מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות שלא הייתה

סבתי מרים,סבי,אחי,בן דודי ואני
הסיפור "ילדות שלא הייתה"
סיפור אישי על תקופה קשה
סבתי מרים היא אמו של אבי, גרה היום עם סבי ברמת גן. לפני מספר שנים החליטה סבתי לשמור את סיפור חייה שלא אהבה לספר אותו לאחרים ולכן החליטה לכתוב ספר המתאר את סיפור חייה וקראה לספר " לדות שלא הייתה".
 בעבודה זו אני כותב את הדברים העיקרים שעברו עליה מילדותה ועד עלייתה לישראל.
סבתי נולדה בעיר חלם שבפולין בשנת 1937. בעיר חלם הייתה קהילה יהודית גדולה שעסקה בעיקר במסחר ובתי דפוס ואפילו היו בנקים יהודים. בעיר היו גם בתי ספר, ישיבות וגם שלשה עיתונים ביידיש, כך שחיי היהודים שם בכלל לא היו רעים.
משפחתה של סבתי הייתה די גדולה בחלם, אולם כשפרצה המלחמה חלק מדודיה נספו במלחמה, חלקם ברחו לאמריקה ומי שנשאר בפולין פשוט ברח לרוסיה. חלם נכבשה ב 1939 על ידי הגרמנים, עשרות יהודים נרצחו וחלקם נכלאו בגטו. בשנת 1942 גורשו כ- 4300 יהודים למחנות מוות שלשם נשלחו גם הסבא והסבתא של סבתי.
ב- 1939 הבינה משפחתה של סבתי שהמצב בחלם אינו טוב והחליטו לעזוב את העיר בכדי להציל את הילדים ולכן ברחו לאוקראינה. בשנת 1942 נשלחה המשפחה בכוח על ידי הרוסים לאוזבקיסטן הנידחת בכדי לבנות בית חרושת לייצור נשק. במשך ימים רבים נסעה המשפחה בקרונות רכבת שבדרך כלל הובילו בהמות, ללא מזון, כמעט ללא אוויר וללא שירותים. המקום אליו המשפחה הגיעה היה מאוד קשה למחיה מאוד חם בקיץ וקפוא בחורף והם גרו בבקתה שעשויה מבוץ וחמר.
בשנת 1943 נפטר אביה של סבתי שלא הצליח לעמוד בתנאים הקשים וברעב וסבתי נשארה עם אחותה ברכה ואמה קלרה. המשפחה של סבתי הצליחה לצאת מאוזבקיסטן למרכז רוסיה אחרי שהפעילו קשרים ומאמצים רבים לקבל אשרת מעבר (סרטיפיקט). לאחר מסע ארוך וקשה שכלל הפלגה באנייה ונסיעה ברכבת התאחדו עם דודיה של סבתי וגרו ביחד בדירה צפופה. בתקופה זאת, שסבתי הייתה רק בת 7 היא עבדה ממש כמו נערה בוגרת כשעזרה בכל עבודות הבית של אמא שלה.
בשנת 1945 הסתיימה המלחמה והצבא האמריקאי והרוסי שיחרר את הניצולים שנשארו. המשפחה של סבתי נשלחה לגרמניה ושם הם גרו במחנה ששימש פעם את הצבא הגרמני, לשם הגיעו מדריכים מארץ ישראל שהקימו בתי ספר ולימדו אותם עברית ובעיקר הכינו אותם לקראת העלייה לארץ ישראל.
ב- 1949 התחיל המסע של סבתי לארץ ישראל זה התחיל בנסיעה ארוכה וצפופה במשאיות עד לעיר הנמל מארסיי שבצרפת, משם בלילה חורפי הם עלו על אניית מסע בשם "תיאודור הרצל" ולאחר עשרה ימי הפלגה קשים הם הגיעו סוף סוף לנמל חיפה ומשם לקחו אותה לגור במחנה אוהלים בשם סנט לוקאס שבחיפה. לאחר כמה חודשים התארגנה קבוצה במטרה להקים מושב בדרום הארץ בשם "יבנה הדרומית" כיום נקרא המושב "בניה" וזה המקום בו אני גר.

מילון

תיאודור הרצל
שמה של ספינת מעפילים שנקראה על שמו של חוזה המדינה תיאדור הרצל. היא נקנתה על ידי המוסד לצורך העלת יהודים לארץ ישראל לאחר השואה. האונייה יצאה להפלגה בשנת 1947 שעליה כ- 2620 יהודים בצפיפות גדולה.

ציטוטים

”לא הייתה לי ילדות“