מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות מאושרת ועשירה

סבתא רות בצעירותה
סבתא רות בילדותה
החוויה הכי טובה היא שקיבלתי בגיל 11 את אחותי הקטנה סוזי

שלום! קוראים לי רות בר  נולדתי בארץ ישראל בעיר תל אביב בשנת 1961 להורי עלי-ה ומשה ביטון. יש לי שמונה אחים: אבי, אלי, ניסים, ראובן, חנה, חיים וסוזי.

אבא שלי, משה, היה עובד בניין ואמי עלי-ה ע"ה הייתה עקרת בית. שניהם היו אנשים חרוצים שעבדו לפרנסת המשפחה. אבא היה אדם עם חוש הומור, שלימד אותנו לאהוב את חיי האמונה, הדת והעם היהודי. אימא הייתה נעימה ורכה, חמימה כלפינו ודאגה לכל הצרכים בבית ולאנשים מבוגרים. היא התנדבה בבתי קשישים ובבתי חולים. אימא הייתה בעלת מידות תרומיות לכל מי שרק יכלה לסייע.

משפחתי

גרנו בסמוך לשוק התקווה. את הקניות השבועיות היינו עורכים בשוק הסמוך לבית הוריי. גרנו בשכונה יהודית מסורתית דתית. את המפגשים המסורתיים היינו עורכים ומקיימים בבית הכנסת. בילדותי השתתפתי בפעילויות בתנועת חב"ד בשכונתנו. פעילויות שבוצעו על ידי חבדיניקים מקסימים, שקידמו אותנו בקריאת התהילים, הסבירו לנו משמעויות, שגרמו לנו כילדים להתחבר באופן חיובי לתורה הקדושה. הקשר שלי עם חב"ד התחיל כשהייתי בכיתה ג', התאספנו בימי שלישי ושבת ואמרנו פסוקים ותהילים, כמו גם יצאנו לטיולים ולביקור בבית חב"ד.

הזיכרון הכי חזק אליו אני מתגעגעת מאוד, הוא געגוע לימים בהם היינו ישובים כל המשפחה ומסבים לארוחת שבת, אחרי כל המטלות והעבודות שלקראת שבת, ואחרי זה היינו שרים שירי שבת ונהנים מההווי ביחד.

בית הספר

כילדה הייתי ילדה שקטה בלימודים, הייתי תלמידה טובה. למדתי בבית ספר הרמב"ם בתל אביב. למדנו מקצעות קודש וגם אנגלית, ביולוגיה, חשבון ועוד. המורה שלי הייתה יונה אושרי (ז"ל), אהבתי אותה מאוד. היא לימדה אותנו לאהוב את התורה הקדושה ללא כפיה והענשה, אלא מתוך מסירות ורצון. בשעות הפנאי אהבתי לקרוא ולעשות עבודות יד כמו תפירה, סריגה וריקמה.

בבניין שבו גרתי היו בנות תאומות ששתיהן היו חברות שלי ומאוד נהניתי לשחק איתן בשעות הפנאי. גם רותי חברתי הנוספת הטובה ביותר, יחד היינו משחקות בחצר שליד הבית במשחקי ילדות שונים  כמו: בגומי בחבל בתופסת וכל מיני משחקים שונים. חוויתי המון חוויות בילדות אבל החוויה הכי טובה  שאני זוכרת היא שקיבלתי בגיל 11 את אחותי הקטנה סוזי.

משפחתי

המנהגים והמסורת

משפחת בית הוריי הגיעו ממרוקו עם תרבות ענפה ומפוארת של מנהגים רבים לפני כל חג ואירוע. החגים האהובים עלי ביותר הם פסח וראש השנה. זאת מכיוון שלפני כל חג היינו מצחצחים את כל הבית, פורסים מצעים חדשים, מכינים ארוחות שמכינים רק לחגים. ובערב חג ישבנו מסביב לשולחן ערוך בכל טוב עם סימנים מיוחדים לכל חג, האווירה הקסומה של החג, החופש ממטלות והחיבור יחד של כל המשפחה, אלו הם רגעים שנצרבו בזיכרון ילדותי. את ימי ההולדת נהגנו לחגוג בימי השבת, יום שבו כולם פנויים, הזמנו את כל המכרים מסביב, ואימא הייתה מכינה חטיפים ועוגה. כל הילדים היו שרים שירי יום הולדת, וכל ילד יצא עם שקית ממתקים ועוגת יומולדת ביד.

המנהג שאני הכי אוהבת הוא, שאמי הייתה מכינה לפני ערב יום כיפור לחם מרוקאי ועליו היו מונחות שתי ביצים ורצועות בצק, עם משמעות להמשך קיום. שהחיטה לא תחסר וביצים של פריון והמשכיות הדורות לעולם ועד.

