מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות מאושרת

ענבל עם סבא משה וסבתא בלה
סבא וסבתא בסנט פטרסבורג
"והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל(ענבל) ישלח שורשיו"

הילדות של סבא משה
סבא משה נולד ב-ט' בכסלו תש"ח – 22/11/1947, בתל אביב לסבתא חיה(הלן) ולסבא אהרון. לאחר מכן עברו לגור בנתניה. לאחר שנתיים וחצי נולד אחיו הצעיר ממנו דב. בשנת 1953 החל סבא ללמוד בכיתה א' בבית הספר "תחכמוני".
שנות ילדותו של סבי היו שנים מאושרות- שנים של משחקים ללא צורך באביזרים ומשחקים שקיימים היום, נהגנו לשחק בגנים בנתניה לאחר שלמדנו אחר הצהריים בתלמוד תורה, בנינו לנו עגלות מקרשים או מארגזי ירקות העשויים מעץ פירקנו את הגלגלים של עגלות תינוקות מפורקים והרכבנו על ארגזי העץ וכך נהגנו לנסוע בשבילי הגנים. בערבים היינו משחקים במשחק שקרוי "שני דגלים".
בתקופה של סבי השתמשו בכלים שונים ובדמיון פורה ויכולנו לשחק בשעות הלילה עד שאמא של סבי קראה לו לחזור הביתה. שנה לאחר מכן עברו ההורים לאזור אחר בנתניה וסבא החל ללמוד בבית הספר "יבנה" אותו סיים בשנת 1960. סבא חגג את בר המצווה בבית כמסיבה וגם עלה לתורה בשבת בבית הכנסת. באותה שנה החל ללמוד בישיבת "בני עקיבא" בנתניה אותה סיים בשנת 1964. לאחר מכן התגייס לצבא כמורה חייל במשך 4 שנים ושימש כמורה בעיירות פיתוח. בשנתו האחרונה בצבא לימד סבא בבית ספר בקריית שמונה שם פגש את סבתא בלה שבאה לבקר את חברתה שעבדה יחד עמו. סבתא בלה עבדה כמורה בטבריה. לאחר כמה חודשים התחתנו סבא וסבתא ועברו לגור בטבריה. שם נולדו אבי (ישי) ודודתי (תמי). 
 
בטבריה שימש סבא כסגן מנהל בתי ספר בשיכון ג' שם עבד עד שנת 1974. באותה שנה עברו סבא וסבתא לגור בעיר נתניה שם ניהל סבא את חטיבת הביניים בישיבה התיכונית. בנתניה נולדה דודתי ריקי. סבא סיים את התואר הראשון באוניברסיטת בר אילן בהיסטוריה וחינוך. בשנת 1978 עברו סבא וסבתא לגור בבני ברק. סבא החל לנהל את בית ספר "נצח ישראל בנים" במשך 17 שנה עד צאתו לגמלאות בשנת 1995.
בבני ברק נולד דודי מאיר ולאחר המעבר לפתח תקווה בשנת 1990. נולדה גם דודתי רונית. 
 

 
ילדותה של סבתא בלה
סבתא בלה נולדה בין ו'-ז' בתמוז תש"ח 13.7.1948 להוריה פרידה לבית מונאט ועוזר ישראל וימר. סבתא נולדה בגרמניה ביישוב פלדפינג במחנה העקורים. בית החולים היה ממוקם במקום שמשמש היום כבית מלון שנקרא אליזבתה. לאחר מכן עברו ההורים לגור בעיירה ליד מינכן שנקרא קריילינג. 
הם גרו שם במשך שנה ולאחר מכן קיבלו היתר לעלות ארצה ועלו במטוס לארץ ישראל. שלחו אותם לגור במחנה אוהלים בפרדס חנה. התנאים במחנה היו מאוד קשים ולאחר כמה חודשים שלחו אותם לגור במקום שנקרא "מסמיה" שהיה בית ערבי נטוש. סבא עוזר ניסה לעבוד בכל מיני עבודות: הוא ניהל מכולת ניסה לעבוד במשק, לאחר מכן השתלם במקצוע ההוראה (הוא דיבר עברית על בורייה) והפך למורה ובהמשך למנהל בית ספר.
 
