מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות מיוחדת ונפלאה בתל אביב

סבא מיקו והנכד עומר
סבא מיקו עם אחיו בת"א
ילדותו של סבא מיקו בין השנים 1941-1955

כאן יסופר בקצרה על ילדותי המיוחדת והנפלאה בתל אביב 
מיוחדת, בגלל שנולדתי בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. גדלתי בשנות המאבק שקדמו להכרזת והקמת מדינת ישראל. חוויתי את מלחמת השחרור והשנים הראשונות של המדינה הצעירה.
נפלאה, בגלל שגודלנו על ידי הורים נפלאים, משפחה מורחבת חמה ותומכת. בשכונה מיוחדת וחברים נפלאים  שעדיין אנו ביחד עד היום.
 
במצגת שהכנו בתכנית הקשר הרב דורי, תיראו את שורשי המשפחה, עליית ההורים לארץ, החתונה, הילדים והעולם שהיה לנו בשנים ההם.
שורשי המשפחה
ההורים של סבא הגיעו מיוון הם נולדו בעיירה שנקראת ווריה. ליד העיר הגדולה סלוניקי. בסלוניקי הייתה קהילה יהודית אדירה, בעלת מוסדות יהודיים בתי ספר אוניברסיטאות, מסחר מפותח ונמל ידוע . אופי העיר כולה היה מושפע מהקהילה היהודית. בחגים היהודים ובשבת העיר הייתה "סגורה".
 
ההורים קיבלו חינוך יהודי בבית ספר שנקרא על שם פינטו כשם משפחתנו הם למדו שם עברית, צרפתית, איטלקית וכמובן יוונית. הם גם חונכו על ברכי הציונות שצריך לעלות לפלשתינה (ארץ ישראל). שבתאי גדל ברובע היהודי בעיירה שלו שבו היו מרוכזים כ-500 יהודים. שם גם גדלה דבורה. מקום המפגש של כל הצעירים היה על גדות הנהר (קראו לו "ברבותה").  הוא גויס בגיל 17 לצבא היווני ושירת שנתיים.
 
בשנות ה-30 החליט שבתאי לעלות לארץ ישראל ופעל רבות להשיג אישורי כניסה חוקיים מהממשל הבריטי. הוא ערך כמה מסעות לארץ והגיע תמיד באוניות לנמל יפו. בשנת 1933 עלה שבתאי לארץ סופית. הוא הביא עמו בשליחות של תנועת העליה אקדח וכדורים לשימוש ההגנה היהודית ביפו-תל אביב. לרוע מזלו הארגז נפל לרציף ע"י הסבלים הערביים כדורי האקדח התפזרו והמשטרה הבריטית אסרה אותו לשלושה ימים "בקישלה" (בית הסוהר של יפו) משם שוחרר ע"י ההגנה. לאחר כמה שנים עלתה גם דבורה לארץ ושניהם השתקעו בדרום תל-אביב ברחוב הרצל שנחשב אז לרחוב הראשי של העיר. בשנת 1938 שבתאי ודבורה התחתנו ועברו לגור ברחוב הרצל 87. 
 
ילדות בתל אביב
בשפת הים בתל אביב בכל ימות הקיץ החמים שפת הים הייתה המקום הכי כיפי לשחק, להשתולל במים ולהשתזף עם בגד ים של טרזן או בלעדיו. תמיד כיף בים
בשמחת תורה או בחג שבועות, חג הביכורים- תמיד היינו לבושים בלבן וחגיגיים.
 
הנהגים הזהירים תמיד רצינו מכונית והסתפקנו בהגה, שנמצא עד היום בידינו. בחץ ההגה שנמצא אצלנו. השודדים האמיצים חג הפורים בתל-אביב כולם מתחפשים והולכים לרח' אלנבי לראות את העדלאידע סודות התחפושת: השפם- מפקק מפויח,הכובע מקרטון מקושט  והרובים יורים קפצונים היזהרו מהשודדים.
 
בגיל 11 סוף סוף קבלתי אופניים תוצרת "הרקולס" עם סבל משאבה ומעצורי יד ורמה שאפשר להרכיב עליה בנות וברקע הבריכה בשדרות רוטשילד בה היינו שוחים בקיץ. בית ספר עממי למדתי בבית ספר "אחד העם".
ילדי המשפחה: ברוך הבן הבכור נולד בתאריך 1.10.1939 ונקרא על שמו של הסבא (אבא של שבתאי)  שנשאר ביוון. מיקו הבן השני נולד בתאריך 1.5.1941 ונקרא על שם הסבא מרדכי (אבא של דבורה) אשר חי עם המשפחה ברחוב הרצל.  
 
                                                            כשלומדים ללכת בקיץ
 
                                             בקיץ או בחורף תמיד לבושים בהתאם לאופנה
 
 
                                   בשדרות ובכיכרות בשדרות רוטשילד או בכיכר המושבות
                                                משחקים בחול או נהנים מטיול בעגלה
 
                                              שימו לב לאופניים הנפלאות ולרוכבים החמודים
 
                           הדוגמנים הצעירים שימו לב לעניבות "דג מלוח" ולהופעה המהודרת
                                                         לא היו ג'ינסים טי-שרטס וכו'
 
בשפת הים בתל אביב בכל ימות הקיץ החמים שפת הים הייתה המקום הכי כיפי לשחק,
להשתולל במים ולהשתזף עם בגד ים של טרזן או בלעדיו תמיד כיף בים
 
                                            שמחת תורה או בחג הביכורים- תמיד בלבן וחגיגיים
 
                   הנהגים הזהירים. תמיד רצינו מכונית והסתפקנו בהגה, שנמצא עד היום בידינו. 
 
