מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות צנועה בשכונת מכבי בת"א

איתי וסבתא ויקי
סבתא ויקי בעבר
מילדות לבגרות

חלק א: בית ההורים
שמי ויקי, נקראתי על שם סבתא שלי. נולדתי בישראל בעיר תל אביב בשנת 1948, שנת הקמת המדינה. גדלתי בשכונת מכבי בתל אביב, בבית צנוע בחדר אחד עם מקלחת ומטבח משותפים עם השכנים. היינו 5 נפשות בחדר אחד, הורים ושלושה ילדים. בקיץ היינו נוסעים לים בחוף תל אביב או ביפו. וגם  בית הכנסת היה במורד הרחוב. אבא שלי, ניסים, עלה לארץ בשנת 1946 מבולגריה לאחר שעבר את מחנות העבודה של הגרמנים בבולגריה. הוא עבד בישראל בכל עבודה מזדמנת עד שמצא מקום עבודה קבוע, על אף שמקצועו היה ספר. אמא שרה נולדה בישראל, בירושלים, בת להורים ירושלמים ממשפחת מיוחס. היא רצתה ללמוד בבית ספר אליאנס אבל בתקופתה לא היה נהוג שנשים תלמדנה בבתי ספר. לכן מצאה עבודות בתפירה.
 
אני דור 11 בארץ, המקור של משפחתי הוא מיוצאי ספרד. את הקניות, פירות וירקות וכיו"ב, היינו עורכים בשוק התקווה הקרוב לשכונתנו. את הבשר קנינו אצל הקצב בחנות שברחוב מגורינו ואת מצרכי המזון היום יומיים היינו קונים בחנות המכולת השכונתית – לחם ודברי חלב.  
חלק ב: זכרונות ילדות
גרנו  בשכונת מכבי בתל אביב. משחקי הילדות שלנו היו מגוונים ולא רבים. שיחקנו בקלאס, בחבל, בגוגואים, משחקי כדור למשל מחניים, תופסת ומחבואים. שיחקנו בשכונה ליד הבית. החברים היו ילדי השכונה שחלקם היו גם בכיתה. למדתי בבית הספר החייל, כיום  נמצא בשכונת יד אליהו. לימים הוא פוצל ונוסף לו עוד בית ספר, בר גיורא. לבית הספר היינו הולכים ברגל. הדרך היתה לא קצרה עד בית הספר. גם בקיץ בחום הלוהט וגם בחורף בבוץ ובגשם, כי לא היו מספיק כבישים, מדרכות ושבילי הליכה. את המחצית השנייה של בית ספר יסודי למדתי בחולון בבית הספר חנקין. המקצועות שלמדנו בבית הספר היסודי היו עברית, חשבון, הנדסה, אנגלית, מלאכה, חקלאות, תורה, כתיבה תמה, התעמלות ושיעור חברה. בבית הספר התיכון, תיכון חדש בחולון, המקצועות היו ספרות, גאומטריה, ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, ערבית, צרפתית וגדנ"ע. היחסים שלנו עם המורים היו של כבוד והערכה, הייתה משמעת וקביעת גבולות לתלמידים. המורה היה גם מחנך וכאשר המנהל היה רק מסתובב במסדרונות בית הספר כולם היו בכיתות מרוב פחד.העונשים שנתנו לנו היו העתקה של טקסט פעמים רבות, כתב יד לא מסודר היה מחייב אותנו להעתיק הכל מחדש כשהמחברת מוחרמת, היתה גם השעיה מבית הספר במקרים חריגים ותלמיד שלא עמד בדרישות היה נשאר כיתה. לא היתה תלבושת אחידה בבית הספר היסודי שהיה מכיתה א- ח ולכן כל אחד הגיע עם בגדים ברמה בסיסית ביותר כי המצב היה מצב של צנע. מצבן הכלכלי של המשפחות היה קשה. בבית הספר התיכון היתה תלבושת אחידה, חולצה תכלת מכופתרת וחצאית כחולה לבנות ומכנסיים כחולים לבנים מתוצרת חברת "אתא" בלבד. לא היה חדר אוכל בבית הספר וכל אחד הביא את ארוחותיו מהבית. היו טיולים פעם בשנה במסגרת בית הספר ומי שידו לא הייתה משגת לשלם עבור הטיול היה מקבל הנחה ולפעמים המורה, רחל גת, שזכורה לי לכל החיים והייתה דוגמא של מחנכת, היתה מגייסת את התלמידים לעבוד אצלה בגינה או לחלק פלאיירים תמורת תשלום לקופת הכיתה וכך כולם יצאו לטיול. לא היו ממתקים חוץ מקרמבו וארטיקים שוקולד וופלים. מסיבות לא היו בבית הספר היסודי אלא מפגשים צנועים בימי הולדת של הילדים. בבית הספר התיכון היו מסיבות. חלק מהילדים התפלגו כאשר חלקם לתנועת נוער וחלקם הלכו למסיבות ריקודים סלוניים ואני הייתי ביניהם. המסיבות התקיימו במועדוני נוער עירוניים וכן בבתי חברים שהזמינו. הייתי גם בגדנ"ע אוויר.
בתקופת ילדותי בבית הספר היסודי נהגנו לשיר ולשמוע מוזיקה ישראלית. בתקופת בית הספר התיכון נהגנו לשמוע מוזיקה עברית ולועזית. היינו עושים קומזיצים בחולות חולון, ושרים לאור המדורה בליווי כלי נגינה. בתקופה זו היו תלמידים שאהבו יותר את שירי ארץ ישראל וריקודים עממיים כמו הורה וריקודים מעגלים. וחלק מהתלמידים אהבו שירים לועזיים וריקודים סלוניים כמו טנגו, פסדובלה וטוויסט ועוד הרבה ריקודים. בימי שישי היינו נוהגים ללכת לצפות  במשחקי כדורסל של נבחרת חולון במגרש חולון ללא תשלום. גם השתתפתי במסגרת חוג של גדנ"ע אוויר בחולון ושם בנינו טיסנים.
 