סבתא הייתה בגן שביישוב ואחר כך נכנסה לכיתה א' בבית הספר שבמושב. כשהייתה סבתא בכיתה ג' הפך אבא שלה למנהל בית שביישוב וסבתא ניסתה להתפנק על סבא ולבקש זכויות יתר. פעם אחת כילדה, סבתא הלכה הביתה עם חברות והם רבו בדרך וכשהם כבר היו כמעט קרובות לבית, סבתא עשתה אחורה פנה ורצה חזרה לבית הספר להתלונן על המריבה לפני ה"מנהל" (סבא עוזר). 
 
בית הספר היה ממוקם על גבעה והדרך אליו הייתה בשביל עפר (לא היו בכלל כבישים בכפר). כשהילדות היו יוצאות מבית הספר הן היו מורידות את הנעליים, קושרות את השרוכים ותולות את הנעליים על הכתף. פעם אחת, כשהתלמידות הלכו בשדה, עבר פתאום נחש שחור דרך הרגליים של סבתא שלי. סבתא כל כך נבהלה והייתה בטוחה שהיא עומדת למות, נכנסה להיסטריה אבל הכל עבר בשלום- נחש שחור הוא לא ארסי. 
 
בגיל 8 עברנו לגור לבני ברק ובעצם את הילדות הכי מעניינת עברתי שם. המשחקים ששיחקנו היו תופסת, קלאס, סימני דרך, מחניים, ועוד כל מיני משחקים שהמצאנו בעצמנו. בנינו עגלות מכל מיני אביזרים ישנים. יש לסבתא חמישה אחים וסבתא היא הבכורה ולכן עזרה הרבה מאוד בבית בעיקר במה שקשור לסדר ולניקיון.
 
בגיל 14 סבתא עברה ללמוד לתיכון שנקרא סמינר בית יעקב בתל אביב. היינו נוסעים לבית ספר קבוצה של בנות מבני ברק במשאית שאספה אותנו כל בוקר בתחנה. בחזרה היינו חוזרות באוטובוס, התחנה הייתה באזור של שוק בצלאל ושם היינו עוצרות לקנות פלאפל שהיה הכי טעים באזור.
 
סבתא אהבה לצייר והתחילה באופן רציני בגיל 9, כשסבתא הייתה בת 13 היא נרשמה לחוג לציור וזה הוביל אותה בהמשך לרצות ללמוד אומנות באופן מסודר ואכן בגיל 17 סבתא נרשמה לבית ספר שנקרא בית צעירות מזרחי ושם היא למדה ציור עד גיל 19 ואף הוציאה תעודה של מורה מוסמכת לאומנות וגם להוראה כוללת.
 
בשנה הראשונה של הלימודים הנהלת בית הספר החליטה כי התלמידות החפצות בכך תיסענה לסיור אומנות באירופה. ואכן סבתא טסה לאירופה, הסיור כלל את הארצות הבאות: קפריסין, יון ואיטליה סבתא אומרת שזאת הייתה חוויה כל כך מיוחדת שהיא לא תשכח אותה לעולם.

כשסבתא סיימה את הלימודים היא ביקשה שישבצו אותה לעבוד באזור של עולים חדשים והיפנו אותה לצפון- לטבריה. סבתא הפכה להיות המורה לציור של בית הספר ובמקביל קיבלה חינוך כיתה ה' והמשיכה איתם עד כיתה ח' ועד בכלל. באחת הנסיעות בצפון הארץ פגשה סבתא את סבא וכעבור שנה התחתנו ועברו לגור בטבריה (סבא היה מורה בקריית שמונה).
 
הם גרו בטבריה עוד 5 שנים ושם נולדו שני ילדים- אבא שלי- ישי ודודתי תמי. בהמשך הם עברו לגור בנתניה ושם נולדה דודתי ריקי. דודי מאיר נולד בבני ברק כאשר סבא היה מנהל בית ספר וסבתא המשיכה בהוראה. סבתא התחילה ללמוד באוניברסיטה וסיימה כעבור כמה שנים בתואר דוקטור למנהל החינוך. דודתי רונית נולדה בפתח תקווה.

 
 
מורה מובילה: שירה רבי 
תשע"ו, 2016

מילון

עברית על בורייה
עברית תקינה ומשובחת

ציטוטים

”מזקנים אתבונן כי מפיקודיך נצרתי“