חגי תשרי: ראש השנה, כיפור וסוכות

חודש נפלא ומבורך, חודש שמגיע אחרי החופש הגדול. זהו חודש של התכנסות והתחברות פנימית. לפני החגים ערכנו ניקיונות בכל הבית, ביצענו קניות גדולות והערכות לבישולים מהבילים מעלי ריחות נפלאים. על המיטות פרושות שמיכות חדשות חגיגיות, ועל השולחן מפה צחורה וכלים נאים. חגגנו את החגים על פי המסורת מבית אבא, שכלל סדר ברכות וארוחה נפלאה.

לפני כיפור ביקרנו אצל מוכר העופות וקנינו עופות לכפרות. מול עיננו הקטנות נשחטו העופות אחרי שחגו מעל ראשינו לכפרות. מיד אחרי סעודה מפסקת ופינוי הכלים, יצאנו לבית הכנסת לתפילה המבורכת, עם הפייטנים המרוקאים. עם יציאת הצום לאחר שתיה קלה, פנו כל הבנים למלאכת בניית הסוכה הגדולה והמרווחת. ועוד באותו לילה קושטה הסוכה ועמדה מוכנה לברכות ליישב בסוכה.

פורים

בילדותי בבית הספר, נהגנו להכין תחפושות לפורים לבד. כל כיתה לפי נושא מסוים, וערכנו חגיגת תחפושות ברחבת בית הספר. כשהייתי בכיתה ג' התחפשנו לציפורים, והכיתה שלי זכתה במקום ראשון על התחפושות היפות.

ביום החג, אחרי שחזרנו מקריאת המגילה ערכנו סעודת פורים. אימא שלי הייתה מכינה משלוחי מנות לשכנים בבניין. אחרי סעודת פורים וחלוקת משלוחי מנות כל הילדים יצאו אל הרחוב עם התחפושות. אימא שלי הכינה משלוחי מנות מיוחדים, על צלחת גדולה הייתה מניחה פופקורן, בייגלה, סוכריות ועוגיות ואוזני המן שנאפו בבית. שמנו גם  פרי הדר ובקבוק יין. על הצלחת היינו מניחים מפה יפה ולוקחים לשכנים. שימחה וצהלה אפפה את כל השכונה שבה גרתי  בילדותי בתל אביב. כל המבוגרים, הילדים הקטנים, בני הנוער והאימהות – כולם היו לבושים בתחפושות מאולתרות, ויוצאים אל הרחוב שרים שירי פורים ורוקדים. החוויה הכי גדולה עבור אימא הייתה מתנות לאביונים.

אני זוכרת את חווית קריאת המגילה בבית הכנסת, והרעש האדיר שהיו עושים כאשר הוזכר המן הרשע. לכבוד פורים אפינו לחם ביתי עגול טעים שנקרא 'פרנה' וגם קוסקוס עם פירות יבשים. בשושן פורים אנחנו הילדים עשינו משלוחי מנות קטנים לחברים, עשויים מצלחת נייר מקופלת לאוזן המן. בימי הילדות שלי לא היו מקימים שוק פורים בבית הספר. החגיגות היו כאשר כל כיתה התחפשו לנושא מסוים, וברחבת בית הספר התקיימה  תהלוכה של תחפושות עם שירי פורים.

פסח

לפני פסח היינו מנקים את כל הבית. רחצנו את כל הדברים האפשריים. לכבוד החג אמא נהגה להחליף את כל המצעים, ולכסות את כל המיטות בשמיכות חדשות. הייתה אווירה של תכונה לקראת החג בכל מקום. בצהרי היום אבא היה מכין את החרוסת מתמרים אגוזים ויין.

המנהגים בבית אבי, שבפסח לא לאכול קטניות. על שולחן הסדר היו מצות עגולות, ובשאר הפסח אכלנו מצות מרובעות. את הזרוע היה אוכל בכור המשפחה למחרת ליל הסדר. בזמן קריאת ההגדה של פסח בקטע של "בבהילו יצאנו ממצרים" אבא היה לוקח את מגש ליל הסדר שהיה עשוי מנחושת מבהיקה ומסובב אותה מעל כל ילד בזמן אמירת הקטע. הדבר השכי נהניתי ממנו – זה היה באותו ליל הסדר, הייתי בת 12 וסבתא שלי ישבה אתנו לקרוא בהגדה וסיפרה לנו סיפורים על פסח במרוקו.

