מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות עד צבא – הכניסה אל ירושלים

סבי עם חבריו לצבא בזמן השירות במילואים
סבי בזמן השירות בצבא
סיפור חייו של סבי ישראל אוריאלי

שמי ישראל אוריאלי, אני בן לאחת המשפחות הראשונות בהרצליה. הוריי הגיעו ממזרח אירופה. אבי, מנחם אוריאלי, היה חלוץ מהעלייה השלישית והגיע לארץ בשנת 1921 .שנתיים מאוחר יותר הוחלט על הקמת מושבה בשם הרצליה, ושבעה מתיישבים ראשונים הגיעו למקום והקימו צריף על יד המקום שבו נמצא היום בית ספר וייצמן. בהמשך הצטרף אליהם מתיישב שמיני, ושבועיים אחרי שבעת הראשונים הגיע אבי למקום ובכך הפך לתושב השני בהרצליה. באותו זמן הייתה ביצה גדולה מהגבעות של אזור ג' ועד המקום שהיום נמצא בו קניון שבעת הכוכבים, והייתה אז סכנת קדחת. לא היו מים לשתייה ולכן אבי הגיע כדי לחפור באר מים למתיישבים.

אמי, נטע אוריאלי, הגיעה בעלייה החמישית מפולין יחד עם הוריה ואחיה להרצליה שאז כבר היו בה קרוב ל 1111 תושבים, וכאן הוריי נפגשו והתחתנו בשנת 1941. במהלך השנים נולדו להוריי שבעה ילדים, אני הייתי החמישי, נולדתי בשנת 1946, שנתיים לפני קום המדינה.

ילדותי

אחד הזיכרונות המוקדמים שלי הוא שהלכתי לגן ילדים ובדיוק באותה שנה ירד שלג כבד בכל הארץ, גם בהרצליה. כל בתי המושבה והשדות והעצים היו מכוסים בשכבת שלג לבנה ואנשים בנו בובות שלג והילדים שיחקו וזרקו כדורי שלג. זכור לי שבחצר משחקים של הגן היה עץ תות גדול, שתחתיו כמעט ולא היה שלג, והגננת הראתה לנו שהרבה ציפורים באו לחפש גרגירים. היא הסבירה שבמקומות אחרים קשה להם למצוא גרגירים כיוון שהשלג כיסה את האדמה, ותחת העץ היה להן יותר קל למצוא אוכל.

אחרי שקמה המדינה הייתה בארץ תקופה שנקראה "צנע", והיה מעט מאוד מה לאכול, גם בגלל שהרבה עולים חדשים התחילו להגיע ועוד לא הייתה בארץ חקלאות וכלכלה מפותחות, והיה מחסור במזון. אך הרצליה הייתה מושבה בה לרוב האנשים היה בית קטן וחצר והיו לנו עצי פרי בחצר וגם לול קטן של תרנגולות, כך היו לנו רוב הזמן ביצים בבית וחלב. היינו קונים חלב משכנים שלנו שהיו להם תשע פרות. אבל היו זמנים שהיה מחסור בחלב ובביצים, ואז השתמשו באבקת חלב, ובמקום ביצים באבקת ביצים והאבקות האלה לא היו כל כך טעימות.

המלחמה הראשונה שאני זוכר היא מלחמת סיני שנקראה גם מבצע קדש, בשנת 1956, כאשר הייתי בן אחת עשרה. המצב הביטחוני בארץ היה קשה. זכורה לי גם מלחמת ששת הימים שפרצה בשנת 1967. הבעיה הייתה שהמצרים חסמו את מיצרי טירן באמצעות תותחים שהציבו כדי לפגוע בכל אונייה ישראלית שרצתה לעבור לשימוש מסחרי ועסקי. זה הקשה על פיתוח התחבורה הימית וכלכלת ישראל. לכן פרצו כוחות צה"ל לסיני כדי להכות את הצבא המצרי ואת אירגוני המחבלים, כדי לשחרר את מיצרי טירן מהמצור. זכור לי שבלילה הראשון של המלחמה נשמעו בהרצליה אזעקות מתמשכות וזה היה די מפחיד, חלק מהאנשים רצו למקלטים, אבל אנחנו נשארנו בבית וההורים הרגיעו אותי ואת אחיי ואחיותיי שהמלחמה רחוקה ושלא נדאג. המלחמה נמשכה שבוע ובסופה שמענו שצה"ל ניצח וכבש את כל מדבר סיני ממצרים.

בתקופת ילדותי לא היו טלוויזיה, סלולארי ומחשבים. ולכן הסרטים היחידים שראינו היו בבתי קולנוע וגם זה היה פעם בחודש – חודשיים. אחר הצהרים היה מקובל לצאת לסביבה הקרובה ולהיפגש עם חברים שחלקם היו בני כיתה שלי וחלקם היו מכיתות אחרות, וגם משכבות גיל אחרות. הסביבה של מפגשים אלה נקראה שכונה, ובכל הארץ היו שכונות כאלה. אם בהפסקות בבית ספר שיחקנו במשחקים כמו גולות, פורפרות, ובחצי מחניים, בשכונות שיחקנו יותר כדורגל ומשחקי כדור אחרים, פעילות מחנאית ועוד. ולפעמים נערכו תחרויות בין שכונות בכדורגל ובאתלטיקה.

