מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בתל אביב בשנות החמישים

סבא שלי ואני כתינוק
סבא שלי בן ציון בילדות מאושרת בתל אביב
היה קשה אבל נהנינו

סבא בן ציון גולן נולד בתאריך 11 באוגוסט, 1948, בתל אביב, ליעקב ושרה גולדנברג. סבא הוא הצעיר במשפחה בת שלושה ילדים. יש לו אח ואחות: משה ורחל ז"ל.

סבא מספר: "אני נולדתי בדיוק במלחמת העצמאות ממש, רק נולדתי ונכנסתי למקלט". כשנולד קראו לו בשם בני, אבל אחרי שהוריו קיבלו ידיעות מרומניה על הירצחם של בני משפחתם על ידי הנאצים, שינו לסבא את השם לבן-ציון על שם סבו מצד אביו.

סבא בא ממשפחה דתית, עד היום הוא חובש כיפה ושומר מסורת. בפסח הוריו תמיד אירחו מאחר והיו דתיים והקפידו על כשרות. סבא זוכר את אימא שלו מכינה לשבתות חמין וכרוב ממולא, הוא חושב שהיא הביאה את המתכונים מהבית, אבל לא בטוח בכך.

ההורים של סבא גרו בקיבוץ וכשסבא היה בן 4, משפחתו עברה לגור ברחוב שיבת ציון בדרום ת"א ליד תחנה מרכזית, בחדרון קטן, חמש נפשות, סבא מספר: " בחוץ הסתובבו פרות בין הבתים. הן היו שייכות למשפחת גורביץ, שנחשבו עשירים יחסית". כל המשפחה של סבא, חמש נפשות כאמור, גרו בחדר אחד כשסבא שלי ואח שלו ישנים במיטת קומתיים ואימא שלו ישנה עם יד אחת על המיטה, שלא תיפול מרוב שהייתה רעועה. לא הייתה לבית אפילו דלת אלא וילון ופרטיות בטח שלא הייתה.

אחרי שנה עברה המשפחה לצריף גדול וסבא מספר: "משם עברנו לצריף גדול יותר שם גרנו עם עוד שני משפחות: זוג מבוגר בחדר אחד והבן שלהם אשתו ובנם בחדר השני, והמשפחה שלי בחדר השלישי. השירותים והאמבטיה היו בחוץ. האמבטיה ישבה על אבנים ומילאו אותה במים חמים מקומקום, בול עץ היה לידה, עליו שמנו מגבת וסבון. מאחר והאמבטיה הייתה משותפת, לשבע משפחות שונות, אימא שלי הייתה צריכה לשמור שלא יבואו עכברים ולא יכנסו שכנים… כך גם לשירותים.

כשסבא היה קטן הוא עבד בנגריה, בכסף שהרוויח שילם על נסיעות באוטובוסים, הנסיעה בהם הייתה בזמנו זולה מאוד (שניים וחצי גרוש). סבא מספר: "הייתי בן 5 או 6 כשעבדתי בנגריה, או איך שאני אמרתי "מגריה", הברגנו ברגים לקופסאות תפירה, הרווחנו שניים וחצי מיל" (מיל – תלוש עם מגן דוד, ששימש ככסף, חצי גרוש).

כשסבא שלי היה בן שש, בכיתה א', המשפחה עברה לגור בגבעתיים. דוד בן גוריון, שהיה אז ראש הממשלה, וגולדה מאיר, שהייתה שרת העבודה, ערכו הגרלת דירות, משפחתו של סבא זכתה בדירה ברחוב ערבי נחל בגבעתיים. בזמנו נחשב האזור הזה לפחות טוב, אבל על דירה בחינם לא מתלוננים.

המצב הכלכלי בבית לא היה טוב, הייתה תקופת "צנע" והקצבת תלושי מזון לכל משפחה, סבא מספר שלא היה מקרר אלא קופסא שמילאו אותה בקרח, שניתן בהקצבה, עליו הניחו את המזון. לא היה להם כסף לטיולים ובילויים, סבא מספר שכילדים הם התפלחו לקולנוע או ראו סרטים דרך החלונות של בית הקולנוע, פעם אפילו נתפסו וחטפו מכות. הם שיחקו כל הזמן בחוץ עם כל הילדים בשכונה. סבא זוכר בעיקר תחרות אופנועים בה ניצח אחד שקראו לו הנץ השחור, כי הוא קפץ מטר וחצי גובה עבר איזה בור וניצח בתחרות, והוא זוכר שקיבל גביע.

סבא מספר: "כשהייתי נער בנינו עגלות שחיברנו חוט ביניהם, הושבנו מספר ילדים על העגלות וירדנו מהגבעה למטה עד לנחל איילון במהירות כי לא הייתה שום מכונית בדרך שהפריעה לנסיעה". סבא זוכר ילדות מאושרת, כילד שאהב לאסוף בולים ולטייל הרבה.

סבא בילדותו

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בתיכון שוהם, התשפ"א, בהנחיית המורה המובילה קרן שובס.

מילון

מקלט
מקום מסתור בעת מלחמה

גולדה מאיר
(מאירסון; נולדה בשם גולדה מאבוביץ'; 3 במאי 1898 – 8 בדצמבר 1978) הייתה ראש ממשלת ישראל הרביעית, בין מרץ 1969 ליוני 1974. לפני כן כיהנה כשרת העבודה (1949–1956), וכשרת החוץ (1956–1966). כראש הממשלה, הנהיגה את ישראל בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. גולדה מאיר היא האישה היחידה שכיהנה כראש ממשלה בישראל. האישה השלישית בעולם כולו שנבחרה לראשות ממשלה (או לעמדת הנהגה מקבילה). (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני נולדתי בדיוק במלחמת העצמאות, רק נולדתי ונכנסתי למקלט“