חלק ד: אהבה ומשפחה
הקשר שנוצר ביני לבין בן הזוג שלי היה במסגרת עבודתי במכון ללימוד שפות. הוא הגיע לקנות ערכה ללימוד השפה הצרפתית וכך נוצר הקשר הראשוני. בפגישות הראשונות הוא סיפר כי היה אסיר ציון בכלא העירקי אשר נשפט למאסר של ארבע שנים. הסיבה למאסרו הייתה פעילותו הציונית בתנועת החלוץ. תקופת המאסר לא הייתה קלה והייתה מלווה בעינויים קשים. לבסוף הגיע לארץ לאחר השחרור, כאשר הוא מלווה בשומרים עם נשקים לשדה התעופה העירקי, כי לפי הגדרת השלטון העירקי הוא "מסוכן לביטחון המדינה". משם ללבנון, לקפריסין ולישראל. הוא הגיע לבד. כל אחד מבני משפחתו הצטרף למשפחה זרה ועלה לישראל בנפרד. בהגיעו לאחר חקירה על פעילות ועל המאסר, התחיל לחפש את בני המשפחה ומצא אותם במעברה.
 
תקופת החיזור הייתה קצרה ונמשכה ארבעה חודשים. נהגנו לבלות בבתי קפה, במועדון ריקודים ובהופעות שהתקיימו באולמות קולנוע. היה נהוג לקחת את הבחורה מביתה ולהחזירה לביתה בשעה מסוימת ולא מאוחרת. אינטימיות לא הייתה כל כך. היחסים בין ההורים לילדים היו קירבה מסוימת אבל המשמעת הייתה קשוחה. אפשר היה לדבר עם ההורים בכבוד ובהערכה, אבל נושא האינטימיות בין גבר לאישה היה טאבו ולא פתחו את הנושא הזה. בימי שישי ובחגים נהגנו לאכול ארוחה משותפת. בחגים הצטרפה המשפחה המורחבת, דודים ואחיינים. אחרי הארוחה הדוד היה מנגן באקורדיון והוריי במפוחיות פה. לא היה עושר אבל היינו מאושרים.
 
לאחר הנישואין נולדו לנו 4 ילדים וגדלו לתפארת. לא החסרנו מהם מאומה בכל הקשור ללימודים. הילדים נישאו, ונולדו לנו 15 נכדים. 
 
חלק ו: גלגולו של חפץ
החפץ שנמצא ברשותי כיום הוא  סידור של שלושת הרגלים משנת 1726 אשר הודפס בווינה. הסידור היה ברשות סבתי בצ'כוסלובקיה, עם נישואיה לסבי בבולגריה הוא עבר לשם ומשם הגיע הסידור  עם אבי שעלה לארץ בשנת 1946 לפני קום המדינה. מאז פטירתו הסידור נמצא בחזקתי. כמו כן נמצא בביתנו מילון ערבי-אנגלי אשר הגיע עם בעלי מעירק לאחר שיחרורו ממאסר של ארבע שנים כאסיר ציון. המילון נמצא עד היום בביתנו. מילון זה היה לו שימוש עוד מימי בית הספר שלו.
תעודת אסיר ציון 

סידור תפילה מווינה

תשע"ו

מילון

צנע
תקופת הצנע שלא היה לכולם אוכל ולא היה פלאפונים. הם חיו בצניעות.

ציטוטים

”בעבר כל אנשי התקופה חיו בצניעות וענווה“