המשפחה ויצר שיח ושיתוף חוויות, בימי חול כמו גם בימי שבת וחג. תמיד עמוס בשפע מטעמים שבאו מהשקעה של שעות עבודה רבות. ולשאלתנו איך? מאיפה היה?

תמיד אמרה אמי שהמתכון להצלחה הוא חיוך, קורטוב של אהבה חריצות והתמדה.

הילדות שלי הייתה ילדות פשוטה, בבית מלא אהבה. נהנינו מיופיים של דברים קטנים: מהליכה בשבילי הוואדיות בחיפוש אחר רקפות וכלניות, ממשחקי חצר עם חברים בשכונה, מדמי כיס שהספיקו לחצי מנת פלאפל ומקנייה של חולצה ומכנס בחגי תשרי ופסח. לא היו חיי שפע, אך תמיד הייתה שמחה.

קיבלתי הרבה "מתנות בחיים" שלי ועל זה תמיד אומר "ת ו ד ה". זכיתי בהורים מיוחדים, שהיו מורי הדרך שלי והם מלווים אותי בשביל החיים שלי יומיום, זכיתי באחות אוהבת, זכיתי בנסים, אהבת-חיי שאתו בניתי בית והקמנו משפחה.

נסים ואני ביום החתונה

כאן נולדו ילדי: לימור, אלון וטל. לימים הקימו משפחה: לימור ואופיר לוי, אלון ושרון מזרחי, טל ונדב מאיוסט. כאן נולדו נכדיי: אלמוג, אורן, אריאל, אילון, אגם, ארבל, הדר ודקל.

עם ילדיי המקסימים: לימור, אלון וטל
נסים ואני עם הנכדים המקסימים שלנו

כל תקופה בחיים היא יפה, מעניינת, מאתגרת ומלמדת. מילדות, נעורים, בגרות וזקנה. מביטה באהבה ושמחה על החיים ואומרת תודה על מה שיש ומה שאין.

בני משפחתי האהובים

הזוית האישית

כוכי: כולי התרגשות וגאווה על ההזמנה של אורן להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" המקרבת לבבות, מעניקה לנו טעימות של זיכרונות ילדות ומדגישה את החשיבות של משפחה וערכיה.

אורן: היה לי כיף מאד עם סבתא, להיזכר ברגעים יפים מילדותה וללמוד על העבר והמשפחה שלי. נהניתי מאד להיות אתה במפגשי התכנית ולחזק עוד יותר את הקשר הנפלא שלנו.

מילון

התבוללות
קשרי נישואים של יהודים לגויים

ציטוטים

”המתכון להצלחה הוא חיוך, קורטוב של אהבה חריצות והתמדה.“