בגיל 11 סוף סוף קבלתי אופניים תוצרת "הרקולס" עם סבל משאבה ומעצורי יד ורמה שאפשר להרכיב עליה בנות וברקע הבריכה בשדרות רוטשילד בה היינו שוחים בקיץ.
 
בית ספר עממי אחד העם
1947-19558 שנות הלימוד בביה"ס זכורות לי כשנים הטובות ביותר בתקופת ילדותי. למדנו מלבד המקצועות הרגילים גם חקלאות, מלאכת יד, נגרות, תפירה וריקמה וכמובן כל ענפי הספורט. בהפסקות תמיד שיחקנו כדורסל, כדורעף, מחניים בפיצוצים. את תחרויות הקפיצה לרוחק ולגובה וריצות 60 המטר ערכנו בשדרות רוטשילד הסמוכות. עד היום גרעין החברים שלנו מורכב מהחברים מהכיתה.
 
הדרך לביה"ס תמיד הייתה "דרך הרפתקאות"לאורך רחוב הרצל היינו מציצים בכל החצרות מחפשים עצי תות כדי לאכול את התותים אוספים כמה גרושים כדי לקנות כוס סודה בקיוסקים. בחצר גימנסיה הרצליה שיחקנו כדורגל והתאמנו ברוגטקות. התחרנו במחניים כנגד החנונים מהגימנסיה. בשדרות רוטשילד היינו משיטים סירות עץ בבריכת "המייסדים" ובקיץ היינו קופצים למים כדי להתרענן מהחמסין. לבית דיזינגוף היינו נכנסים כדי להציץ באולם שבו בן גוריון הכריז על קום מדינת ישראל. בעת ההכרזה אני זוכר איך כל השדרה הייתה מלאה באנשים חוגגים ושמחים.
 
אני זוכר את אלטלנה-1948, בקיץ 1948 הגיעה אניית הנשק של האצ"ל לחוף תל-אביב ולאחר חילופי אש עם הפלמ"ח שלד האנייה המפויח נשאר תקוע ממול לחוף גורדון. כילדים שחינו לאנייה ו"לקחנו שלל" שני רובים מפויחים הביתה כמובן כעס ההורים היה גדול והרובים נמסרו למשטרה.
קולנוע
רצינו לראות סרטים. בקולנוע עדן לא היה גג אז טיפסנו על הגדר וקפצנו פנימה. קולנוע בית העם היה מוקף פחים, היינו מרימים פח ומתגנבים פנימה.רק בקולנוע מוגרבי היה לנו קשה להתגנב פנימה והסתפקנו בקניית נקניקיה טעימה ממוכר הנקניקיות שעמד תמיד בחוץ.
גן החיות בתל אביב
חלק מהילדות הזכורה לטוב היה הביקור וההליכה הכמעט יומית לגן החיות של תל-אביב ששכן בגן הדסה במרכז העיר. תמיד פחדנו מהאריות הנמרים והנחשים אהבנו את הפילים שהיינו נותנים להם בננות ואת הקופים שאהבו לפצח בוטנים, הכי הרבה פחדנו מהשומרסדרן בשער שתמיד עשה עצמו כאילו הוא ישן ותמיד רדף אחרינוהמשך יבוא…עד 120 בבריאות ובשמחה עם כל הנכדים.
 
העשרה
אלטלנה 1948: "אלטלנה (באיטלקית: Altalena) הייתה ספינה, שנרכשה על ידי האצ"ל בקיץ 1947, והפליגה לישראל ביוני 1948, כשהיא מובילה על סיפונה כ- 930 עולים, ציוד צבאי רב וציוד רפואי. הספינה הגיעה לחופי ישראל במהלך מלחמת העצמאות, כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל וכשלושה שבועות לאחר שארגון האצ"ל הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב במסגרת צה"ל".
 
2010
מורה מובילת תכנית אילת שחק

מילון

קישלה
מבנה תחנת המשטרה ביפו שנודע בעבר גם כ"בית המעצר" או "הקישלה" הוא המבנה התוחם את כיכר השעון ביפו מצידה הצפון-מערבי. המבנה הוקם בסוף המאה ה-19 במקום בו ניצב מבצר הפינה הצפון-מזרחי של חומות העיר. ב-1897 ירש המבנה את בית המעצר ששכן עד אז בבית הסראייה הישן ביפו העתיקה. הוא ניצב מול בית הסראייה החדש, והשער הראשי שלו פונה מזרחה אל כיכר השעון. השער מעוטר בכיתוב ובטורה של הסולטאן עבדול חמיד השני. חלק מקירותיו החיצוניים של המבנה היו חלק מחומות העיר, דבר שניכר עד היום בחלקלקה שבחזית הצפונית של הבניין. מצידו הדרומי והמערבי הוא גובל במסגד מחמודיה.

אלטלנה
אלטלנה (באיטלקית: Altalena) הייתה ספינה, שנרכשה על ידי האצ"ל בקיץ 1947, והפליגה לישראל ביוני 1948, כשהיא מובילה על סיפונה כ- 930 עולים, ציוד צבאי רב וציוד רפואי. הספינה הגיעה לחופי ישראל במהלך מלחמת העצמאות, כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל וכשלושה שבועות לאחר שארגון האצ"ל הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב במסגרת צה"ל.

ציטוטים

”בשדרות רוטשילד היינו משיטים סירות עץ בבריכת "המייסדים" ובקיץ היינו קופצים למים כדי להתרענן מהחמסין“