חגים

בחגים יהודיים כמו סוכות, פסח, שבועות, ראש השנה ויום כיפור הייתי הולך עם אבי לבית הכנסת. בבית נהגנו לעשות קידוש וארוחה חגיגית. החג האהוב עליי ביותר היה יום העצמאות, הרחובות היו מוארים ומקושטים עם דגלי המדינה בכל מקום ומחוץ לכל בית. בערב יום העצמאות כולם היו יוצאים לרחובות ונפגשים עם כל החברים, הייתה מוזיקה וריקודים והיו הופעות של אומנים, האווירה הייתה מאד חופשית ונעימה. באותן שנים היה נהוג לקיים מצעדים צבאיים של צה"ל ועשרות אלפי אנשים היו מגיעים מכל הארץ למצעדים שהיו בתל אביב או בעיר גדולה אחרת, כדי לחזות ביחידות צה"ל הצועדות, בכלי נשק שונים, בטנקים, תותחים, מרגמות, ומטוסים של חיל האוויר שעברו מעל המצעד ובכל הארץ. בחג הפורים היינו גם הולכים לבית הכנסת עם רעשנים לשמוע את קריאת המגילה ולמחרת נסענו לתל אביב לראות את העדלאידע שהייתה עושה רושם רב.

לימודים וצבא

חשוב לי לספר שלפני בית ספר יסודי הלכתי שנתיים לגן טובה, גננת בלתי נשכחת שכל הרצליה הכירה ולמרבה הצער הלכה לעולמה השנה בשיבה טובה בגיל 111. לימודי בית הספר היסודי שלי היו בבית ספר ויצמן. לאחר שסיימתי את בית ספר ויצמן, רוב חבריי הלכו לתיכון הרצליה. אבל אני, שהייתי ממשפחה של חקלאים, הלכתי לבית הספר החקלאי "כפר גלים". לרוע המזל התברר שבית הספר היה ברמה לא גבוהה ולכן הוריי העבירו אותי לבית הספר התיכון חקלאי פרדס חנה. בבית הספר הזה למדתי שנתיים שהיו מהיפות בתקופת נעוריי, בגלל הרמה הגבוהה, האווירה הנעימה והתומכת וחברים טובים שעד היום אנו שומרים על קשר.

לאחר התיכון התגייסתי לצבא ולאחר תקופת טירונות לא קלה שלחו אותי לחיל הקשר והאלקטרוניקה, לקורס קשה ומעניין שנמשך כשלושה וחצי חודשים. שם הכרתי חברים מיוחדים שנהניתי לעבור איתם את תקופת הצבא והמשכנו לשמור על קשר. בסיום הקורס נשלחתי ליחידה מאד מתקדמת, שם נחשפתי לראשונה לעולם המחשבים והייתי מבין הראשונים בצה"ל שהפעילו מחשב. שירתי בצבא שנתיים וחצי והשתחררתי בשנת 1967.

כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בעבודה זמנית בחקלאות, אך ארבעה שבועות לאחר השחרור, ביום העצמאות 1967 תשכ"ז, הגיעו ידיעות שמצרים מחדירה כוח צבאי גדול לסיני. כמו כן הסתבר שמצרים יחד עם סוריה וירדן הודיעו שהן מתכוננות לצאת למלחמה נגד מדינת ישראל על מנת להשמיד אותה. מדינת ישראל גייסה את כל הכוחות וערי הארץ כמעט התרוקנו מאנשים וממכוניות, והייתה מתיחות דרוכה לקראת הבאות. וכך, בדיוק חודש לאחר שהשתחררתי הגיעו ביום שישי בשתיים עשרה בלילה לביתי והודיעו שאני מגויס ועליי לצאת ללא דיחוי לבסיס. בבסיס היינו מספר ימים בכוננות עד שבחמישה ביוני 1967 פרצה המלחמה.

בשבעה ביוני אחר הצהריים שמעתי קריאות שמחה בכל הבסיס והסתבר שברדיו הודיעו שירושלים והעיר העתיקה נכבשו בידי כוחות צה"ל. זמן קצר לאחר מכן הודיעו לי ולעוד חבר שמצרפים אותנו ליחידת ממשל צבאי שיוצאת לירושלים. בשתיים עשרה בלילה הגענו לירושלים החשוכה ורוב החיילים באוטו כבר ישנו, רק אני ועוד שניים שהיינו ערים נדהמנו שאנחנו עוברים את הגבול עם ירדן ונוסעים לכיוון הר הצופים. למחרת בבוקר קמנו והתחלנו למלא את תפקידנו תוך שאנו רואים גוויות של חיילים ירדנים הרוגים שכוסו בברזנטים ורכבים ירדנים שרופים. המלחמה נמשכה עוד ארבעה ימים וצה"ל זכה בניצחון גדול שהדהים את כל העולם ושינה את מעמדה של מדינת ישראל לתמיד. היינו בירושלים קרוב לשבועיים ואז הוחלפנו על ידי כוחות סדירים ושוחררנו מהשירות.

הזוית האישית

ישראל:  נהניתי מאד מתהליך העבודה, לספר את סיפור חיי בצורה מעניינת ושונה.

שירלי: נהניתי מאד לשמוע את סיפוריו של סבי מילדותו עד לגיל צבא וללמוד על דברים שונים ממה שאני רגילה ללמוד בדרך כלל.

מילון

סכנת קדחת
קדחת היא מחלה הנגרמת על ידי נגיפים (וירוסים) ממשפחת פלאוויווירידה, הנישאים באמצעות יתושי האדס. המחלה אופיינית בעיקר לאזורים טרופיים וסובטרופיים.

ציטוטים

”תמיד יש לאן לשאוף, אף פעם לא נגמרים דברים שאפשר ללמוד מהם“

”רק אני ועוד שני חיילים שהיו ערים נדהמנו שאנחנו עוברים את הגבול עם ירדן ונוסעים לכיוון הר הצופים“