החתונה

בגיל 18 חברה הכירה ביני לבין ישראל בעלי לעתיד, נישאנו באולם בתל אביב, ערכנו חופה וקידושין כדת משה. גרנו בתל אביב סמוך לבית הוריי. בגיל 19 וחצי נולד חי, ששמו נגזר משם סבא יחיה דמארי, הבן הראשון, שהוא אבא של נכדתי תמר, שיחד אנחנו מכינות את הסיפור לתכנית הקשר הרב דורי. אחריו נולדו עוד שני בנים בריאים ומתוקים.

בעלי ואני יחד בנינו בית כשר חם ואוהב. קיימנו אורח חיים משפחתי עם כל המשפחה המורחבת, וחווינו ימים מאושרים מאוד. חגגנו יחד בשמחות של כל הדודים ובחגים. ברבות הימים, חי בני בכורי נשא לאישה את עינב, ויחד בנו בית כשר בישראל. להם נולדו שבעה ילדים מבורכים, מקסימים, שאלו הם נכדי האהובים עלי אדמות. אני מאוד אוהבת לבלות עם הנכדים שלי. פעם בשבוע אני מגיעה אליהם לביקור של חיבוקים ונשיקות ומקשיבה לדבריהם.

ילדיי, בהם אני כוללת את עינב כלתי, ונכדיי – הם המשפחה שלי, הם סל הפירות החשוב ביותר בחיי. וכלתי ,שגורמת לי לאושר ולנחת. מעצם כך, שאני רואה את ההשקעה שלה בגידול נכדי, וזוכה לראות ולחוות את דור ההמשך של חיי.

פרי (המסר) שהייתי רוצה שיעבור הלאה לילדי ונכדי, שיהיו בין האחים אחווה, דאגה, חברות וקשר הרמוני וטוב. שידאגו אחד לשני ויכבדו אחד את השני ושידעו לחוות את החיים וללמוד להתקדם וכל זאת מתוך ענווה וצניעות. להיות אדיבים ומנומסים כלפי האחר בפתיחות ובהקשבה לאחר.

תעסוקה

אחרי שסיימתי לימודים ומהצורך הקיומי, עבדתי כמזכירה במשרד ליבוא עורות בארץ. אחרי לידות הקמתי חנות של מתנות ודברי קודש. לאחר מכן, ומזה 26 שנים הנני עובדת כמזכירה ראשית בתחום בתי ספר בעיריית תל אביב.

הזוית האישית

סבתא רותי: אני עובדת שנים רבות כמזכירה בבית ספר. מדי שנה אני מלווה את תכנית הקשר הרב דורי עם תלמידי בית ספרי. תמיד ייחלתי ליום בו אוכל לעבוד עם נכדיי שלי ואכן שמחתי לגלות שתמר בחרה בי לתכנית זו. מאוד נהניתי לשוחח עם נכדתי ולספר לה על ילדותי, לנסות להמחיש לתמר תמונות מבית אבי ואמי. סיפרתי לתמר על חוויות שונות ומנהגים. שמחתי להעביר לתמר את מורשת בית אבי. כמו גם להעביר לתמר את הפירות החשובים בחיי. אני מאחלת לתמר בריאות, בגרות מהנה, עשייה ברוכה והמון סיפוק. אוהבת המון, סבתא.

הנכדה תמר: שמחתי מאוד להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי", בזכות התכנית הזו גיליתי מלא דברים שעד היום לא ידעתי על סבתא שלי כשהייתה קטנה. היא סיפרה לי כל מיני סיפורים שממש עניינו אותי. אני מאחלת לסבתא שתזכה לאריכות ימים ושתהיה לה נחת מכולנו.

מילון

מידות תרומיות
– מידות –ערכים נעלים שעל פיהן האדם פועל כמו התנדבות למען האחר. מעשים שתורמים לסביבה.

שוק התקווה
שוק התקווה הוא שוק ותיק השוכן בשכונת התקווה בתל אביב והוא קרוי על שמה. הוא משתרע על פני שני רחובות מרכזיים בצפונה של השכונה, ובמיוחד ברחוב התקווה. בנוסף לכך הוא מתפרש אל מספר רחובות צדדים. השוק ידוע בססגוניותו, חיוניותו ובמחיריו הנוחים, והוא משמש מקור פרנסה לרבים מתושבי השכונה.

ציטוטים

”סוף מעשה במחשבה תחילה": בחיינו אנחנו נדרשים לחשוב על התוצאה, על הדרך, ורק אחר כך לעשות את שבליבנו“

”ואהבת לרעך כמוך": לחיות מתוך כבוד והערכה וקבלה את עצמנו, ולהעביר אהבה לחברינו מכרינו ילדינו“