מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ימי הילדות של סבתא שולי

אני סבתי ואחותי בערב חג
סבתי כאשר הייתה בת שנתיים
זכרונותיה של סבתא שולי מילדותה

שמי שולמית רוגל, נולדתי כבת בכורה בשנת 1943 במחנה פרמונטי באיטליה לאימא אירן (רחל) ואבא ארפי (אהרון) פרידמן. אימא סיפרה לי שהיה ברור לה שתיוולד לה בת ושמה יהיה שולמית, היא פשוט אהבה את השם.

האמת שהייתי צריכה להיוולד בישראל ולהיות צברית, ההורים שלי יצאו מצ'כוסלובקיה בקבוצה של צעירי בית"ר בשנת 1940 על האונייה פנצ'ו בדרך לנתניה אשר בארץ ישראל. לאחר מסע שנמשך מספר חודשים, הרבה תלאות בדרך, האונייה עלתה על שרטון ליד אי קמילה ניסי באזור איי יוון, מלחמת העולם פרצה בינתיים וחיל הים האיטלקי הציל את הקבוצה.

הקבוצה הייתה באי רודוס שנה וחצי ואז העבירו אותם למחנה פרמונטי בדרום אטליה, שם הוריי התחתנו ואני נולדתי ביוני שנת 1943. בשנת 1944 עלינו לארץ לעיר נתניה, הייתי בת שנה. גרנו ברמת זאב, שכונה קטנה עם בתי קרקע. היינו עולים חדשים בשכונה של משפחות ותיקות יותר. גרנו בדירת חדר בחצר של משפחה ותיקה וכעבור זמן עברנו לדירה של שני חדרים ומטבח בחצר סמוכה, השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית. אני זוכרת שאימא הייתה רוחצת אותי בקערה גדולה, את המים היו מחממים על פתיליה או על פרימוס שפעלו על נפט, לכל המשפחות היו ילדים בגילי ולהם היו אחים גדולים שנולדו לפני המלחמה.

אימא עבדה כתופרת והביאה מכונת תפירה מצ'כוסלובקיה ואבא התחיל לעבוד בבית חרושת ליהלומים, תעשייה שפיתחו בנתניה והיא נקראה עיר היהלומים.

משחקי הילדות של סבתא

היינו שישה ילדים בשכונה בני אותו גיל ותמיד למדנו ביחד אפילו הלכנו לאותו גן, גן גבע. בכיתה א'-ב' בבית ספר ביאליק הקטן ברחוב גבע, כשעלינו לכיתה ג', העבירו אותנו לבית ספר איתמר שהיה בית ספר גדול וחדש ורחוק. אני זוכרת שאת רוב שעות היום לאחר המסגרת החינוכית בילנו בחוץ בחצרות במשחקי חוץ תופסת, מחבואים, חמש אבנים ומקלות, וטיפסנו על עצים, לא היו לנו מסכים. כשהייתי בת 4-5 הבריטים היו בארץ, כיתה של חיילים בריטים התמקמה ליד השכונה שלנו ברמת זאב והקיפו את עצמם בגדר קונצרטינה אני זוכרת שאנחנו ילדי השכונה הלכנו אליהם והם היו מכבדים אותנו בסוכריות. כל יום היינו מחכים לצלצול של עגלת מוכר הקרח, לא היו מקררים חשמליים וקיררו את האוכל עם קרח.

חג שבועות

זכרונות ילדות משמעותיים

בשנת 1950, כשהייתי בת שבע נולדה לי אחות בשם ורד. זו הייתה תקופת הצנע בה כל משפחה קיבלה תלושים לקניית מצרכי מזון חיוניים. אנחנו קיבלנו באותה תקופה חבילות מדוד מאמריקה, חבילות מזון ובגדים וקיבלתי בובה. הייתה לי הבובה הכי יפה בשכונה ושמלות מאוד יפות ובסך הכל זו הייתה תקופה שבה היה מחסור גדול כאן בכל התחומים.

כשהייתי בת 9 קרה לנו אסון גדול, אבא נפטר ואימא הייתה צריכה לעבוד הרבה יותר. היא יצאה מהבית לתפור בבתים של אנשים והשכנה שמרה עלינו. היא הייתה החברה הכי טובה של אימא והבת שלה הייתה החברה הכי טובה שלי. בהמשך עברנו לדירה שההורים שלי קנו עוד לפני שאבא נפטר, הלכתי לתיכון והייתי בצופים. כשהייתי בת 11 וחצי אימא התחתנה שוב עם אלמן, קיבלנו אבא טוב שאהב אותנו מאוד וקיבלנו שני אחים שכבר לא גרו איתנו.

ואחר כך ילדות רגילה של נוער עם תנועת נוער מסיבות בילויים ולימודים…

עם הוריי

 

 

הזוית האישית

סבתא שולי: בחרתי להתמקד בסיפור הילדות המוקדמת שלי שהיא כל כך שונה מהילדות של טל. נהניתי לשתף אותו בחיים שלי באותה תקופה, נהניתי לשקף לו את החיים שלי שהם כל כך שונים מהחיים שלו היום. היו לטל הרבה שאלות בקשר להרבה מושגים שהוא לא מכיר והוא אף הביע רצון לנסוע איתי לטיול שורשים לאיטליה. בסוף החוויה שלי הייתה טובה ומקרבת.

טל: אני מאוד נהניתי לדבר עם סבתא שלי ולשמוע על חוויות הילדות שלה שהיא כל הזמן מספרת לנו, על התקופה בלי מסכים ואיך זה היה ועכשיו. באמת הזדמן לי לשמוע על זה ואני באמת חושב שזו חוויה מאוד מרגשת וכיפית ומאוד מקרבת בין סבתא לנכד. אני רוצה להגיד שהיה לי ממש כיף לעבוד איתה אני אוהב אותה מאוד.

מילון

קונצרטינה
כלי נגינה (ממשפחת כלי המפוח) הדומה לאקורדיון, אך קטן ממנו.

ציטוטים

”אימא סיפרה לי שהיה ברור לה שתיוולד לה בת ושמה יהיה שולמית, היא פשוט אהבה את השם“